זכאות עובד לפיצויי פיטורים בהתפטרות עקב התארכות זמן הנסיעה
העובדות
----------
שלמה רשת מוסכים ושרותי דרך בע"מ (להלן: "המעסיקה"), חברה העוסקת במתן שירותי דרך לרכבים, העסיקה את ניסים שביט (להלן: "העובד") כקניין רכש במשך שלוש שנים ותשעה חודשים.
שלושה שבועות לאחר שהמעסיקה העבירה את משרדיה מאזור התעשייה בפתח תקווה לקריית שלמה במושב ניר צבי, התפטר העובד. לטענתו המעבר של משרדי המעסיקה יצר הכבדה וקשיים רבים בהגעתו לעבודה המהווים הרעה מוחשית המזכה אותו בפיצויי פיטורים.
אמנם המרחק בין משרדיה הישנים של המעסיקה למשרדיה החדשים הינו כ - 24 ק"מ בלבד אולם מאחר והעובד מגיע לעבודתו בתחבורה ציבורית זמן ההגעה מביתו למקום העבודה שארך קודם לכן כ- 45 דקות התארך לכשעתיים. הסעה שהעמידה המעסיקה לרשות עובדיה ובכלל זה לעובד, לא קיצרה את משך ההגעה וחייבה אותו להקדמת שעת יציאתו מהבית. העובד דחה את הצעת המעסיקה לפיה מנכ"ל המעסיקה או עובדת אחרת יאספו אותו מנקודה אחרת בדרך, מאחר ושעות עבודתם שונות.
המעסיקה סירבה לשלם לעובד פיצויי פיטורים לאור החלופות שהוצאו לו, ועל כן הגיש העובד את תביעתו.
פסק הדין
----------
לאחר ששמע את עדויות הצדדים, הגיע בית הדין לכלל מסקנה כי דין תביעת העובד להתקבל.
בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 נקבע כדלקמן:
"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו, כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים".
בהקשר של העתקת מקום העבודה על רקע של סגירת מקום עבודה קיים, נפסק בעבר בדב"ע נו/ 3-288 רשת מעונות מרגלית כהן (1996) כי יש לראות בנסיבות של העברת המשיבה למקום עבודה חדש, המרוחק 27 ק"מ ממקום העבודה הקודם, משום "הרעת תנאים מוחשית", וזאת בייחוד מהטעם שאין תחבורה ישירה לאותו מקום. עוד נקבע באותו פסק דין כי לא היה מקום לדרוש מהמשיבה כי "תתרה" במערערת טרם התפטרותה, מאחר שברור היה על פניו שהגן בו הועסקה באשקלון נסגר".
יישום האמור לעיל על נסיבותיו של העובד, הביא למסקנה כי העתקת מקום היוותה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו.
במישור האובייקטיבי, מקום בו נדרש עובד שמשך מספר שנים הגיע לעבודתו באוטובוס אחד בלבד (כאשר נסיעתו התמשכה כ- 45 דקות) לעבור לעבוד במקום עבודה חדש אשר מצריך ממנו להטלטל באוטובוסים ולשהות זמן ממושך הרבה יותר בדרכים - די בכך כדי לקבוע שהמדובר בהרעה מוחשית בתנאי עבודתו.
בנוסף, העובד לא סירב על אתר לעבור לעבוד במקום החדש, אלא עבר לעבוד שם לפרק זמן של כחמישה עשר ימי עבודה בו ניסה להגיע למקום העבודה החדש באופן עצמאי. מכאן, שהתנגדותו להמשיך לעבוד במיקום החדש לא הייתה בעלמא, אלא לאחר שנסע בפועל לעבודה מדי יום והתברר לו כי לא יוכל לעמוד בכך. נקבע כי קיים קשר סיבתי ברור בין ההרעה להתפטרות, העובד ציין באופן מפורש במכתב ההתפטרות, שהסיבה שגרמה לעזיבתו היא הקושי בדרכי ההגעה עקב מעבר המעסיקה למשכנה החדש, כאשר בעדותו ציין כי היה מרוצה מהעבודה עצמה אצל המעסיקה. בנוסף, אין חולק שלאחר התפטרותו החל לעבוד במקום עבודה חדש בתנאי שכר פחותים מתנאי השכר במעסיקה וכל אלה מעידים על קשר סיבתי בין ההרעה להתפטרות.
לאור האמור נקבע כי העובד זכאי לפיצויי פיטורים עקב התפטרותו מעבודתו.

"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"

משקיעים בחאקי: כך הפכו החיילים את הבסיסים לחממת השקעות לוהטת
יום שלישי, 23:00. חדר המגורים בבסיס האימונים בדרום שקט יחסית. אור יחיד בוקע מהפינה שבה יושב סמל איתי כהן. רוב חבריו לפלוגה כבר קרסו מותשים מיום מפרך בשטח, אך הוא לא מצליח לעצום עין. הראש שלו עובד שעות נוספות על הגרף האדום המהבהב באפליקציית המסחר בטלפון הנייד שלו. איתי, לוחם בגדוד חי"ר, לא חולם רק על סוף המסלול או על הדרגות הבאות.
במקום סתם לגלול באינסטגרם, הוא מנצל את השעות השקטות כדי לנהל תיק השקעות קטן. "כשהחבר'ה מדברים על המשחק כדורגל אתמול, אני בודק מה עשה הביטקוין", הוא מספר בחיוך קטן.
בין שמירה לשמירה ובין אימון ניווט למארב, איתי חולם במספרים, והוא לא לבד. בשנתיים האחרונות, המסכים של הסמארטפונים השתנו: אפליקציות משחקים פינו את מקומן לאפליקציות בנקאות, ושיחות על כדורגל או יציאות לסופ"ש הוחלפו בדיונים על מדדי S&P 500, קרנות מחקות וגם קריפטו. בסיסי צה"ל הפכו, בניגוד גמור לדימוי המסורתי של "תקופת ביניים" חסרת דאגות כלכליות, לחממת השקעות לוהטת, והשינוי הזה אינו מקרי.
נקודת המפנה המשמעותית התרחשה בינואר 2022, אז נכנסה לתוקף העלאה דרמטית בשכר החיילים הסדירים - זינוק של 50%. עבור לוחם כמו איתי, מדובר בתוספת משמעותית שהפכה את המשכורת החודשית מכסף כיס סמלי לסכום המאפשר חיסכון משמעותי. "פתאום אתה רואה 'נכנס לחשבון 2,400 שקל'", הוא מסביר, "זה סכום שאפשר לעשות איתו משהו. להשאיר אותו בעו"ש זה פשוט לבזבז אותו על שטויות. הבנתי שאני רוצה שהכסף הזה יעבוד בשבילי".
- בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
- יפן מתכננת תקציב ביטחון שיא של 60 מיליארד דולר: רחפנים ורובוטים במקום חיילים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חלק מהשגרה, כמו טיול לשק"ם
הגורם השני שתרם לשינוי הוא הזמן. במיוחד בקרב המשרתים בתפקידי לחימה, שגרת השירות כרוכה בימים ארוכים של המתנה, שעות רבות בבסיס ויציאות מצומצמות הביתה (מגמה שהתעצמה משמעותית מאז ה-7 באוקטובר). הזמן הזה, שבעבר נוצל למנוחה או שיחות בטלות, מתועל כיום ללימוד. "אנחנו יושבים באוהל, אחרי שסיימנו את המשימות, במקום סתם לגלול בטיקטוק, אנחנו רואים סרטוני הסבר על בורסה. זה הפך להיות חלק מהשגרה, כמו טיול לילי לשק"ם", מספר איתי.
