עובדות וטענות: מזה 48 יום, מצויה מערכת החינוך העל-יסודי בשביתה ממושכת ומתמשכת שסיומה לא נראה באופק. כתוצאה מהשביתה נגרם נזק ממשי למערכת החינוך בכללותה. משהשביתה הוסיפה והתמשכה, ומגעי הצדדים הגיעו למבוי סתום, מבקשת המדינה מבית הדין, כי יוציא צו מניעה להחזרת כלל המורים לעבודה, תוך מתן התחייבות חד צדדית ובמסגרת חוזר המנהלת הכללית של משרד החינוך, להעניק למורים את מלוא התנאים שהשיגו עד כה, במהלך המשא ומתן. בין התנאים שהושגו: התחייבות להקצות, במהלך שנת 2008, 100 מיליון ש"ח לבסיס תקציב משרד החינוך לשם הוספת שעות לימוד למערכת החינוך; התחייבות להקצות באופן מדורג, במהלך השנים 2013-2008, תוספות תקציב למשרד החינוך, וכן לייעד משאבים שיגיעו בהבשלה מלאה (שנת תקציב 2013) לסך כולל של 5 מיליארד ש"ח בבסיס תקציב משרד החינוך, לצורך יישום רפורמה במערכת החינוך ובכלל, זה לשיפור שכרם של כלל עובדי ההוראה במערכת החינוך; בשלב ראשון תוצע לכלל המורים שיסכימו להיכנס להסכם הרפורמה הכוללת, תוספת שכר בשיעור של 8.5% כנגד תוספת עבודה של שלוש שעות פרטניות (קבוצות לימוד של 5 - 7 תלמידים) ומרכיבים נוספים הקשורים לגמישות הניהולית וגמישות ההעסקה. תוספת השכר והעבודה תינתן במהלך השנה וחצי הקרובים עד ליוני 2009. במקרה בו לא ייחתם הסכם לרפורמה כוללת במערכת החינוך, תבוטל תוספת השכר והעבודה האמורה. דיון משפטי כב' הנש' סטיב אדלר: סיווגן של שביתות חירות השביתה נקבע בהתאם לסיווגה כשביתה כלכלית, מעין-פוליטית או פוליטית. בבחינתה של שביתה כלכלית טהורה נדרש בית המשפט לאזן בין חירות השביתה אל מול הנזק שנגרם לציבור ולבחון את מידתיות האמצעים הארגוניים הננקטים. במקרה כזה, יש לתת משקל יתר לחירות השביתה, ביחס למטרות השביתה, נזקיה וזכויות אחרות. ככל שמדובר בשביתה מעין-פוליטית, יפחת משקלה של חירות השביתה במסגרת האיזון הכולל שיש לעשותו, כאמור. שביתה "פוליטית" - היא שביתה המהווה אמצעי לחץ על הזרוע המחוקקת או הזרוע המבצעת כנגד הליך חקיקה, שינוי דבר חקיקה, התווית מדיניות שלטונית וכל כיוצא באלה. שביתה המכוונת כנגד הכנסת או הממשלה, אשר מטרתה העיקרית אינה הגנה על תנאי עבודה, היא שביתה פוליטית שאינה מוכרת במשפט הישראלי כמאבק מקצועי לגיטימי. זה מכבר, פסק בית המשפט העליון כי השביתה הפוליטית אינה חוקית משום פגיעתה בדמוקרטיה (בג"ץ 525/84 נביל חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה) שביתה "מעין פוליטית" – היא שביתה דו-תכליתית ששתיים מטרותיה: האחת – אמצעי לחץ על הכנסת או הממשלה על מנת שישנו ממהלכיהן - בדומה לשביתה הפוליטית; השנייה – מאבק שעניינו הגנה על תנאי עבודתם של העובדים, הסבורים כי מהלכי הכנסת או הממשלה יביאו לפגיעה בזכויותיהם. לאמור, בשביתה מסוג זה משמשים היבטים כלכליים ופוליטיים בערבוביה. סיווג שביתת המורים השביתה, מושא הליך זה, שעניינה בין השאר, בשכר המורים ותנאי עבודתם, מופנית בעיקר נגד המדינה הקובעת את תנאי עבודת המורים ומתקצבת את שכרם בתקציב ייעודי. בנוסף, מבקשים המורים לנהל משא ומתן על שינוי תקן מספר התלמידים בכיתה ועל