ניתוח

מתוך ה-N11 של אוניל: 2 בורסות שעשויות לתת תשואה חלומית

ינון אריאלי מתייחס השבוע בטורו לרשימה החדשה של האדם שסימן את מדינות ה-BRIC ובוחר שם 2 מדינות ספציפיות - לגזור ולשמור
ינון אריאלי | (4)

בשנת 2001 תבע הכלכלן ג'ים אוניל מגולדמן סאקס את המונח BRIC, ראשי התיבות של ברזיל, רוסיה, הודו וסין, לתיאור ארבע המדינות בעלות פוטנציאל הצמיחה העתידי המשמעותי ביותר בעולם. למרות הבעיות שהמדינות האלו חוות לאחרונה, היום, 11 שנים מאוחר יותר, כולנו יודעים שהוא צדק.

אוניל נתן תחזית נוספת ב-2005, בה הציג את 11 המדינות הבאות בתור בפוטנציאל הגידול שלהן (The Next Eleven, N-11): בנגלדש, מצרים, אינדונזיה, אירן, מקסיקו, ניגריה, פקיסטן, פיליפינים, טורקיה, דרום קוריאה ווייאטנם. בניגוד למדינות ה-BRIC, אליהן נהרו המשקיעים בהמוניהם (לפחות עד השנה האחרונה), לחלק ממדינות ה-N-11 המזומנים של המשקיעים עדיין לא הגיעו. סביר להניח שהסיבות לכך הן שלל הבעיות הכלכליות, הפוליטיות והמבניות שיש במרבית המדינות המדוברות.

התיאוריה עושה קמבאק ומותאמת לעשור השני של שנות ה-2000

אך למרות זאת, בשלהי 2009, לאחר התפוגגות ענן העשן של המשבר 2008, שני כלכלנים חכמים - רוברט וורד מ-Economist Intelligence Unit ומייקל גאוגהאם מ-HSBC, חזרו על התחזית של אוניל, והציגו את רשימת הפוטנציאליות שלהן (CIVETS), שכוללת את קולומביה, אינדונזיה, וייאטנם, מצרים, טורקיה ודרום אפריקה. כל המדינות האלו מתאפיינות באוכלוסיה צעירה, ענייה, אולם צומחת והולכת ונהפכת לצרכנית מערבית.

להלן שתי דוגמאות למדינות בהן הכסף הגדול של המשקיעים טרם הגיע, לכן יכול להיות שעכשיו זה זמן טוב להסתכל עליהן. הראשונה, אינדונזיה, צפויה להיות אחת המדינות הצומחות ביותר להערכתי בעשור הקרוב. השנייה, מצרים, מסוכנת יותר, אבל אם תצליח, המדדים שלה צפויים להניב תשואות פנומנליות למשקיעים.

כלכלת אינדונזיה הינה הגדולה ביותר בדרום-מזרח אסיה. היא מהווה את אחד השווקים המתפתחים ביותר בעולם כולו. הכל התחיל סביב 2004, אולי בעקבות הצונאמי שהכה קשות במדינה, כאשר הממשלה שינתה מדיניות והחלה לפעול למען קידום הצמיחה, יצירת מקומות עבודה וסיוע לעניים, מהווים את מרבית אזרחי המדינה. כחלק מכך, נעשתה רפורמה בתחום פיתוח התשתיות, החקלאות והאנרגיה.

למרות הבעיות המבניות הרבות, השחיתות והרגולציה המכבידה, אינדונזיה הפכה בשנים האחרונות ליעד אטרקטיבי להשקעות בתחום האנרגיה החלופית. הבעיה, שהמדינה לא מצליחה לייצר מספיק חשמל עבור הכלכלה הצומחת שלה - כשליש מ-250 מיליון התושבים חיים לא אספקת חשמל סדירה. הממשלה יצאה למהלך להגדלת כושר ייצור החשמל פי שלושה עד 2020 על מנת לעמוד במחסור החמור. פרט להשקעה בפחם ובגז, ההחלטה הייתה ללכת לכיוון האנרגיה המתחדשת, לכן חברות רבות מתחרות על פרויקטים גדולים בתחום. גם אורמת זכתה לפני כמה שנים בחוזה ענק לייצור חשמל ממקורות גיאותרמיים במדינה.

הנה חברה שרואה קדימה

הגדלת כושר ייצור החשמל הוא רק אינדיקציה אחת למה שהולך לקרות באינדונזיה בעשור הקרוב. נסו לדמיין מה יקרה כאשר החשמל יתחיל לזרום במיליוני בתים נוספים ברחבי המדינה. אין ספק שזה יוביל לעלייה משמעותית ברמת החיים של האוכלוסייה הענייה במדינה, לגידול בצריכה ולצמיחה פנומנלית של התמ"ג.

