עבור רוב הזוגות הצעירים או רווק/רווקה בתחילת דרכם, רכישת דירה היא בגדר חלום בלבד, ובזמן שברמ"י מדברים על הגדלת ההיצע כדי להוריד את המחירים - שטחים עצומים בלב אזורי הביקוש בישראל עומדים שוממים, מזוהמים, ומחוץ לתחום עבור הציבור שצמא לשיווקן - הבעיה הגדולה, הקרקע עליהם היא יושבת, שווה המון עבור הציבור. פרסום דו"ח מבקר המדינה מתניהו אנגלמן חושף מחדל עצום: המדינה לא מצליחה לפנות את מתחמי התעשייה הצבאית הישנים - ולא לפנות את הקרקעות.

התוצאה: יותר מ־36,000 דירות שבינתיים רשומות 'על הקרח' - ואי אפשר לבנות אף אחת מהן. מתחמי תעש פרוסים על פני כ־80 אלף דונם בישראל - רבים מהם בלב אזורים עירוניים כמו רמת השרון, נוף ים, הרצליה, טירת הכרמל ויבנה. חלקם עומדים נטושים כבר שנים, חלקם ממשיכים לפעול באופן חלקי.

מה שמשותף לכולם: הקרקע בהם מזוהמת - ולרוב מדובר על זיהום ברמות קשות במיוחד. מהדו"ח עולה כי במשך שנים רבות נותרו באתרים אלו חומרי נפץ, נפלים, גזים רעילים, מכלים קבורים, ואף זיהומים שהגיעו למי תהום ולים. לדוגמה, במתחם נוף ים התרחשו שלושה פיצוצים מאז שנות ה־90. האחרון התרחש ביוני 2023 - ובו נהרג עובד ונפצעו אחרים. גם היום, לפי הדו"ח, הציבור נכנס לשטח באין מפריע דרך פרצות בגדרות ונתון לסכנה ממשית.

קרקעות נחשקות

לפי התחייבות רשמית שהגישה המדינה לבג"ץ עוד בשנת 2015, היה עליה לפנות את מתחם נוף ים ולבצע טיהור מלא של הקרקע עד אוגוסט 2019. בפועל - שום דבר מזה לא בוצע. גם הפינוי של מתחמי תעש באזור השרון, שתוכנן ל־2024, נדחה תחילה בשנה וחצי – וכעת, בשל המלחמה, נדחה בשנית ל־2026. למתחם טירת כרמל אפילו אין לוח זמנים. משרד האוצר, משרד הביטחון, רמ"י, רשות המים והמשרד להגנת הסביבה - כולם נדרשו לפעול, ואף אחד מהם לא סיפק את ה'קבלות'.

דו"ח המבקר חושף נתון דרמטי: על הקרקעות שמוחזקות כיום בידי המדינה במתחמים שפעם שימשו את תעש, קיימות תוכניות לבניית 36,600 דירות. מדובר בקרקעות מצוינות, חלקן עם נגישות גבוהה לתחבורה ציבורית, תעסוקה וים. האוצר מעריך כי הפיתוח והשיווק של הקרקעות האלה יכולים להכניס כ־33 מיליארד שקל לקופת המדינה.

אבל בפועל - שום דבר לא מתקדם, מפני שהקרקע לא טוהרה, והתוכניות המפורטות עדיין בגדר תכנון על הנייר. המדינה כורכת את הטיהור בקידום התכנון: רק אם תהיה תוכנית מפורטת - יוקצה לה תקציב שיקום. אך בלי שיקום - לא תהיה תוכנית מאושרת. זהו מבוי סתום ביורוקרטי שמתמשך שנים. וכך נוצר לו עוד סיפור של ביצה ותרנוגלת שלא ברור איפה ומתי יסתיים.

