דמי ביטוח במניות שהקצו בנקים לעובדיהם

העובדות בשנת 1998 ביקשה המדינה למכור לציבור מניות בנק המזרחי שבבעלותה (הפרטה). בין רשות מס הכנסה לבנק המזרחי נערך הסכם באשר לאופן הצעת המכר של מניות בנק המזרחי ובנק טפחות [להלן - "התובעים"] לעובדים. אלה השאלות שעלו בעניין דלעיל: א. האם לעניין הקצאת המניות לעובדי התובעים, המדינה היא "ריבון" או "מעביד" ? ב. האם האישור מרשות מס הכנסה קובע, במה מדובר: בהכנסת עבודה, או בהכנסה הונית, בידי העובדים ? ג. האם את אשר נקבע בהסכם בין התובעים לבין רשות מס הכנסה מחייב את המוסד לביטוח לאומי [להלן - "הנתבע"] ? ד. כיצד נקבע שווי ההטבה: או, בתום תקופת החסימה, כעמדת הנתבע; או, בעת המכירה, כעמדת התובעים ? טענות ועדי העובדים של התובעים ציינו, שהם הסכימו להפרטה, שעל פיה מניות התובעים יוצעו לעובדי התובעים במחיר נמוך ממחירן לציבור. לטענת התובעים - המדינה, בהסכמת התובעים, החליטה להחיל, על ההטבה לעובדים בהקצאת המניות במחיר נמוך ממחירן לציבור, את הסדר סעיף 102 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"] כנוסחו לפני תיקון 132 לפקודה. לפי הסעיף האמור, ההטבה שתוארה לעיל ממוסה כרווח הון ולא כהכנסת עבודה [סעיף 2(2) לפקודה]. הענקה לעובדים אינה ניתנת בעד "עבודה" אלא היא ניתנת בעד הסכמת העובדים להפרטת הבנק. משלם ההטבה אינו המעביד אלא המדינה. לטענת הנתבע, מדובר בהכנסת עבודה. ההטבה ניתנה בגלל קיום יחסי עובד מעביד, אף אם לא נתקבלה שלא במישרין מהעבודה. סעיף 102 לפקודה אינו סעיף "מקור" אלא סעיף "כימות" בלבד. דיון דמי הביטוח משולמים לפי סעיף 344 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 [להלן - "חוק הביטוח הלאומי"] בעד הכנסת עבודה של עובד. במסגרת הכנסת עבודה אפשר, לעתים, לכלול אף הטבה במניות. במסגרת סעיף 102 לפקודה בטרם תיקון 132 לפקודה נקבע, שהכנסה מכוח סעיף 102 לפקודה המופקת ממניות, שהופקדו בידי נאמן לשנתיים, ממוסה במס רווח הון. סימוכין לכך מצויה: גם בעמ"ה 1172/02, חגי כץ נ' פקיד שומה ת"א 3; וגם בע"א 7034/99, פקיד שומה כפר סבא נ' יאיר דר. עמדת הנתבע נדחית בעניין כץ, שהוזכרה לעיל; ואילו לעמדת התובע יש עיגון הן באישור מרשות מס הכנסה והן בפסיקה, שפירשה הכנסה מכוח סעיף 102 לפקודה כהכנסה הונית. נוסף על זאת - החבות לתשלום דמי ביטוח לאומי נקבעת על פי ההגדרות שבפקודה (ראה סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי). נקבע באישור רשות מס הכנסה, כי מדובר בהכנסה מכוח סעיף 102 לפקודה. נוסף על זאת - נקבע, בהקשר זה, שהמעביד לא יוכל לדרוש להכיר בעניין זה כבהוצאה. ועוד בעניין: ההטבה לא ניתנה לכל עובד לפי מידת עבודתו; קרי, ההטבה אינה ניתנת לעובד בעד עבודתו. גם ההכנסה הינה הונית. הרי לעובד יש זכות קניינית על מקום עבודתו. העובד הוא מעין שותף בחברה, ואף הוא זכאי לרווח המופק ממכירת מניות החברה. הרווח מההפרטה הוא רווח הוני ולא רווח פירותי.

על מיסוי העובד: ● מחד - את העובד יש למסות, בכל אופן, על פי עקרון המימוש [ראה ע"א 1804/05, אלוני נ' פקיד שומה כפר סבא]. לפיכך, אין לחייב את העובד במס בטרם מומשה ההכנסה. ● מאידך - גם באישור רשות מס הכנסה נקבע, שהמיסוי יהיה במועד המימוש. אולם לפי ב"ל 4961/02, שרון טופז ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ללמוד, שאפשר למסות בתום תקופת החסימה, וכן מהאישור עצמו; וזאת, אף על פי שהמשלם אינו המעביד. דבר זה גורם חולשה נוספת לטענה, שמדובר בהכנסת עבודה. לפיכך, מדובר כאן בהכנסה הונית, אשר מועד המיסוי שלה יהיה במועד תום תקופת החסימה.

בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים לפני: כב' השופט אייל אברהמי ניתן ב-11.5.2008

באדיבות "כל-מס" מבית חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