לאחר שה-ECB סגר את הברז לבנקים: הבורסה ביוון פתחה הבוקר בהתרסקות
אחרי מספר ימים של ראלי מסחרר, המדד המרכזי ביוון חוזר היום לנוהל התרסקות. הסיבה היא דיווח לפיו הבנק המרכזי האירופי הודיע אמש לבנקים המסחריים ביוון שלא יסכים יותר להעניק להם הלוואות כנגד ערבות בדמות של אג"ח של ממשלת יוון. מדד ה-ASE פתח בירידה של 9% וכעת נסחר בירידה של כ-6% "בלבד". הדאקס משיל 0.25% בלבד וה-CAC 40 יורד 0.43%.
יניב חברון, הכלכלן הראשי באקסלנס: "זה נראה כמו הלחץ של ה-ECB על יוון. האיחוד האירופי מבטל את ההקלה שניתנה עד היום ליוון כשהסכימו לקבל את האג"ח של יוון למרות הדירוג הנמוך שלה כערובה להלוואות וכך בנקים יכלו לקבל הלוואות ישירות מה-ECB. כך ה-ECB מימן למעשה את יוון. ברגע שהממשל החדש ביוון ניסה להקל את התוכנית להחזר חוב שלא דרך הטרויקה, ה-ECB החליט שלא יקבל יותר אג"ח של ממשלת יוון כי הם לא בטוחים שהתוכנית הכלכלית תצליח וכך מבחינת ה-ECB אין יותר תוכנית הצלה".
מה המשמעות של החלטת ה-ECB מבחינת הבנקים ביוון? "הבעיה העיקרית היא שהבנקים ביוון לא יכולים ללוות מה-ECB אלא רק מהבנק המרכזי של יוון. פתחו את הדלת למשקיעים ואמרו להם תרוצו לבנקים ביוון ותבקשו את הכסף וזה כנראה מה שיקרה. זאת טעימה לממשל החדש אם מחר בבוקר הם ינסו לצאת מגוש האירו. החלטת ה-ECB עלולה להשפיע על כל המערכת הבנקאית באירופה כי אנחנו לא מכירים את כל החשיפה, אך אנחנו לא חוזרים למשבר של 2010 גם אם תהיה זליגה".
עוד לפני פתיחת המסחר ביוון היום בבוקר הגיבו אמש (ד') מניות ותעודות סל שנסחרות בניו-יורק בירידות חדות: מניית הבנק NBG צללה 7.1%, חברת הסלולר HLTOY צנחה ב-11.2% ותעודת הסל GREK נפלה ב-10.4%.
אילן שטרק, מנהל חדר עיסקאות גלובאלי ומט"ח בבנק ירושלים ברוקראז': "המהלך שהוחלט עליו אתמול של השהיית ההלוואות, זה נסיון ללחוץ על יוון שלא ינסו לעשות מהלך חד-צדדי. הממשל החדש ביוון מנסה לסיים את חמש שנות הצנע ולשפר את מצב האזרחים שם. בנוסף, יש היום גם סוג של מימוש רווחים אחרי מהלך גדול של עליות בשלושת הימים שלפני כן. כדאי לשים לב לכך שהבורסות באירופה יורדות בשיעור נמוך כי אירופה כבר לא מתרגשת יותר מדי ממה שקורה ביוון. החשיפה של ישראלים ליוון היא בעיקר דרך תעודות הסלGREK שהמחזור הממוצע בה בשנה האחרונה 440 אלף מניות ביום ובימים האחרונים 1 מיליון מניות ביום".
אביחי שורצקי, האסטרטג הראשי של IBI: "אפשר לסכם את המהלך של אתמול בבחינת 'לא נעים לא נורא'. זה צעד שמגביר את הלחץ על ממשלת יוון, אך לא כזה שנחשב 'לשבור את הכלים'. בראייה ארוכת טווח מבינים שהמשבר ביוון איתנו לפחות בחודשים הקרובים ולא צריך להיכנס לדפרסיה כי רכבת ההרים תימשך".
מה המשמעות של הודעת ה-ECB אתמול? "ה-ECB מעניק הלוואות לבנקים ודורש ערבון, בדרך כלל זה אג"ח בדירוג גבוה. האג"ח הממשלתית של ממשלת יוון לא בדירוג גבוה, אך הם קיבלו הקלה מסויימת - הסכימו לקבל מהם הלוואות. הטבה זאת בוטלה אתמול ובנקים יוונים לא יכולים יותר להשתמש באג"ח של ממשלת יוון כדי לקבל הלוואות. עם זאת הבנקים היוונים יוכלו להמשיך לקבל מימון מהבנק המרכזי המקומי שלהם במסגרת תוכנית מימון אחרת שנקראת תוכנית חירום Emergency Liquidity Assistance. המשמעות היא שהמימון של הבנקים היוונים יהיה יותר יקר ב-150 נקודות בסיס. זה מגביר את הלחץ, אך כאמור לא שבירת כלים".
מה היקף החשיפה של הבנקים ביוון ל-ECB? היום בערך 10% מההתחייבויות של הבנקים ביוון הן ל-ECB - זה מקור הנזילות העיקרי של הבנקים ביוון ולכן זאת הודעה שלילית. בסופו של דבר אנחנו בתוך משא ומתן שבסופו יקבע מבנה הסדר החוב החדש ביוון ומה התנאים שיוון צריכה לעמוד בהם. אם ה-ECB יפסיק את תוכנית ה-ELA זה יהיה שבירת כלים".
מה הנקודה הישראלית?"יוון לא צריכה לעניין אותנו - אין לנו חשיפה גדולה למדינה. האפשרות שהמשבר יתגלגל מחוץ ליוון מאוד נמוכה בין השאר כיוון שבחודש הבא ה-ECB יתחיל ליישם את תוכנית ה-QE".
- 3.ברוך 05/02/2015 14:49הגב לתגובה זולאנשים סחטנים שרוצים לחיות על חשבון אחריםמגיע הרע מכל בבורסהובכל תחום הפיננסי שלהכיף ליוונים לחיות על חשבון אחריםגם אני הייתי מת שיתנו לי הלוואות ענק בלי להחזירלא יכול להיות כף גדול מזה
- 2.אריק 05/02/2015 11:34הגב לתגובה זוכאילו שעשו להם רע
- 1.יוון (ל"ת)אריק 05/02/2015 11:33הגב לתגובה זו
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”
הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי".
לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית.
הדיון מסתכל אחורה
הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב".
שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה.
תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות”
יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.”
- שינוי חד בחוקי ההגירה וההתאזרחות בגרמניה
- גרמניה חותמת על הסכם הגנה נגד רחפנים עם סטארט-אפ מקומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית
הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות.
בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”.
אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה
בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו
לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68% להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.
מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.
הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.
האסטרטגיה היא לב הסיפור
הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.
- מילד שקט שסובל מבריונות ל"מלך העולם" וזה לא טראמפ
- הדרך לטריליון דולר: האם אילון מאסק יגיע ליעד?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.
