זכאות עובד לפיצויי פיטורים בהתפטרות עקב התארכות זמן הנסיעה
העובדות
----------
שלמה רשת מוסכים ושרותי דרך בע"מ (להלן: "המעסיקה"), חברה העוסקת במתן שירותי דרך לרכבים, העסיקה את ניסים שביט (להלן: "העובד") כקניין רכש במשך שלוש שנים ותשעה חודשים.
שלושה שבועות לאחר שהמעסיקה העבירה את משרדיה מאזור התעשייה בפתח תקווה לקריית שלמה במושב ניר צבי, התפטר העובד. לטענתו המעבר של משרדי המעסיקה יצר הכבדה וקשיים רבים בהגעתו לעבודה המהווים הרעה מוחשית המזכה אותו בפיצויי פיטורים.
אמנם המרחק בין משרדיה הישנים של המעסיקה למשרדיה החדשים הינו כ - 24 ק"מ בלבד אולם מאחר והעובד מגיע לעבודתו בתחבורה ציבורית זמן ההגעה מביתו למקום העבודה שארך קודם לכן כ- 45 דקות התארך לכשעתיים. הסעה שהעמידה המעסיקה לרשות עובדיה ובכלל זה לעובד, לא קיצרה את משך ההגעה וחייבה אותו להקדמת שעת יציאתו מהבית. העובד דחה את הצעת המעסיקה לפיה מנכ"ל המעסיקה או עובדת אחרת יאספו אותו מנקודה אחרת בדרך, מאחר ושעות עבודתם שונות.
המעסיקה סירבה לשלם לעובד פיצויי פיטורים לאור החלופות שהוצאו לו, ועל כן הגיש העובד את תביעתו.
פסק הדין
----------
לאחר ששמע את עדויות הצדדים, הגיע בית הדין לכלל מסקנה כי דין תביעת העובד להתקבל.
בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 נקבע כדלקמן:
"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו, כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים".
בהקשר של העתקת מקום העבודה על רקע של סגירת מקום עבודה קיים, נפסק בעבר בדב"ע נו/ 3-288 רשת מעונות מרגלית כהן (1996) כי יש לראות בנסיבות של העברת המשיבה למקום עבודה חדש, המרוחק 27 ק"מ ממקום העבודה הקודם, משום "הרעת תנאים מוחשית", וזאת בייחוד מהטעם שאין תחבורה ישירה לאותו מקום. עוד נקבע באותו פסק דין כי לא היה מקום לדרוש מהמשיבה כי "תתרה" במערערת טרם התפטרותה, מאחר שברור היה על פניו שהגן בו הועסקה באשקלון נסגר".
יישום האמור לעיל על נסיבותיו של העובד, הביא למסקנה כי העתקת מקום היוותה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו.
במישור האובייקטיבי, מקום בו נדרש עובד שמשך מספר שנים הגיע לעבודתו באוטובוס אחד בלבד (כאשר נסיעתו התמשכה כ- 45 דקות) לעבור לעבוד במקום עבודה חדש אשר מצריך ממנו להטלטל באוטובוסים ולשהות זמן ממושך הרבה יותר בדרכים - די בכך כדי לקבוע שהמדובר בהרעה מוחשית בתנאי עבודתו.
בנוסף, העובד לא סירב על אתר לעבור לעבוד במקום החדש, אלא עבר לעבוד שם לפרק זמן של כחמישה עשר ימי עבודה בו ניסה להגיע למקום העבודה החדש באופן עצמאי. מכאן, שהתנגדותו להמשיך לעבוד במיקום החדש לא הייתה בעלמא, אלא לאחר שנסע בפועל לעבודה מדי יום והתברר לו כי לא יוכל לעמוד בכך. נקבע כי קיים קשר סיבתי ברור בין ההרעה להתפטרות, העובד ציין באופן מפורש במכתב ההתפטרות, שהסיבה שגרמה לעזיבתו היא הקושי בדרכי ההגעה עקב מעבר המעסיקה למשכנה החדש, כאשר בעדותו ציין כי היה מרוצה מהעבודה עצמה אצל המעסיקה. בנוסף, אין חולק שלאחר התפטרותו החל לעבוד במקום עבודה חדש בתנאי שכר פחותים מתנאי השכר במעסיקה וכל אלה מעידים על קשר סיבתי בין ההרעה להתפטרות.
