צילום: דוברות משרד האוצר כאשר בנימין נתניהו היה שר האוצר, אי שם לפני 20 שנה, הוא הכריז כי צריך לצמצם את המגזר הציבורי, לקצץ משרות ולא להגדיל אותו. למה? הוא הגדיר את המגזר הפרטי כ'רזה' שסוחב על הגב שלו את ה-שמן' - המגזר הציבורי.  אמר והוא צודק כמובן. אלא שגם בתקופת כהונתו במשך יותר מ-10 שנים כראש הממשלה, לא רק שהמגזר הציבורי לא קטן - להיפך, הוא הלך והתנפח יותר ויותר, עם יותר עובדים, יותר משכורות גבוהות בצורה משמעותית ביחס לרוב הציבור הישראלי, פנסיות גבוהות (חלקן תקציביות). הכל טוב? ממש לא. בסוף מישהו צריך לסבסד את כל המערכת המנופחת הזו שנקראת המגזר הציבורי. בגשש החיוור כבר עשו פעם מערכון על אלה שיושבים במשרדי הממשלה ו"כבר השעה 10 בבוקר ועדיין לא יצאנו לצהריים". הציבור הישראלי הוא זה שמשלם את המחיר ומי כמובן נאלץ לשלם את המחיר? כמובן - הציבור הישראלי. רוב המשק בסופו של דבר לא מורכב ממקורבים, מאנשים ש(לא כולם כמובן. יש עובדים מסורים רבים ומצוינים במגזר הציבורי, אבל חלקם בהחלט כזה) מחמם את הכסא, וזורק את העט בשעה 16:00 בדיוק - כי אין מחויבות ו'גם ככה זה המדינה ולא אני'. אנשים שנהנים מקביעות לכל החיים ואי אפשר להזיז אותם ממשרתם לא-משנה-איזו-עבודה-גרועה-יעשו. רוצים דוגמאות? הנה סיפורים לחוסר היעילות במגזר הציבורי כולנו מכירים את הסיפורים על כך שצריך לשלוח פקס למשרדי ממשלה (הלו - אנחנו במאה ה-21), שניירות הולכים לאיבוד ולא מגיעים ליעדם, שצריך לפעמים לבוא פיזית כדי להזיז דף מחדר אחד במשרד ממשלתי לחדר שלידו - ורק כך אולי הבעיה תטופל. אני אישית נתקלתי בסמנכ"ל משרד ממשלתי שכאשר השר הממונה ביקש ממנו לדאוג לכמה עצים בכניסה למשרד כדי שלעובדים יהיה ירוק בעיניים כשהם באים לעבוד - לקח לסמנכ"ל חצי שנה לבצע את המשימה הפשוטה. כאשר שאלתי עובדים במשרד מדוע דברי השר הם המלצה בלבד, במקרה הטוב, הם ענו לי: "השר פה לשנה-שנתיים, מקסימום ארבע. בסוף הוא ילך ויבוא שר אחר במקומו - אבל אנחנו נשארים פה לכל הזמן. אז מה אכפת לנו" - כך במילים אלה ממש. יש פתרון - אבל ההסתדרות כמובן תתנגד לו הבעיה היא כמובן איהרנטית במערכת הציבורית. צריך מגזר ציבורי אבל לא צריך מגזר ציבורי בלתי יעיל בעליל. מה אפשר וצריך לעשות? נכון, לבטל את הקביעות במשרדי הממשלה - כמו שמדינות מתקדמות, נאורות, מערביות לחלוטין, שנחשבות "סוציאל-דמוקרטיות" עשו - דנמרק למשל ביטלה את הקביעות במגזר הציבורי. מה קרה לעבודה? השתפרה כמובן. אנשים הבינו שיש משמעות לעבודה שלהם ושהם צריכים להצדיק את העבודה שלהם. כן - ממש כמו במגזר הפרטי. אז מה קרה היום? שוב ההסתדרות הוכיחה שהיא הכח החזק במדינת ישראל, הרבה יותר מהממשלה. ארגוני העובדים שסוחטים את המדינה כדי לתת כסף למקורבים, על חשבון כלל אזרחי ישראל, התכנסו להם והביאו "בשורה" - כמובן, למקורבים. והממשלה - נכנעה לאלה ש'יושבים על השאלטר' ויכולים לכבות את המדינה. למה? כי העיקר שהם יקבלו. ואם לא? שיישרף העולם. אז המדינה יכולה לבוא