הוספת שעות הוראה. לשיטתם של המורים, עניינים אלה משפיעים ישירות על תנאי עבודתם ונודעת להם חשיבות מכרעת לעתיד החינוך. שביתת המורים מושא דיוננו מחזיקה מחד גיסא היבטים של שביתה מעין פוליטית ושביתה בעניינים המצויים בפרורגטיבת המעסיק. זאת, ככל שהיא נסבה על הפחתת מספר התלמידים בכיתות והוספת שעות הוראה. מאידך גיסא, לשביתה היבטים כלכליים מרכזיים. בנוגע להיבטים אלה, מדובר בשביתה מותרת. מסקנת הדברים היא, כי מדובר בשביתה "מעורבת". במקרה שלפנינו, אין באמור כדי שיוחלט להגביל באופן מוחלט את שביתת הארגון, ככל שהיא נוגעת לעניין הוספת שעות הוראה והפחתת מספר התלמידים בכיתה. זאת, לאור העובדה שלנושאים אלה, כשלעצמם, השלכות על תנאי העבודה והם הועלו לדיון במסגרת ההידברות בין הצדדים על תכנית הרפורמה. עם זאת, אין בכך כדי לחייב המדינה לעגן את התחייבויותיה באשר להפחתת מספר התלמידים בכיתות והוספת שעות הוראה, בהסכם קיבוצי דווקא, כפי שביקש הארגון. איזונים בין חירות השביתה לזכויות אחרות בבואנו לשקול את הזכויות והמשתנים המונחים על כפות המאזניים, יינתן משקל מיוחד לחירות השביתה הכלכלית. עם זאת, כאשר עסקינן בשביתה מעורבת, שכלולים בה עניינים בעלי היבטים מעין-פוליטיים, דוגמת השביתה מושא דיוננו, יהא משקלה של חירות השביתה נמוך יותר מן המשקל שיינתן לחירות השביתה במסגרת השביתה הכלכלית הטהורה. הצדדים להליך זה העלו על נס את חשיבותו של החינוך בישראל והם שותפים לדאגה הכנה לעתידו. במסגרת זו, הצהירו הצדדים על מחויבותם לגיבוש וליישום של רפורמה כוללת במערכת החינוך. נציגי המדינה וארגון המורים שותפים לעמדה לפיה מערכת החינוך תצא נשכרת מהקטנת מספר התלמידים בכיתה ומתוספת שעות הוראה. המדינה אף נכונה לקיים הידברות עם ארגון המורים בנושאים אלה, וחלה עליה חובת ניהול משא ומתן עם הארגון, על ההשלכות הנובעות מנושאים אלה, על תנאי עבודת המורים. בצד השביתה, נקט ארגון המורים במהלכים נוספים ליישוב הסכסוך. במסגרת זו, התנהלו הליכי משא ומתן משך חודשים רבים, לפני הכרזת השביתה ובמהלכה. בתוך כך הסכים למתן הזדמנות לניסיונות תווך בין הצדדים על ידי מר עופר עיני, יו"ר הסתדרות העובדים הכללית החדשה ומר עדי אלדר, יו"ר מרכז השלטון המקומי. הארגון אף הצטרף לבקשת המדינה מבית הדין בארצי לעבודה, כי ילווה את המשא ומתן ליישוב הסכסוך. השיקולים התומכים בהגבלת השביתה ניהול המשא ומתן – שביתה מעורבת כגון זו שלפנינו, שהיא כלכלית ומעין פוליטית, אחת היא על פי אופייה ובלתי ניתנת להפרדה על פי עילותיה. גם אם נניח כי אין להגביל את חופש השביתה מושא דיוננו, בגין עילתה הכלכלית לתנאי שכר מטעמיה של העילה המעין פוליטית - הדרישה להקטנת תקן התלמידים והוספת 110,000 שעות לימוד; עדיין אין ניתן להתעלם מאופן ניהול המשא ומתן, מהתמשכות השביתה, והגדלת נזקיה לתלמידים ולציבור. זאת, כתוצאה מדרישתו האולטימטיבית של ארגון המורים, לקבל את שאין ניתן לקבל בהסכם קיבוצי – דהיינו קביעת תקן מצומצם וקבוע למספר תלמידים בכיתה, ולהוספת 110,000 שעות הוראה לכלל מערכת החינוך העל-יסודי. הזכות היסודית של תלמידים