זכאות עובד לפיצויי פיטורים בהתפטרות עקב התארכות זמן הנסיעה
העובדות
----------
שלמה רשת מוסכים ושרותי דרך בע"מ (להלן: "המעסיקה"), חברה העוסקת במתן שירותי דרך לרכבים, העסיקה את ניסים שביט (להלן: "העובד") כקניין רכש במשך שלוש שנים ותשעה חודשים.
שלושה שבועות לאחר שהמעסיקה העבירה את משרדיה מאזור התעשייה בפתח תקווה לקריית שלמה במושב ניר צבי, התפטר העובד. לטענתו המעבר של משרדי המעסיקה יצר הכבדה וקשיים רבים בהגעתו לעבודה המהווים הרעה מוחשית המזכה אותו בפיצויי פיטורים.
אמנם המרחק בין משרדיה הישנים של המעסיקה למשרדיה החדשים הינו כ - 24 ק"מ בלבד אולם מאחר והעובד מגיע לעבודתו בתחבורה ציבורית זמן ההגעה מביתו למקום העבודה שארך קודם לכן כ- 45 דקות התארך לכשעתיים. הסעה שהעמידה המעסיקה לרשות עובדיה ובכלל זה לעובד, לא קיצרה את משך ההגעה וחייבה אותו להקדמת שעת יציאתו מהבית. העובד דחה את הצעת המעסיקה לפיה מנכ"ל המעסיקה או עובדת אחרת יאספו אותו מנקודה אחרת בדרך, מאחר ושעות עבודתם שונות.
המעסיקה סירבה לשלם לעובד פיצויי פיטורים לאור החלופות שהוצאו לו, ועל כן הגיש העובד את תביעתו.
פסק הדין
----------
לאחר ששמע את עדויות הצדדים, הגיע בית הדין לכלל מסקנה כי דין תביעת העובד להתקבל.
בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 נקבע כדלקמן:
"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו, כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים".
בהקשר של העתקת מקום העבודה על רקע של סגירת מקום עבודה קיים, נפסק בעבר בדב"ע נו/ 3-288 רשת מעונות מרגלית כהן (1996) כי יש לראות בנסיבות של העברת המשיבה למקום עבודה חדש, המרוחק 27 ק"מ ממקום העבודה הקודם, משום "הרעת תנאים מוחשית", וזאת בייחוד מהטעם שאין תחבורה ישירה לאותו מקום. עוד נקבע באותו פסק דין כי לא היה מקום לדרוש מהמשיבה כי "תתרה" במערערת טרם התפטרותה, מאחר שברור היה על פניו שהגן בו הועסקה באשקלון נסגר".
יישום האמור לעיל על נסיבותיו של העובד, הביא למסקנה כי העתקת מקום היוותה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו.
במישור האובייקטיבי, מקום בו נדרש עובד שמשך מספר שנים הגיע לעבודתו באוטובוס אחד בלבד (כאשר נסיעתו התמשכה כ- 45 דקות) לעבור לעבוד במקום עבודה חדש אשר מצריך ממנו להטלטל באוטובוסים ולשהות זמן ממושך הרבה יותר בדרכים - די בכך כדי לקבוע שהמדובר בהרעה מוחשית בתנאי עבודתו.
בנוסף, העובד לא סירב על אתר לעבור לעבוד במקום החדש, אלא עבר לעבוד שם לפרק זמן של כחמישה עשר ימי עבודה בו ניסה להגיע למקום העבודה החדש באופן עצמאי. מכאן, שהתנגדותו להמשיך לעבוד במיקום החדש לא הייתה בעלמא, אלא לאחר שנסע בפועל לעבודה מדי יום והתברר לו כי לא יוכל לעמוד בכך. נקבע כי קיים קשר סיבתי ברור בין ההרעה להתפטרות, העובד ציין באופן מפורש במכתב ההתפטרות, שהסיבה שגרמה לעזיבתו היא הקושי בדרכי ההגעה עקב מעבר המעסיקה למשכנה החדש, כאשר בעדותו ציין כי היה מרוצה מהעבודה עצמה אצל המעסיקה. בנוסף, אין חולק שלאחר התפטרותו החל לעבוד במקום עבודה חדש בתנאי שכר פחותים מתנאי השכר במעסיקה וכל אלה מעידים על קשר סיבתי בין ההרעה להתפטרות.
לאור האמור נקבע כי העובד זכאי לפיצויי פיטורים עקב התפטרותו מעבודתו.
מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?
תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים
איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.
העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.
ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים
תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.
מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.
- "הכסף שוכב בתוך הקירות": מהי משכנתא הפוכה ואיך היא עובדת?
- כמה תשפיע העלייה בתוחלת החיים על הרווח של חברות הביטוח?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי
מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.
ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- הנחיות חדשות במימון: איך משפיע קיבוע הקלות המשכנתא על הזינוק בהלוואות "לכל מטרה"?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