ולעשות רפורמות שונות ויפות במגזר הפרטי - אבל במגזר הציבורי היא פשוט לא מעזה לגעת. שר האוצר אביגדור ליברמן, נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון, והאינטרסנטים - יו"ר ההסתדרות ארנון בן דוד, יו"ר התאחדות התעשיינים ד"ר רון תומר, יו"ר נשיאות המגזר העסקי, דובי אמיתי ואחרים - והכריזו שוב ושוב כי זה ממש בסדר להיכנע לקבוצות הלחץ, שעוזרות לעובדים שלהן - אך זה שוב ושוב על חשבון שאר אזרחי ישראל, כן השכבות החלשות שצריכות לשלם את המחיר. שכר מינימום גבוה הוא טוב לציבור העובדים החלשים, לא? תלוי מתי - באמצע משבר כלכלי - לא בטוח בכלל. העובדים החלשים לא יצליחו למצוא עבודה, ואז מה עזר להם שהשכר עלה? תגידו, הם העלו את שכר המינימום ל-6,000 שקלים (בצורה מדורגת לאורך זמן). נכון, לא ברור האם העלאת שכר מינימום באמת תורמת לציבור העובדים או לא. הכלכלנים חלוקים על כך מכיוון שיש השפעות מנוגדות לשכר מינימום.  אבל דבר אחד בטוח: בזמן משבר כלכלי זה בוודאות לא מהלך כלכלי נכון להעלות את שכר המינימום. למה? כי בזמן משבר כלכלי צריך לגרום למשק לחזור לפעילות וכמה שיותר מהר. העלאת שכר גורמת לכך שמעסיקים פרטיים (רוב המעסיקים בישראל הם לא תאגידי ענק אלא עסקים קטנים ובינוניים עם מספר עובדים מצומצם) צריכים לשלם יותר כסף לכל אדם - ולכן הם יחשבו פעמיים אם להעסיק עובד נוסף. הם גם עלולים לפטר עובדים בעקבות כך - פשוט כי גם הם נמצאים במשבר כלכלי ולא יכולים להרשות לעצמם לשלם משכורות גבוהות. המשמעות היא כמובן שחברות גם יחששו לגייס עובדים - ומי אלה שישלמו את המחיר? העובדים הפשוטים, השכבות החלשות, אלה שאין להם אלטרנטיבה בעבודה, אלה שאין להם כישורים או יכולות מספיק טובים כדי להתחרות על משרות נחשקות, וצריכים להספק בעבודות פשוטות כמו קופאי במכולת, עבודות ניקיון ועוד. אז אולי השכר יעלה - אבל איך זה עוזר לעובד חלש שמפוטר או לא מצליח למצוא עבודה? בניגוד לכך, בעידן של גאות כלכלית ייתכן שיש הצדקה להעלאת שכר המינימום. כאמור - הכלכלנים חלוקים בדעתם. אבל אנחנו כעת בעיצומו של משבר כלכלי, לא גאות. ולכן זה פשוט מהלך שגוי לתקופה הזו. אז כן, במשרד האוצר ובארגוני העובדים יקראו לזה "עסקת חבילה" וגם - "בשורה" אבל הבשורה היחידה כאן היא זה שעובדים על הציבור בעיניים - ומשווקים לו פגיעה בחלשים כ"בשורה חברתית". בהודעת האינטרסנטים יספרו לכם כמובן דברים אחרים. אבל הם אינטרסנטים אז לא ממש כדאי להאמין להם. מה הם כתבו? "שכר המינימום יעלה לרמה של 6,000 שקלים בהדרגה, דבר שיסייע לצמצום פערים וחיזוק מעמדם של העובדים המשתכרים ברמות הנמוכות, קידום גמישות ניהולית במגזר הפרטי והציבורי ומתן ודאות ביחסי העבודה במשק". העלאת שכר המינימום ל-6,000 שקלים הם יגידו לכם ש"שכר המינימום יעלה בצורה מדורגת ואחראית, תוך דגש על צמצום פערים וחיזוק מעמדם של העובדים המשתכרים ברמות הנמוכות" - אבל אלה כמובן מילים גבוהות ויפות, אבל ריקות מתוכן. על פי ההסכם, שכר המינימום יעלה כך:

