מנכ"ל אל על חיים רומנו פורש - אבל לא כל כך מהר

רומנו, 54, מכהן בתפקיד כמנכ"ל 'אל על' מאז מארס 2005, וצפוי לפרוש בעוד 18 חודשים, בפברואר 2011. טרם נקבע מחליף

מנכ"ל 'אל על', חיים רומנו, הודיע על פרישה מתפקידו בחברת התעופה הישראלית, אחרי חמש שנים בהן השלים את תוכנית החומש של החברה ונאבק בוועדי העובדים של החברה.

חוזה העסקה של רומנו, 54, מכהן כמנכ"ל אל על מאז מארס 2005 ועל פי הסיכום בינו לבין הנהלת 'אל על', כהונתו תסתיים, על פי מתן הודעה מוקדמת על ידי החברה בת 18 חודשים, כלומר בפברואר 2011, וזאת בהתאם להוראות הסכם העבודה האישי שביניהם. במהלך תקופה זו יבצע המנהל הכללי, בין השאר, חפיפה מלאה והעברה מסודרת של תפקידו למחליפו (אשר טרם נקבע). תקופת אי-התחרות, על פי הסכם ההעסקה בין רומנו ל'אל על' הינה בת 6 חודשים ממועד סיום העבודה, ועדת הביקורת והדירקטוריון של החברה החליטו להאריך את תקופה זו ב-12 חודשים נוספים, וזאת בתמורה לתשלום חד פעמי בסך של 750 אלף שקל. על פי הודעת החברה, טרם נקבע מחליף לרומנו.

קודם לכן כיהן רומנו כמשנה למנכ"ל פרטנר בה עבד מיום הקמתה. הוא פרש זמן קצר לאחר הפרטתה של חברת אל על, כאשר הוצע לו התפקיד ע"י יו"ר החברה דאז איזי בורוביץ.

בתקופת כהונתו של רומנו עברה החברה מהפכה בתחום צי המטוסים ששופץ, שודרג או הוחלף. בנוסף פתחה החברה מספר קווי תעופה חדשים. כמו כן, חל גידול מהותי במכירה הישירה של כרטיסי טיסה באמצעות האינטרנט והמוקד הטלפוני למעל 10% מהמחזור.

עם זאת, בתקופת כהונתו התמודד רומנו עם התרבות הארגונית של החברה בה לא בוצע שינוי מהותי מאז הייתה חברה ממשלתית. המאבק הבלתי פוסק והמתסכל בוועדי העובדים, היה כנראה אחת מהסיבות לפרישתו מהחברה.

דירקטוריון החברה הודה לרומנו על תרומתו "החשובה מאין כמותה לניהולה ולהתפתחותה של החברה במהלך חמש השנים שהופקדה בידיו, מעת היותה חברה שאינה-ממשלתית ועד כה", וציין את "עמידתו הבלתי נלאית של חיים חרומנו באתגרי הניהול שהתפקיד הציב לפניו".

בעקבות התפטרותו מפרסם ועד העובדים של אל על אשר בראשו יוסי לוי, הודעה, מעט מפתיעה בעקבות הידיעה כי היחסים היו עכורים מאוד בעקבות טענות הוועד על אי עמידה בקיום הבטחות לעובדים וכד'. בהודעה, מאחל הועד לחיים רומנו בהצלחה, "אנחנו מקווים שהמנכ"ל החדש שימונה ימשיך לפעול במקצועיות, כפי שפעל רומנו, לטובת חברת 'אל על'"

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אמיר ירון נגיד בנק ישראל
צילום: ליאת מנדל

ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל

בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?

ד"ר אדם רויטר |

קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.

ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.

צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.

לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.

תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח

בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.

שמואל קצביאן
צילום: עזרא לוי

"השוק המקומי כבר מתומחר גבוה; השקל יגיע ל-3-3.12 בסוף 2026"

דיסקונט ברוקראז' עם סקירה סלקטיבית ל-2026: רוב הסקטורים מקבלים "תשואת שוק" - אפסייד של 26% בנייס, אלביט עם מחיר יעד של 1850 שקל 

מנדי הניג |
נושאים בכתבה דיסקונט

אחרי שנת 2025 חריגה בכל קנה מידה, עם זינוק של כ-50% בת"א 125 וזרימה של כספי משקיעים זרים לבורסה המקומית, דיסקונט ברוקראז' מנסים לשרטט את השוק של 2026. מצד אחד, הכלכלה הריאלית בישראל הולכת להנות משנה של התאוששות משמעותית, אבל מצד שני, שוק המניות כבר לא זול, וקשה יהיה לשחזר (ועל זה יסכימו רבים) את מה שראינו בשנה האחרונה.

נקודת המוצא זה שלא נכנס להחמרה ביטחונית משמעותית. אם נניח ככה, בדיסקונט מעריכים ש-2026 תהיה שנה שבה הכלכלה הישראלית תצמח בקצב גבוה מהעולם ואפילו מרוב מדינות המערב. תחזית הצמיחה של הכלכלה המקומית עומדת על 4.5% עד 5.5%, לעומת כ-3% בלבד בעולם (לפי קונצנזוס בלומברג). המנועים המרכזיים יהיו השקעות, בעיקר למגורים, חזרה של הצריכה הפרטית, וחלק מענפי היצוא.

במקביל, בדיסקונט מצביעים על המשך התמתנות באינפלציה. אחרי שהאינפלציה השנתית כבר ירדה לתוך היעד, הצפי של מחלקת המחקר הוא לירידה נוספת עד כ-1.6% בסוף 2026. לכך תורמים, בין היתר, חוזק השקל, התמתנות באינפלציה הגלובלית, שחרור מגבלות היצע, והעובדה שבשונה מ-2025, לא צפויה העלאת מע"מ.

הסביבה הזאת תאפשר לבנק ישראל להמשיך ולהפחית ריבית. בדיסקונט מעריכים לפחות שלוש הפחתות ריבית במהלך 2026, לרמה של 3% עד 3.5% בסוף השנה. הריבית הריאלית בישראל עדיין גבוהה יחסית, גם היסטורית וגם בהשוואה לעולם, והפער הזה, יחד עם האטה באינפלציה ורגיעה בפרמיית הסיכון, יתמוך בהמשך מהלך ההפחתות שכבר התחיל.


אג"ח ומט"ח: השקל ימשיך להתחזק, ירידת תשואות בטווח הקצר


בשוק האג"ח, בדיסקונט ברוקראז' מעריכים כי התנאים המאקרו-כלכליים תומכים בירידת תשואות, בעיקר בחלק הקצר של עקום התשואות, לפחות בחודשים הראשונים של 2026. המשך התמתנות האינפלציה, לצד צפי להפחתות ריבית והנחה ליציבות יחסית בפרמיית הסיכון, יוצרים סביבה נוחה יותר לאג"ח הממשלתי. עם זאת, הם מדגישים כי במבט של שנה קדימה חוסר הוודאות גובר, בעיקר בשל השאלה כיצד יתפתחו התשואות בארה"ב, ובתרחיש הבסיס הם מצפים לתשואת החזקה חיובית באג"ח הממשלתי בישראל לאורך העקום, אך ללא אחידות בין הטווחים.