מצבים אחדים בחברה: חוב אבוד, הפסד הון ופירוק חברה

שאלה: ------- נושא א': בעל מניות בחברה (יחיד או חברה) השקיע סכום משמעותי בחברה, בהון מניות, ובהלוואת בעלים. עסקי החברה לא צלחו, וכל ההשקעה ירדה לטמיון. במאזן החברה נותר הון עצמי והלוואת הבעלים (בצורת שטר הון). לקראת תום שנת המס, בעל המניות בחברה מבקש להכיר בהפסד הון מהשקעתו בחברה, עוד בשנת המס 2006. ברור מעל כל ספק, שאין באפשרות החברה לשלם לו בעד שטר ההון. השאלות: 1. לצורך ההכרה בחוב אבוד ובהפסד הון, האם יש להכריז על פירוק החברה בשנת המס 2006, או שניתן לתבוע את החוב האבוד כבר בשנת המס 2006, לאור מצבה הכספי של החברה ? 2. האם ניתן להתייחס אל הון המניות בנפרד מהתייחסות אל הלוואת הבעלים, וכן האם יש הבדל, אם בעל המניות הוא יחיד או חברה ?

נושא ב': מדובר בפירוק חברה שנצברו בה הפסדים. יש לה חובות, בעיקר, לבעל המניות שהזרים הלוואות בעלים ומעט מאוד נכסים בערך נמוך בהרבה מערכן של ההלוואות. באשר לחברה שתוארה - אם מתקבלת החלטת על פירוק מרצון עד לסוף שנת המס 2006, אך המפרק אינו מבצע שום פעולה אחרת בשנת המס 2006, איזה יתרון מס יש בעצם ההכרזה על הפירוק מרצון ? נושא ג': מה יקרה, אם ההחלטה על הפירוק תתקבל בשנת המס 2006, אך מסיבות הקשורות לדיני החברות, הפירוק יירשם ברשם החברות רק בשנת המס 2007 ?

תשובה: -------- לנושא א': לשאלה 1: מומלץ לשואל לעיל לעיין בפסק דין, שבית המשפט העליון נתן בשנים האחרונות, בעניין ע"א 9715/03, אביהו הורוביץ ואח' נ' פ"ש ת"א 4, פ"ד נ"ט (4), 354. באותו המקרה נקבע, כי החברה חדלה מפעילותה, וכן החברה-האם שלה חדלה מפעילותה. לכן יש סיכוי סביר, כי היא (החברה-הבת) לא תפדה את הלוואת הבעלים שקיבלה מן החברה-האם, ואזי יש לראות בכך מחילת חוב, המהווה הכנסה בידי החברה הבת, מכוח סעיף 3(ב)(3) לפקודה. באופן אנלוגי (את ההסקה הזאת לא קבע בית המשפט העליון באותו העניין, אך היא גם לא נשללה), יש לראות באובדן היכולת מלגבות את ההלוואה מן החברה-הבת, כהפסד הון בידי בעל מניותיה, אשר נוצר לאור היות החוב חוב אבוד. קביעה זו נכונה, הן לבעל מניות שהוא יחיד והן לבעל מניות שהוא חברה. למרות האמור לעיל, בקביעה זו קיימים ספקות. שכן, התרת הניכוי של הוצאה כ"חוב אבוד" הוכרה מפורשות רק מהכנסה פירותית, קרי, בחלק ב' לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"], ולא כהפסד הון בחלק ה' לפקודה. על-כן אמליץ לנקוט צעד של "מכירה" של ההלוואה, וכן של המניות (באשר למניות ראו ניתוח להלן), כדי שייווצר הפסד הון. ההשקעה בהון המניות תוכל להיות מותרת כהפסד הון, אם תהיה "מכירה" כהגדרתה בחלק ה' לפקודה. "מכירה" מוגדרת כיציאת נכס מרשותו של אדם. לעמדתי, בשונה מנכס פיזי, אשר בעליו יכול להוציאו מידיו באמצעות השמדתו או זריקתו - באשר למניות אירוע מכירה יכול להיות רק בהעברתן לאחר או בפירוק החברה. לאור כל אלה, אני ממליץ, הן על המניות והן על ההלוואה - לפרק את החברה, כדי להכיר באלה כהפסדי הון. לנושא ב' היתרון של ביצוע תחילת הפירוק (ראה להלן, תשובה בנושא ג') של החברה, עוד בשנת 2006, הוא לאפשר הכרה בהפסד הון, כתוצאה מן המניות ומן ההלוואה - עוד בשנת המס 2006, ואם לנישום יש רווחי הון באותה השנה, הללו יוכלו להיות מקוזזים בהקשרו של אותו ההפסד. לדעתי, זהו היתרון היחיד בעניין זה. לנושא ג' אירוע המס של פירוק חברה הוא המועד, שבו נתקבלה החלטה מיוחדת של האסיפה הכללית של החברה על פירוק מרצון (כלומר, המועד הקבוע בפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, כמועד תחילת הפירוק). כך קבע בית המשפט העליון בפסק הדין, בעניין ע"א 1240/00, פ"ש ת"א 1 נ' סיוון יצחק, פ"ד נ"ט(4), 588. הרישום של הפירוק ברשם החברות אינו המועד הקובע לתחילתו. התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן.

המידע באדיבות "כל-מס" מבית חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