הוצל"פ/היקף חובת המצאת אזהרה לחייב/עליון

עובדות וטענות: המנוח, בעלה של המבקשת, היה בעליה של זכות חכירה במקרקעין המצויים בבעלותה של קק"ל. המבקשת והמנוח (להלן: בני הזוג) פנו בחודש אפריל 2002 לבנק המשיב, בבקשה לקבל הלוואה בסך 890,000 ש"ח לשם ביצוע שיפוצים בביתם המצוי על המקרקעין, ולשם החזר משכנתא שנלקחה בבנק אחר לגבי אותם המקרקעין. הבנק אישר את בקשתם, והצדדים חתמו על הסכם הלוואה, במסגרתו התחייבו בני הזוג, ביחד ולחוד, בין השאר, לשעבד את זכויותיהם בבית לטובת הבנק, ולרשום לטובתו משכנתא. עוד התחייבו בני הזוג, בסעיף 6 להסכם ההלוואה, לחתום על שטר משכנתא הכולל תנאי בדבר אי תחולת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, וסעיפים 39-38 לחוק ההוצאה לפועל, במקרה של מכירת הנכסים בעת מימוש המשכנתא. כמי שהזכויות במקרקעין היו רשומות על שמו, חתם המנוח לבדו על שטרות המשכנתא לרישום בלשכת רישום המקרקעין.

משהחל מצטבר חוב פיגורים, ולאחר משלוח מכתבי התראה בדרישה לסלקו, אשר לא הואילו, החליט הבנק להעמיד את יתרת ההלוואה לפירעון מיידי. בהתאם, נפתח תיק הוצאה לפועל, ובחלוף חודש, נתלתה בבית המבקשים אזהרה, כמתחייב לפי החוק. ביום 19.4.04 מונה המשיב 2 ככונס נכסים, והחל בפעולות למכירת הקרקע והבית. בראשית חודש נובמבר 2004, הגישה המבקשת בקשה להעמדת ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, ולביטול מינוי כונס הנכסים וכל צו שניתן המורה על פינוי המבקשים מן הבית. לטענתה, היא לא קיבלה לידיה את האזהרה ואת הדרישה לפינוי, וכי האזהרה שנתלתה על דלת הבית לא הגיעה לידיעתה, היות שהבית לא היה מיושב באותה עת. לאור זאת, סברה המבקשת כי הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו בתיק זה התנהלו שלא כשורה. ראש ההוצאה לפועל דחתה את הבקשה והורתה על המשך ההליכים בתיק, בקובעה כי המבקשת ידעה על פתיחת התיק ועל נקיטת ההליכים כנגדה.

על כך הוגשה בר"ע לבית המשפט המחוזי. הבקשה התקבלה ואולם הערעור נדחה לגופו. בית המשפט מצא כי לאור סעיף 483(ב) לתקסד"א, אין לקבל את הטענה שהדבקת האזהרה על דלת הבית הייתה משום המצאה פסולה, זאת משנתקיימו תנאי הסעיף ובכללם היותו של המקרה "עניין מקרקעין", היותם של המקרקעין פנויים והיעדר היכולת להמציא את האזהרה בדרך אחרת, עקב כך שמנהל העיזבון מונה על-ידי המבקשים רק מאוחר יותר. לצד זה קבע בית המשפט, כי אף לו נפל פגם בהמצאת האזהרה, הרי שמשידעה המבקשת על מסירת האזהרה, ולאור שאר נסיבות המקרה, אין בפגם זה כדי לגרור בטלות של כל הליכי ההוצאה לפועל ושל מינוי המשיב 2 ככונס הנכסים. על כך בקשת רשות הערעור דנן.