לאור האמור נקבע כי העובד זכאי לפיצויי פיטורים עקב התפטרותו מעבודתו.
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקשכר המינימום מתעדכן, המציאות לא
שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?
שכר מינימום היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.
הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק
כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.
כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.
זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.
- רשתות השיווק לוחצות להגדיל את מכסת העובדים הזרים - על חשבון העובדים הישראלים
- גידול של מיליונים בהוצאות: איך העלאת שכר המינימום תשפיע על שופרסל?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שני צדדים למטבע הכלכלי
מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.
בית משפט (גרוק)ניצחון לביטוח הלאומי בבג״צ, עתירת חברות הסיעוד בדרך למחיקה
ההליך ביקש להגביל את שיקול הדעת של הביטוח הלאומי במקרים שבהם זכאי סיעוד לא מקבלים שירות בפועל. בית המשפט מאותת להשאיר את הסמכות בידי הביטוח הלאומי, על רקע מחסור בשירותים, כ-390 אלף זכאים לקצבה, ומאבק מתמשך סביב מכרזי הסיעוד
בג״צ ממליץ לחברות הסיעוד למשוך את העתירה שהגישו נגד המדינה והביטוח הלאומי, סביב האפשרות להעביר גמלת סיעוד בכסף לזכאים שלא מקבלים שירות בפועל מחברות הסיעוד. לפי הדברים שנאמרים בדיון, השופטים מצביעים על כך שההסדר נשען על שיקול דעת מנהלי, ובנסיבות שבהן השירות לא מסופק בשטח, הביטוח הלאומי פועל בתוך המסגרת החוקית.
המחלוקת נוגעת לשאלה פרקטית שמתרגמת מהר לכסף ולשירות. כאשר זכאי סיעוד מאושר לשעות טיפול, אבל בפועל לא מקבל את המענה שאושר לו, הביטוח הלאומי מעביר את שווי הגמלה בכסף כדי לא להשאיר אותו בלי פתרון. חברות הסיעוד ביקשו למנוע את המנגנון הזה, ולטענתן אין לאפשר העברת זכאות במזומן בהיעדר שירותים זמינים.
ברקע עומד גם המהלך המתמשך של הביטוח הלאומי לקדם מכרז סיעוד שמבקש, בין היתר, להטיל סנקציות על חברות במקרים שבהם לא ניתנים שירותים לאזרחים ותיקים סיעודיים. לאורך השנים, וכחלק מההתאמה למציאות בשטח, הביטוח הלאומי מעביר את כספי הגמלה בכסף במצבים שבהם קשישים לא קיבלו שירות, כדי להבטיח שהזכאות שלהם לא תישאר תאורטית.
המחסור בשירות והפער בין זכאות על הנייר למציאות בשטח
לתוך הדיון נכנס נתון שמחדד את הפער בענף. יש כ-390 אלף זכאים לקצבת סיעוד, וכ-50% מהם מטופלים על ידי בני משפחה. הנתון הזה משמש אינדיקציה לכך שחלק גדול מהטיפול בפועל לא נשען על מערך שירות זמין ורציף, אלא על הבית, והוא מצביע על מחסור במטפלות סיעודיות מוכשרות, במיוחד באזורים שבהם קשה יותר לגייס כוח אדם.
- שיח מדיקל - החלטת בג"צ בקשר עם צו ביניים
- כחלון: "נתחיל בהליכים לצורך צמצום המכסים על ייבוא מוצרי חלב"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לדיון מגיעים סגן יו״ר הכנסת אליהו רביבו, נציגי עמותות ׳נכה לא חצי בנאדם׳ ועמותת ׳מטה מאבק הסיעודיים׳. הנוכחות שלהם באולם מדגישה שהאירוע לא נשאר בתוך מסגרת משפטית בלבד, אלא נוגע לשאלת ההגנה על זכויות ולדרך שבה המדינה מתמודדת עם מצב שבו השירות המובטח לא תמיד ניתן בפועל.