אחת מהחברות שהשכילה להבין את התהליך הצפוי הזה, היא יצרנית ציוד הבנייה והכרייה הגדולה בעולם קאטרפילר (CAT), שהכריזה כי בכוונתה לשלש את ייצור המחפרים באינדונזיה, ולהוציא 150 מיליון דולר על בניית בסיס הייצור השני שלה במדינה. לאור מצב התשתיות הרעוע למדי במדינה, שחלקן אף נחשבות בין הגרועות בעולם, סביר להניח שזאת החלטה חכמה ובתזמון נכון עבור החברה, במיוחד לאור הדשדוש של הכלכלה האמריקנית.

קאטרפילר היא לא הסנונית הראשונה להגיע לאינדונזיה. למען האמת, במקרה של אינדונזיה, הרכבת כבר עזבה את התחנה והמשקיעים החלו לעלות, אבל היא עדיין לא הגיעה למהירות המקסימלית בה היא יכולה לנסוע. אם אתם רוצים ליהנות מהצמיחה העתידית הזו, אפשרות יעילה להיחשף למדינה היא באמצעות תעודות הסל Market Vectors Indonesia או iShares MSCI Indons Invstbl Mrkt Indx Fd.

מצרים היא הר של בעיות הנערמות זו על זו בעשור האחרון. הבלגן אפילו התעצם לאחר עזיבתו של מובראק את השלטון. מצד שני, הממשלה החדשה שנבחרה מראה סימנים ראשונים של רצון להתמודד עם הקשיים, וביניהם הצורך לספק מזון לאוכלוסייה של כ-90 מיליון אזרחים, הגדלה במהירות מידי שנה, ורובה מתגוררת מחוץ לערים.

מנגד, האוכלוסייה היושבת בערים המרכזיות היא משכילה ומשגשגת, וזאת ראייה שאפשר לעשות את הדברים אחרת במצרים. אם הממשלה החדשה תצליח לטפל בבעיית העוני, לשדרג את התשתיות ומערכת החינוך במדינה - משימה לא קלה אבל אפשרית - מצרים עשויה לחזור להיות המעצמה המובילה בעולם הערבי. העובדה שהגיל החציוני של האוכלוסייה במצרים נמוך למדי, סביב 25, יכולה לעזור מאוד בעניין הזה.

בשביל להבין עד כמה צללה הבורסה המצרית, אפשר להסתכל על מדד המניות המרכזי בבורסה המצרית, Egypt EGX 30, שעמד על רמה של כמעט 12 אלף נקודות בתחילת 2008, והיום הוא ניצב על 4,700 נקודות. לא כדאי להתעגן על ערכו של המדד בעבר, אבל זאת בהחלט אינדיקציה להיכן יכול להגיע שווי החברות במדינה כאשר העניינים יחזור למסלולם. ואכן, לאחר הבחירות, המדדים המצריים שבו למגמת עליות.

אפשר להיחשף למדד המצרי באמצעות תעודת הסל Market Vectors Egypt. מי שמעוניין במניות בודדות אבל לא רוצה לקנות בבורסה המצרית, שתי המניות של החברות Commercial International Bank, Orascom Construction נסחרות גם בארה"ב.

מתוך ה-N-11 של אוניל, מדינות מעניינות נוספות ששווה להסתכל עליהן הן וייטנאם ודרום אפריקה. בשתיהן יש עדיין אוכלוסיה ענייה ענקית ובעיות מהותיות, אולם הן נמצאות במגמת שיפור כלכלי מרשים עם עלייה מתמדת בתמ"ג לנפש ובפתיחות למשקיעים זרים.

וייטנאם נהפכה להיות פופולרית עבור חברות היות והיא זולה יותר מאחותה הסינית, לכן מהווה אלטרנטיבה טובה למיקור חוץ של חברות. דרום אפריקה היא מדינה עשירה במשאבים ומהווה יעד אטרקטיבי לחברות כריה והפקת סחורות. מיעוט תעודות הסל העוקבות אחר המדדים של המדינות האלו, יותר מרמז לדעתי לכך שהמשקיעים הגדולים עדיין לא שם. התעודות שכן קיימות הן iShares MSCI South Africa Index ו-Market Vectors Vietnam.

*לדאבוני, תקנות הייעוץ הכללי החדשות של הרשות לניירות ערך אוסרות עלי להתייחס לתגובות שלכם בעמוד זה, ולכן אם יש לכם שאלות אתם מוזמנים לכתוב לי לאימייל [email protected] .

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    שימו לב שגם איראן היא אחת מהמדינות המומלצות להשקעה... (ל"ת)
    א. 03/08/2012 13:10
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    גל 03/08/2012 11:59
    הגב לתגובה זו
    אתה באמת עם כוונות טובות,אבל לצערי לא פוגע TAT DNN EGY TLON ועוד רבים וטובים.מקווה בשבילך שלא השקעת בהמלצותיך....
  • 2.
    אתה מפוקח ע"י הרשות? (ל"ת)
    hge 03/08/2012 11:51
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    מעניין מאוד (ל"ת)
    יוסי 03/08/2012 11:33
    הגב לתגובה זו
יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.

יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.