לא מעט מיהרו להכתיר את האירועים האחרונים ביוון ובסין כברבורים השחורים של 2015. אבל אם לומר את האמת, מדובר בברבורים כל כך לבנים שאפשר להשתמש בהם בפרסומת לאקונומיקה. הבועה בסין מתנפחת כבר תקופה ארוכה והיא המשך ישיר של בועת הנדל"ן הסינית עליה כתבנו אלפי מילים בחמש השנים האחרונות. גם הדרמה היוונית המשך ישיר לאותה הדרמה של 2011 (במרץ 2012 רשמנו כי "קשה לראות איך יוון מצליחה להקטין את החוב שנותר לה מבלי להזדקק לתספורת נוספת בעוד כמה שנים"), כאשר ציפראס וורופאקיס הם לא יותר מדמויות חדשות שנועדו לרענן את הסיפור ולהוסיף מתח. לעומת זאת, ברבור שחור הוא אירוע אינו צפוי בהגדרה או כזה שההשלכות שלו בלתי צפויות. כך לדוגמה, אפשר לומר שגם אירועי 2008 לא היו ממש ברבור שחור כי לא מעט אנליסטים רשמו עוד ב-2006 שיש בעיה בשוק הנדל"ן והמשכנתאות האמריקאי (חלקם עדיין נחשבים "גורואים" למרות שמאז לא פגעו באף תחזית). עם זאת, ההשלכות של פיצוץ בועת הנדל"ן היו בהחלט ברבור שחור. לא הרבה האמינו שמקבלי ההחלטות יתנו לליהמן לפשוט רגל וכנראה שמעט עוד יותר השכילו להבין את היקף המינופים והקשרים ההדדיים בין הבנקים השונים וחברות הביטוח בארה"ב שהובילו למשבר הפיננסי החריף ביותר מאז השפל הגדול. לכן, אם נרצה לצייר את תמונת הסיכונים הגלובאלית לעתיד הנראה לעין סביר להניח שלא נצליח להכליל בתוכה ברבור שחור (כמו מתקפת סייבר על הבורסה בארה"ב או מערכה צבאית בין סין ליפן) אלא רק כאלו אפורים כהים. בין אלו אנו רואים כיום ארבעה סיכונים עיקריים: 1. הדרדרות בועת האשראי/נדל"ן/מניות בסין לכדי פגיעה משמעותית בסקטור הפיננסי כולו וכתוצאה בכך בכלכלה הריאלית. רשמנו בשבוע שעבר כי בשל כוחו הכמעט בלתי מוגבל של הממשל הסיני ההסתברות לתרחיש זה היא נמוכה מאוד אבל "כמעט בלתי מוגבל" זה לא "בלתי מוגבל". 2. יציאה של יוון מהגוש והצתה של תהליך דומינו פסיכולוגי ליציאה של מדינות נוספות. למעשה, הפחד הגדול הוא שיתברר שבני אדם לא ממש פועלים כמו שהאנליסטים חושבים שהם יפעלו ושהאזרח הפורטוגלי הפשוט לא יביט על המשבר ביוון ויאמר לעצמו "אני לא אוציא את הכסף מהבנק כדי לא לגרום לקריסה של הבנק". גם בנוגע לתרחיש זה יש למקבלי ההחלטות באירופה את הכלים לנסות ולעצור אותו אבל גם הכלים שלהם הם לא בלתי מוגבלים. 3. הפחתות ריבית נוספות בגוש האירו שיובילו להפחתות ריבית נוספות בשוויץ, שבדיה ודנמרק ולריבית שלילית נמוכה מדי שתוביל ליציאה של כסף מהבנקים במדינות אלו. 4. סיבוב פרסה של הפד מהעלאת הריבית ואבדן אמון של השווקים ביכולת של הבנקים המרכזיים בעולם לתמוך בכלכלה (תרחיש יפן).