ההמלצה של המבקר

המחסור בדירות אינו תיאורטי: ככל שיותר קרקעות תקועות - כך מחירי הדירות באזורי הביקוש ממשיכים לעלות. הקרקעות של תעש ממוקמות בדיוק איפה שהציבור הכי זקוק למענה של התחדשות ובנייה חדשה. בנוסף, החזקת המתחמים המזוהמים עולה למדינה מיליונים בשנה. רק מתחם יבנה, לדוגמה, עולה 1.8 מיליון שקל על שמירה וארנונה – וללא תועלת ממשית.

המבקר ממליץ למדינה לשנות את המדיניות: לא להמתין לקידום תוכניות בנייה כדי להתחיל לטהר את הקרקע - אלא לבצע קודם את השיקום, על בסיס ניתוח סיכונים מסודר ותקצוב עצמאי. לדבריו, "אין לחכות לאסון הבא". עד אז – כל דירה פוטנציאלית במתחמי תעש תישאר תקועה עמוק באדמה המזוהמת.

• עשות: הזמנות ממשרד הביטחון בהיקף של 190 מיליון שקל
• אלביט משפרת את הצעת הרכש למניות עשות - מעניקה פרמיה של 18%
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הפער בין ישראל והעולם

אחת מהמסקנות החריפות ביותר בדו"ח המבקר נוגעת לשורש הבעיה: למדינה פשוט אין את הכלים הרגולטוריים הבסיסיים לטפל בזיהום הקרקע. בעוד שבמדינות המערב, ובפרט באירופה - קיימת חקיקה ברורה שמסדירה את נושא המניעה, הזיהוי והשיקום של קרקעות מזוהמות, בישראל החקיקה הזו תקועה כבר יותר מעשור.

לפי הדו"ח, כבר בשנת 2011 החל המשרד להגנת הסביבה לקדם הצעת חוק שמטרתה להסדיר את תהליכי הטיפול בזיהום קרקע - אך למרות הסכמות, ניסוחים, טיוטות והצעות ממשלתיות, החוק מעולם לא עבר. 14 שנה חלפו, וישראל נותרה המדינה היחידה מבין חברות ה־OECD שאין לה חוק שמטיל אחריות ישירה על גורמים מזהמים, או שמחייב את שיקום הקרקע. ללא חקיקה כזו – לא ניתן להטיל קנסות, לדרוש מימון או לנהל מדיניות עקבית לשיקום.

3 עשורים של גרירת רגליים

הסיפור של מתחמי תעש אינו מחדל חדש - אלא כזה שנמשך כבר למעלה מ־30 שנה. ההחלטה להעתיק את פעילות התעשייה הצבאית מהמרכז לנגב התקבלה כבר בתחילת שנות ה־90. תעש עצמה, שהוקמה עוד ב־1990 כחברה ממשלתית, קיבלה מרמ"י בחכירה כ־80 אלף דונם.

במהלך השנים היא הפעילה מתקנים ביטחוניים רבים, שחלקם פוזרו באזורים סמוכים לערים כמו תל אביב, רמת השרון, הרצליה, יבנה, נוף ים וטירת כרמל - ובחלקם התגלו כמויות משמעותיות של מזהמים וחומרי נפץ. למרות החלטות ממשלה מפורשות, תהליכי פינוי נגררו שוב ושוב.

העתקת המפעלים נמשכה עמוק אל תוך שנות ה־2000 והמשיכו הרחק הלאה, ורק בשנת 2018 הושלמה הפרטתה של תעש - אז נמכרה תעש מערכות לאלביט מערכות. למרות זאת, רבים מהמתחמים לא פונו, לא טוהרו, ולא הושבו לשימוש אזרחי.המבקר מציין כי גם לאחר המכירה - האחריות לפינוי, טיהור ושיקום הקרקע נותרה בידי המדינה, באמצעות החברה הממשלתית נצר השרון.

אבל בפועל, גם זו לא הצליחה לקדם את השיקום. למשל, חקר הקרקע במתחם אליהו, אחד המרכזיים באזור השרון, לא הושלם גם שנתיים וחצי אחרי המועד שנקבע.