מניית לאומי מאבדת גובה: אנליסטים - "Q4 אכן נראה כאכזבה, אבל רק במבט ראשון"

הרבעון הרביעי של 2010 התקבל באכזבה אך האנליסטים המסקרים את הבנק רואים דווקא נקודות חיוביות - הדו"ח כלל הרבה הוצאות חד פעמיות

בנק לאומי דיווח היום (ד') על תוצאותיו לרבעון הרביעי ולשנת 2010 כולה. הרווח השנתי של הבנק זינק ב-18% ל-2.38 מיליארד שקל, אך עם זאת השורה התחתונה ברבעון הרביעי הייתה חלשה יותר, עם ירידה של 5% ברווח ל-519 מיליון שקל. בשוק גם הייתה אכזבה מיחס התשואה להון. בעוד שבשנת 2010 הוא עמד עד 10.3%, ברבעון הרביעי היחס עמד על 9.1%. בתגובה, מניית לאומי רושמת במסחר ירידה של כ-1%. לתוצאות בנק לאומי בהרחבה בכלל פיננסים, מנהל המחקר יובל בן זאב מציין כי הרבעון הרביעי אכן נראה כאכזבה, אבל רק במבט ראשון. האנליסט מסמן בד"וח הבנק הוצאות חד פעמיות בהיקף של כ-200 מיליון שקל, שהשפיעו לשלילה על השורה התחתונה. בנוסף, בהסתכלות קדימה, בן זאב מסב את תשומת הלב לכך שבנק לא עדכן את התחזית השבוע, לאחר שסוכם על הפרשה לפיצוי בגין נכסים של נספים בשואה. "הרווח המנוטרל טוב והדיבידנד זורם כסדרו", סיכם. "אמנם השורה התחתונה של הדו"ח של לאומי לרבעון הרביעי חלשה, אך התמונה הכללית שמתקבלת טובה יותר", הסכים מאיר סלייטר מדש ברוקראז'. גם סלייטר מדגיש כי הדו"ח כולל השפעות רב פעמיות רבות. "בנטרול מרביתן, התשואה להון הרבעונית עומדת על כ-11%". סלייטר מוסיף כי בנטרול ההשפעות החריגות, "הרווח לפני מס של לאומי עמוד על 738 מיליון שקל, בדומה לצפי". לדבריו, הבשורות החיוביות המשמעותיות הן הגידול ב-10% בהכנסות המימון השוטפות וחלוקת הדיבידנד נוסף, שהופך להיות על בסיס רבעוני.

תגובות לכתבה(7):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 7.
    לא סתם יורד- השוק מאותת לגליה ללכת (ל"ת)
    z 30/03/2011 15:03
    הגב לתגובה זו
  • 6.
    ירידה לצורך עליה. העליה תתחיל בסוף היום וממחר (ל"ת)
    יוני 30/03/2011 13:34
    הגב לתגובה זו
  • 5.
    חיים 30/03/2011 13:08
    הגב לתגובה זו
    שכר המנהלים נמוך מדי .צריך העלאה
  • 4.
    חיים 30/03/2011 13:06
    הגב לתגובה זו
    כנראה ששכר המנהלים נמוך מדי. צריך להעלות להם שכר
  • 3.
    פינוקיו 30/03/2011 12:36
    הגב לתגובה זו
    מישהוא מהאנאליסטים יכול להגיד מהי תשואת הדיבדנד שהבנק חילק עומד לחלק עכשיו?
  • 2.
    אחד העם 30/03/2011 12:31
    הגב לתגובה זו
    מנית לאומי מיצתה עצמה ונמכרת במחיר גבוה. כלומר אין לה עוד לאן לטפס זו הסיבה שכולם רצים למכור ובצדק. לעומת זאת פועלים נמכרת באפסייד של 15% - 20%. מה שאומר שמי שמבין קונה אותה. ברכה והצלחה
  • 1.
    דניאל 30/03/2011 12:13
    הגב לתגובה זו
    האנליזם(כונתי לאנליסטים" ) כמובן שאינם קוראים נכון את המפה, רווחים כאלו יפים בבנקים וכולם יורדים,למה כי השחילו מספיק וראו הם במוכרים,והפרייארים בקונים.עושים עליכם סיבובים.
תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום מסךתמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום מסך

ראש המוסד לשעבר: "המטרה במלחמה עם איראן היתה להגיע למו"מ, אני לא רואה מו"מ"

ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, בכנס אוניברסיטת תל אביב: "הפתרון מול איראן הוא פוליטי, לא צבאי. גם אחרי הצלחות מבצעיות, בלי תכנון ליום שאחרי - הניצחון עלול להתהפך"; וגם - מה הוא חושב על מלחמה בעזה?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה תמיר פרדו

בנאום חריף, ביקר ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, את הדרך שבה ישראל ניהלה את המערכה מול האיום האיראני גם בתחום הגרעיני וגם בהשלכות האסטרטגיות הרחבות. פרדו הציב במרכז דבריו את הקביעה שההכרעה על פיתוח נשק גרעיני או הבלימה-עצירה שלו היא החלטה שהיא פוליטית מעיקרה, כזו שאינה מוכרעת באמצעות מהלכים צבאיים בלבד. הוא הזהיר כי ללא בנייה של מהלך מדיני מקביל, כל הישג בשדה הקרב, מרהיב ככל שיהיה, עלול להתהפך ולהפוך לחיסרון אסטרטגי. 