לחינוך - לכל תושב ואזרח הזכות לחינוך יסודי ועל יסודי, כאמצעי לפיתוחו האישי ולאפשרותו להשתלב כבוגר בחיי החברה ובשוק העבודה. אמנם, בשיקול זה, כשלעצמו, אין די כדי למנוע שביתה מכל וכל, ולכן בדין נמנעה המדינה, משך תקופה לא מבוטלת, מלעתור למתן צו מניעה כולל ואף את הבקשה למתן צווי מניעה מוגבלים מצאה להשעות, כדי ליתן בידי הצדדים שהות נוספת לנסות ולסיים הסכסוך בדרכי שלום ובהסכמה הדדית. אולם, שביתת המורים נמשכת זה מעל לחודש ומחצה, ועם התמשכותה הולך וגובר גובר המשקל שעלינו לתת לזכות ללמוד. האיזון הראוי האיזון הראוי בין חירות השביתה ובין זכויות, אינטרסים ושיקולים אחרים, הינו פרי נסיבות המקרה הקונקרטי הנדון לפנינו. בראשית ימיו של סכסוך זה, הושם הדגש על חירות השביתה, משום שבעיקרו של דבר עמדה במרכזו שביתה כלכלית בעניין הסכם שכר, וכאשר באותה עת טרם נגרם נזק כבד לצדדים שלישיים. עם זאת, ומתוך החשיבות הנודעת לפתיחת שנת הלימודים במועדה וכסדרה, הוצא על ידי בית הדין, צו מוגבל שעמד בתוקפן משך ימים ספורים, לאחריהם חזרה בה המדינה מבקשתה לצו מניעה. משפרצה השביתה מחדש, ועם התמשכותה, ונוכח משקלו של הנזק המצטבר לאוכלוסיית תלמידי החינוך העל יסודי - נזק שבמרוצת הזמן יכול להגיע לכדי נזק בלתי הפיך - יש לשוב ולבחון את נקודת האיזון בין חירות השביתה לנזק שבצידה. בכלל זה, יש לתת את הדעת למצב הדברים במהלכי המשא ומתן בין הצדדים, להישגי ארגון המורים במסגרת משא ומתן זה, ולהתחייבות המדינה להחיל על המורים הישגים אלה, על דרך של הסדר קיבוצי או חוזר המנהלת הכללית של משרד החינוך, באופן חד צדדי החל ממועד חזרתם של המורים לעבודה סדירה. ויוטעם. לא מצא בית הדין להורות על הפסקת השביתה במתן צווים, ולוּ חלקיים, משך למעלה מחודש ימים, למן הגשת הסכסוך ביום 1.11.2007 ועד היום. זאת, מתוך הענקת הבכורה לחירות השביתה, וכשלנגד עיניו עמדה החשיבות שבפתרון הסכסוך על דרך של משא ומתן. אולם כיום, נוכח מצב דברים שנוצר, יש לתת משקל לעמדות הצדדים במשא ומתן ולהישגי ארגון המורים במסגרתו, לכך שפתרון הסכסוך בדרך של הסכמה אינו נראה קרוב ולחשש להתפוררות מערך החינוך העל יסודי, כתוצאה משביתה מתמשכת. בתוך כך, יש ליתן משקל למחויבותה של המדינה לביצוע רפורמה כללית במערכת החינוך, ולנכונותה להעמיד תקציב נכבד למטרה זו. פיכך, בנסיבותיו המיוחדות ויוצאות הדופן של סכסוך זה; נוכח העובדה שלא עלה בידי הצדדים לסיים הסכסוך בהסכם; לאור הנזק האדיר המצטבר שנגרם לתלמידים ולמערכת החינוך בכללה; ובשים לב להישגים המשמעותיים בתנאי העבודה המובטחים לציבור המורים עם שובם לעבודה, גם אם לא כל דרישות הארגון התמלאו עד תום - נוטות כפות המאזניים למתן צו מניעה כנגד השביתה. הוחלט כי על ארגון המורים להורות לחבריו, המורים בבתי הספר העל יסודיים ובמוסדות חינוך אחרים, לחזור לעבודה ביום 13.12.2007. הצו יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת. בזמן העומד לרשות הצדדים, עליהם להמשיך במהלכי המשא ומתן ביניהם במגמה להגיע ליישוב הסכסוך בדרכי שלום ובהסכמה. הבקשה התקבלה לא ניתן צו להוצאות