ב-S&P מאיימים להוריד את הדירוג לבנקים הגדולים בארה"ב - צפו ברשימה השחורה

אלמוג עזר | (2)

too big to fall: בסוף השבוע שעבר הבנק המרכזי בארה"ב הודיע כי הוא בוחן יישום הגבלות על תוכניות חילוץ של הבנקים בארה"ב. התוכנית מגיעה 7 שנים לאחר המשבר הפיננסי החמור בארה"ב שאילץ את הבנק המרכזי להזרים הון זמין ורכישת מניות של הבנקים הגדולים במדינה. זאת, מתוך החשש שנפילת בנק גדול בארה"ב תגרור את כל המדינה למיתון עמוק.

התוכנית כאמור תגביל את כמות ההון שיהיה זמין לבנק המרכזי להזרמת הבנקים המסחריים. במידה והתוכנית תיושם, מעמד הבנקים בוול סטריט יפגע משמעותית, כאשר רשת הבטחון שננקטה עד כה בארה"ב בסקטור תישמט מתחת לרגליהם. חברת הדירוג S&P הודיעה היום כי בהתאם לתוכנית היא מתכוונת לבחון מחדש את הדירוג שהיא מעניקה  לאותם בנקים. 

ליתר דיוק ב-S&P הודיעו כי היא בוחנת את הדירוג של הבנקים באופק שלילי. הנה הרשימה של הבנקים כפי שמצוינת על ידי החברה:

1. בנק אוף אמריקה

2. בנק אוף ניו יורק 

3. סיטיגרופ

4. ג' פי מורגן צ'ייס

5. מורגן סטאנלי 

6. סטייט סטריט (state street)

7. גולדמן זאקס 

8. וולס פארגו 

המונח אופק שלילי אומר שישנו סיכוי של 50% לכך שהדירוג של הבנקים ירד בשלושת החודשים הקרובים. על פי S&P "הרגולטורים בארה"ב עשו התקדמות נוספת וסיפקו בהירות בנוגע לגישה שלהם לבעיות מערכתיות (בתחום הבנקאות בארה"ב)".

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    לידיעת הכתב העילג too big to fall (ל"ת)
    עמיר 03/11/2015 18:27
    הגב לתגובה זו
  • תמיד צודק (ל"ת)
    גוגו 07/11/2015 17:52
    הגב לתגובה זו

זו השנה ה-8 שהשורים שולטים בוול סטריט, והדבר שמסוכן יותר מהתיקון עצמו הוא חוסר המודעות

איתן יונסי |
נושאים בכתבה וול סטריט
בזמן ששוק המניות חגג בשבוע שעבר 8 שנים של עליות שערים, והינו השוק השורי ה-2 באורכו בהיסטוריה, הסיכון לתיקון בשווקים הולך וגדל. אף אחד לא יכול לדעת מתי התיקון יגיע, מה יהיה הטריגר לכך, או כמה עמוק הוא צפוי להיות, אך מה שיותר מסוכן מהתיקון עצמו הוא העובדה שישנם משקיעים רבים שאינם מודעים לסכומים שהם מסכנים. קנדריק וויקמן, מנכ"ל חברת הטכנולוגיה הפיננסית וניתוחי השקעות FinMason, אמר כי "אם מסתכלים על השוק בראייה היסטורית, חווינו בממוצע התרסקות אחת לכל 8 עד 10 שנים, עם שיעור צניחה ממוצע של כ-42%". וויקמן ציין כי על פי סקר risk tolerance, המאפיין את רמת הסיכון בתיק לצרכיו של הלקוח, משקיעים רבים אינם מודעים כלל להשפעה על תיק הנכסים שלהם במקרה ושוק המניות יספוג מכה קשה. לדבריו, רוב המשקיעים אינם מודעים לרמת הסיכון שהתיק שלהם חשוף אליו, וכתוצאה מכך הם מקבלים החלטות שגויות בתזמון הגרוע ביותר, כמו מכירת הנכסים עמוק בתוך התיקון. וויקמן טוען שזו "בעיה חמורה". לדבריו, רוב התגובות של אינדיבידואלים להפסדים שאינם צפויים גרועים בהרבה מהתגובות להפסד שנקלח בחשבון כאפשרי. לפי הסקר, רק 57% מהמשקיעים (אלה עם יועץ השקעות וגם אלה ללא) אמרו כי הם מבינים את המושג "risk tolerance". מבין אותם משקיעים, אלו שעבדו עם יועץ השקעות היו מודעים יותר כאשר 68% מהם ענו כי הם מודעים לחשיפת הסיכון בתיק הנכסים שלהם. יחד עם זאת, עבודה עם יועץ השקעות לא עזר מספיק: רק לכ-27% מהמשקיעים נאמר ע"י יועץ ההשקעות כמה הם מסכנים במידה ושוק המניות יחווה נפילה חדה, כאשר 62% מהם מאמינים כי ההפסד בתיק שלהם יהיה נמוך מהחשיפה שלהם למניות. על פי הסקר, כ-57% מהמשקיעים שעובדים עם יועצי השקעות צפויים להיכנס לפאניקה ולמכור בזמן תיקון. התרחיש הגרוע ביותר צריך להיות מובן מאליו. בניית תיקי השקעות לטווח ארוך מכתיבים שרק אחוז קטן מנכסי התיק יהיו במזומן, ולכן כ-90 עד 95 אחוזים מתיקי ההשקעות חשופים לסיכונים של ירידות בטווח הקצר. משקיעים רבים הרגישו את הכאב הזה במשבר הגדול של 2008, למרות שאלו ששמרו על קור רוח והמשיכו להחזיק בתיק הנכסים שלהם עד לרמות השפל של המשבר, זכו להחזיר את כל הפסדם ואף ליצור רווחים בזמן שמדד ה-S&P 500 עלה כ-171% מאז תחילת 2009. ברנדון קרוסו, דירקטור בחברת Edelman Financial Services אמר כי יועצי ההשקעות שממעיטים בסיכונים הפוטנציאליים עושים טעות. "ככל שהלקוחות יהיו מופתעים יותר, כך לרוב הם יהיו מאוכזבים יותר, וזה מתי שהם מתחילים להגיב באמוציות". קרוסו אמר כי הוא מעדיף לקיין דיון גלוי עם הלקוחות על הסיכון בתיקי ההשקעות שלהם. "אתה עושה לעצמך עוול אם אתה פוסח על סך". גם וויקמן ציין כי חשוב ביותר לקיים דיון גלוי ומזכיר את תקופת השפל הגדול. וויקמן אמר כי "אתה צריך לשאול את הלקוח 'במידה ושוק המניות יקרוס ב-35% האם תתלה את עצמך בארון?' " אם הלקוח עונה כן, אז זהו תפקידו של היועץ להתאים את תיק ההשקעות של הלקוח כך שיפסיד פחות במקרה שתרחיש כזה אכן יקרה. וויקמן הוסיף כי "זהו הלקוח שנוטל עליו עצמו הסיכון, לכן הוא זכאי לדעת את הסיכון שהוא לוקח, ואין דרך טובה יותר להעביר ללקוח את המשמעות מאשר לדבר איתו על מקרי קיצון".