מועד	גובה שכר המינימום
אפריל 2022	5,400 שקל
אפריל 2023	5,500 שקל
אפריל 2024	5,700 שקל
אפריל 2025	5,800 שקל
דצמבר 2025	6,000 שקל

יום חופש נוסף לעובדים החלשים בנוסף, יינתן יום חופש נוסף לעובדים במדרגות הנמוכות כך שעובדים יקבלו יום חופש נוסף - סה"כ 13 ימי חופש במקום 12 ימים - ושוב השאלה - מי ישלם את זה? המעסיקים הקטנים. הם יצטרכו לשלם עוד כסף ולא בטוח שבזמן של משבר כלכלי יהיה להם מאיפה לשלם. על פי ההסכם: "העסקה תכלול קידום תיקוני חקיקה שמטרתם יצירת גמישות בשוק העבודה ויצירת איזון בית עבודה. כמקובל במרבית מדינות ה-OECD, הצדדים סיכמו על מעבר לחישוב שעות נוספות מחישוב על בסיס יומי לחישוב על בסיס חודשי, תוך החרגה של אוכלוסיות מוחלשות. השינוי יאפשר לעובדים ולמעסיקים לנהל את זמני העבודה בצורה יותר יעילה ומותאמת לצרכי העובד והמעסיק ותאפשר לעובדים יכולת לאזן בין שעות העבודה לשעות הפנאי. הסדרי החקיקה כיום מתבססים על חקיקה משנות ה-50 והסיכום יביא לעדכון הסדרי החקיקה לאתגרים של שוק העבודה המודרני" - ועל כך נאמר: הלוואי. מה עוד נקבע בהסכם המסגרת? "הצדדים סיכמו המשך עבודה במגזר הציבורי בהתאם לעקרונות של הסכמים שנחתמו בתקופת הקורונה ואפשרו גמישות העסקה וכלים להנהלות להתמודד עם השלכות המשבר, לשם הפחתת הסיכון הבריאותי לעובדים ולציבור ולאור הצורך במתן השירות הנדרש לציבור. מדובר בהסכם חדשני שנחתם בין ההסתדרות הכללית והממונה על השכר בתחילת משבר הקורונה ויצר כלים ניהוליים חדשים תוך מתן איזון בין צרכי העובדים והמעסיקים.   "סיכום נוסף הוא הסדרת נושא העבודה מרחוק של עובדי המגזר הציבורי – מדובר בהסכם חדשני שמסדיר את היחסים בין העובד למעסיק בעבודה מהבית תוך שמירה על זכויותיהם ורווחתם של העובדים. ההסכם נועד לשפר את האיזון בין בית לפנאי ואת הפריון.   "כדי לאפשר למשק להתאושש מהשלכות משבר הקורונה ולאפשר לממשלה מרחב עבודה, הצדדים סיכמו על שמירת שקט תעשייתי בשנת 2022, כאשר נושאים במחלוקת ייפתרו במסגרת ייעודית לפתרון בעיות. הצדדים רואים חשיבות בקידום המגזר הציבורי ומערכת יחסי העבודה לטובת יצירת שיח מקצועי ואיכותי שיביא להתאמת השירות הציבורי לאתגרים של עולם העבודה המודרני והאתגרים שהביא משבר הקורונה". אבל המדהים ביותר הוא הכניעה המוחלטת של המדינה. לקרוא את דברי הממונה על השכר באוצר, קובי בר נתן, ופשוט לא להאמין: "קידום משמעותי של המגזר הציבורי. בשיתוף פעולה מוצלח עם יו"ר ההסתדרות אנו מצליחים להבטיח יציבות של המגזר הציבורי, לייצר פתרונות מותאמים לקבוצות עובדים רלוונטיות, להפעיל כלים שיעודדו משמעותית את פריון העבודה במגזר הציבורי ובמשק וכן להבטיח יציבות בעולם יחסי העבודה בתקופה רגישה זו" - או במילים פשוטות: המדינה לא תעז לגעת בקביעות במגזר הציבורי. שהיא אולי טובה למי שכבר נמצא בתוך המערכת, אבל למעשה מייצרת שני מעמדות בישראל: אלה שלא חשוב אם יעבדו, כמה יעבדו טוב או לא טוב - אל מול שאר העובדים שאין להם את הפריווילגיה הזו.