בביקורת גלויה, הוא טען כי ישראל פגעה ביכולותיה להגיע להסכם טוב יותר עם איראן ב-2015 בשל עימות ישיר עם ממשל אובמה, וכי גם במערכה הצבאית האחרונה לא נוצל המומנטום ליצירת משא ומתן בזמן אמת. את הדברים אמר פרדו בכנס "עם כלביא" של אוניברסיטת תל אביב, שם הציג את מודל "עשר הקומות" - מדרג שלבים מהסנקציות והלחץ הבינלאומי ועד הקומה האחרונה של עימות צבאי,  והבהיר כי היעד הוא להימנע ככל האפשר מהגעה לקומה הזו, משום ש"נכנסים אליה ולא יודעים איך יוצאים". לצד פירוט המודל, שזר פרדו ביקורת נוקבת על סדר קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני, על שיתופי הפעולה עם ארה"ב, ועל היעדר תכנון ליום שאחרי, הן בזירה האיראנית והן בעזה.


"התבקשתי בזמנו לגבש את האסטרטגיה מול איראן. רצינו,  והייתה בקשה, לעשות זאת בצורה מסודרת ומאורגנת. נקודת המוצא הייתה שההחלטה לפתח נשק גרעיני היא החלטה פוליטית, ומשכך גם ההחלטה להפסיק את הפיתוח היא פוליטית ומתקבלת סביב שולחן הממשלה.

"ההבנה הייתה שיש שלוש דרכים עקרוניות: כיבוש נוסח עיראק - לתפוס את סדאם, לפרק את המדינה, ומטבע הדברים לא יהיה נשק. מהפכה - המשטר מתחלף, עולה משטר חדש ומשקיע בתחומים אחרים.

והאפשרות השלישית - להביא את המשטר הקיים להפסיק את הפיתוח ולהשקיע בתחומים אחרים.

"שני המסלולים הראשונים לא רלוונטיים לאיראן. איראן היא בגודל חצי יבשת אירופה, ולכן כיבוש אינו רלוונטי. מהפכה היא אירוע פנימי שיכול לקרות מחר או בעוד חמישים שנה – אין אפשרות לנחש. אפשר לסייע למהפכה, אבל כל עוד היא לא התחילה, אין מה לגעת.

תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום מסךתמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום מסך

ראש המוסד לשעבר: "המטרה במלחמה עם איראן היתה להגיע למו"מ, אני לא רואה מו"מ"

ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, בכנס אוניברסיטת תל אביב: "הפתרון מול איראן הוא פוליטי, לא צבאי. גם אחרי הצלחות מבצעיות, בלי תכנון ליום שאחרי - הניצחון עלול להתהפך"; וגם - מה הוא חושב על מלחמה בעזה?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה תמיר פרדו

בנאום חריף, ביקר ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, את הדרך שבה ישראל ניהלה את המערכה מול האיום האיראני גם בתחום הגרעיני וגם בהשלכות האסטרטגיות הרחבות. פרדו הציב במרכז דבריו את הקביעה שההכרעה על פיתוח נשק גרעיני או הבלימה-עצירה שלו היא החלטה שהיא פוליטית מעיקרה, כזו שאינה מוכרעת באמצעות מהלכים צבאיים בלבד. הוא הזהיר כי ללא בנייה של מהלך מדיני מקביל, כל הישג בשדה הקרב, מרהיב ככל שיהיה, עלול להתהפך ולהפוך לחיסרון אסטרטגי. 

בביקורת גלויה, הוא טען כי ישראל פגעה ביכולותיה להגיע להסכם טוב יותר עם איראן ב-2015 בשל עימות ישיר עם ממשל אובמה, וכי גם במערכה הצבאית האחרונה לא נוצל המומנטום ליצירת משא ומתן בזמן אמת. את הדברים אמר פרדו בכנס "עם כלביא" של אוניברסיטת תל אביב, שם הציג את מודל "עשר הקומות" - מדרג שלבים מהסנקציות והלחץ הבינלאומי ועד הקומה האחרונה של עימות צבאי,  והבהיר כי היעד הוא להימנע ככל האפשר מהגעה לקומה הזו, משום ש"נכנסים אליה ולא יודעים איך יוצאים". לצד פירוט המודל, שזר פרדו ביקורת נוקבת על סדר קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני, על שיתופי הפעולה עם ארה"ב, ועל היעדר תכנון ליום שאחרי, הן בזירה האיראנית והן בעזה.


"התבקשתי בזמנו לגבש את האסטרטגיה מול איראן. רצינו,  והייתה בקשה, לעשות זאת בצורה מסודרת ומאורגנת. נקודת המוצא הייתה שההחלטה לפתח נשק גרעיני היא החלטה פוליטית, ומשכך גם ההחלטה להפסיק את הפיתוח היא פוליטית ומתקבלת סביב שולחן הממשלה.

"ההבנה הייתה שיש שלוש דרכים עקרוניות: כיבוש נוסח עיראק - לתפוס את סדאם, לפרק את המדינה, ומטבע הדברים לא יהיה נשק. מהפכה - המשטר מתחלף, עולה משטר חדש ומשקיע בתחומים אחרים.

והאפשרות השלישית - להביא את המשטר הקיים להפסיק את הפיתוח ולהשקיע בתחומים אחרים.

"שני המסלולים הראשונים לא רלוונטיים לאיראן. איראן היא בגודל חצי יבשת אירופה, ולכן כיבוש אינו רלוונטי. מהפכה היא אירוע פנימי שיכול לקרות מחר או בעוד חמישים שנה – אין אפשרות לנחש. אפשר לסייע למהפכה, אבל כל עוד היא לא התחילה, אין מה לגעת.