קצת קשה להעריך מתוך אווירת הפאניקה השוררת היום בשווקים, האם אנו עדים (שוב) לתחילתו של משבר כלכלי עולמי או שמא מדובר בתיקון הגיוני שמגלם בתוכו הערכת סיכונים מחודשת?

אבל אם נתייחס למשבר האחרון שחווינו ב-2008 כאל מועד א' במבחן לניהול גלובלי של משבר פיננסי, אנו עדים לכישלון מהדהד של הדרג שמנהל את העניינים כי הנה משחר לפתחנו מועד ב'. ואחרי שאותו דרג הפנה את מירב המשאבים אל השווקים הפיננסיים במקום אל הבראת הכלכלה הריאלית, שהיא זו שבה תלויה רווחתו של כל אחד מאיתנו, הגענו למועד ב', והגענו אליו עם שלל מסקנות אך עם מעט כלים להתמודדות.

הכלים הפיננסיים של הורדת ריביות והדפסת כספים לצורך רכישת אג"ח, מוצו. בסופו של דבר, הם שימשו לדחיית הקץ וייצרו מלחמת מטבעות עולמית. כלכלנים רבים מתריעים מזה זמן רב שהזרמת הכספים לשווקים כמוה כמשכך כאבים לגוף חולה שאינו מסוגל לנתב את הזרם הזה לעשיית שינוי אמיתי. אירועי השבועות האחרונים בארץ ובעולם מלמדים שהצדק עימם.

כשמדינות שהן אימפריות כלכליות מתנפחות על בסיס אשראי זול, ותאגידי ענק מתנפחים באמצעות שאיבת מיטב המשאבים ממדינות ומאוכלוסיות שהן בסיס הצמיחה שלהן, זה הגולם שקם על יוצרו. ממשלה נועדה לשרת את אזרחיה וחברות קמות כדי לייצר רווח ממכירת מוצרים או שירותים. איכשהו בתהליך המתפתח בשנים האחרונות האמת הפשוטה הזו נשכחה, והארגונים קיבלו עצמאות וחיים משלהם.

קונגלומרטים גדולים ומעצמות כלכליות התמנפו תוך שהן מנצלים את היעדר האלטרנטיבות של המשקיעים, כשלי השוק, רמות הריביות ושערי המטבע הנוחים. מדינות הדפיסו כסף תוך שהן מייצרות עיוותים בפעילות השווקים. עיוותים שבאו לא אחת על חשבון המשקיעים ועל חשבונן של מדינות אחרות, ובעצם העבירו את הנזילות לחזקים על חשבון החלשים. הרי מקורה של אותה נזילות הינו בבסיס הכסף של כולנו. כך צלחה דרכם של הקונגלומרטים הגדולים בארץ ובעולם, חברות ענק שקל לחוש את עוצמתן אבל קשה לרסנה.

כל עוד הנזילות קיימת וגיוס כספים מתאפשר בתנאים נוחים, המערכת ממשיכה לנוע. גם אם מדובר בחלק מהחברות בבעלות הקונגלומרט שכבר מפסידות או אפילו פשטו רגל או לחליפין, כשהגרעון התקציבי של מעצמה מתנפח למימדים מפלצתיים.

כך קורה שיש מי שממשיך לגייס כספים ועדיין מחזיק בתואר טייקון, חרף הקשיים שנקלע אליהם בהחזר חובות קודמים. ממשלת ארה"ב ממשיכה להנפיק אג"ח לטווח ארוך בריבית אפסית על אף שהגרעון שלה הולך ותופח ואין תוכנית ממשית לסגור אותו.

זאת, בניגוד לאותן חברות תעשייתיות קטנות שמצליחות בקושי רב (אם בכלל) לשכנע את הבנקאים לגלגל חוב או להנפיק בקטנה בשוק ההון. בניגוד למעמד הביניים בארה"ב שאינו מצליח להתאושש מהמשבר כבר 3 שנים, הספרדים שלא מצליחים למצוא עבודה ומעמד הביניים בארץ שאינו שותף לאף אחד מהאינדיקאטורים לצמיחה המופלאה שבה מתפארת הממשלה.

נראה שהשאלה, שריחפה זמן רב באוויר השווקים הפיננסיים: עד מתי יבליגו המשקיעים והמלווים למעצמות ולחברות הענק ועד כמה יצליחו אלה לגלגל את חובן לציבור (ואפילו לא להחזיר את חלקו), בטרם יתעורר הציבור ויגיד עד כאן, אנו דורשים מענה חד משמעי, עכשיו.

ימים יגידו האם מועד ב' שקיבלה הכלכלה העולמית יהווה תפנית משמעותית בחשיבה או שמא היעדר האלטרנטיבות הוא תירוץ ראוי להמשיך להלוות ולהזין את הגולם התופח. האם ימשיך להנחות אותנו הרצון "להתגלגל" ממשבר למשבר ולהימנע מלהתעמת עם הבעיה האמיתית עד לחדלות פירעון?

במציאות הקיימת, התשובה היא בניגוד למה שנוטים לחשוב, בידי המשקיעים, לא רק בידי הממשלה. אם נפסיק את אספקת החמצן, זה יכאב בטווח המיידי, אבל לא יותר מדי. כפי שהמצב נראה, המחירים מתחילים לגלם את האפשרות הזו. אבל אם נפסיק את החגיגה ונחזיר לעצמנו, כציבור, את הכסף והכוח גם השווקים ישובו לגלות אופטימיות ואולי לא נצטרך להגיע למועד ג' של המבחן.

הכותבת, קרן צדוק מנהלת השקעות בקרנות הנאמנות של מגדל שוקי הון

*יובהר כי לכותבת ו/או לחברה שבה היא מועסקת ו/או לחברות קשורות אליה עשוי להיות עניין אישי ו/או החזקות בניירות ערך ו/או בנכסים פיננסיים ו/או באפיקי ההשקעה המוזכרים בכתבה. אין הכתוב מהווה ייעוץ/שיווק להשקעות ו/או למס והוא אינו בא להחליף את שיקול הדעת העצמאי של הקורא ו/או מתן ייעוץ מקצועי, לרבות ייעוץ מקצועי על ידי יועץ/משווק השקעות מוסמך, בהתחשב בנתוניו ובצרכיו המיוחדים של הקורא.