דיון משפטי: כב' הש' ע' ארבל: סעיף 78 לחוק ההוצאה לפועל דן במקרה שבו מת החייב וקובע כי במקרה שכזה תישמר רציפות מלאה בביצוע הליכי ההוצאה לפועל, וההליכים יימשכו נגד עיזבונו של החייב, בין אם חולק ובין אם טרם חולק. מותו של המנוח במקרה דנן, אינו מונע, אם כן, מן הבנק להמשיך בהליכים נגד עיזבונו. בענייננו, מונה מנהל לעיזבון ביום 8.3.04. ביום 21.1.04 נפתח תיק הוצאה לפועל נגד עיזבון המנוח ונגד המבקשת, וביום 21.2.04 נתלתה האזהרה על דלת הבית. עינינו הרואות, האזהרה נתלתה על דלת הבית עוד בטרם מונה מנהל עיזבון או בוצע הליך כלשהו לבירור זהות היורשים ולהסדרת הירושה.

נשאלת השאלה, מדוע בהיעדר מנהל עיזבון או צו ירושה, מוענה האזהרה דווקא למבקשת? על כך יש להשיב בשלוש: ראשית, במהלך שנת 2004, הגישו המבקשים, בקשות שונות לבית משפט השלום בחיפה, בגינן נוצר מצג, לפיו התנהגות המבקשת לימדה על כך שהיא המייצגת את עיזבון המנוח, שעל בסיסו רשאי היה הבנק להמציא למבקשת את האזהרה, בהיעדר כל מידע על גורם אחר המייצג את העיזבון. שנית, סעיף 2 לחוק הירושה קובע כי בהיעדר צוואה, יורשיו של אדם הם היורשים על פי דין ובכללם, בראש ובראשונה, בן הזוג וילדיו. משלא היה כל מידע בידי הבנק אודות פעולה מצד היורשים הפוטנציאלים למינוי מנהל עיזבון או להוצאת צו ירושה, סביר והגיוני הוא כי הבנק יבחר לפנות ליורש על-פי דין, המבקשת במקרה דנן, ולמען את האזהרה אליה, כל זאת בכפוף לחלוף זמן סביר להסדרת ענייני הירושה. שלישית, כשם שנקבע בבית המשפט המחוזי, הבנק היה מודע למותו של המנוח, ומכאן להתגבשותה האפשרית של זכותה של המבקשת לאיזון משאבים מכוח סעיף 5 לחוק יחסי ממון. לצד זה יוסף, כי סעיף 104 לחוק הירושה קובע את סדר העדיפות בין חובות העיזבון, ולפיו קודמים לזכותו של בן הזוג לאיזון כספי מנכסי העיזבון, לפי חוק יחסי ממון, בין השאר, "חובות שהמוריש היה חייב ערב מותו ולא נתבטלו עקב מותו". חרף כך, נראה כי האפשרות העומדת לזכותה של המבקשת, לזכות באיזון כספי של עודף הנכסים המצוי ברשות בעלה, יוצרת לה זיקה לנכס המרכזי המצוי בבעלות המנוח, המצדיקה כי תישלח לה אזהרה בטרם תבוצע המשכנתא הרובצת על נכס זה, אשר תעניק לה אפשרות לבצע פעולות שונות שימנעו את מכירתו במסגרת ההוצאה לפועל או שיתירו לה זמן מספיק למכור אותו בעצמה.

כעת, השאלה היא, האם האופן שבו בוצעה ההמצאה עולה בקנה אחד עם הדין. התקנה הרלוונטית לענייננו היא תקנה 489. נקבע, בעת המצאת האזהרה אמנם לא התגוררו המבקשים בבית, בשל חשש לחייהם, אך עם עזיבתם, לא יידעו המבקשים את הבנק על כל שינוי בכתובתם ובמשרדי ההוצאה לפועל נותרה כתובת הבית. האם לאור הדברים האלה ניתן לומר כי שליח ההוצאה לפועל פעל "בשקידה ראויה וסבירה"? המטרה העיקרית העומדת מאחורי המצאת אזהרה לחייב בהוצאה לפועל, הינה להעמידו על החוב העומד נגדו ועל חובתו לשלמו, וכן על האפשרות כי אם לא ישולם החוב, יינקטו נגד החייב אמצעי אכיפה שונים, ובכללם מימוש נכסים השייכים לו. בהתייחס למשכנתא קיימת תכלית נוספת למתן האזהרה לחייב, והיא מתן הזדמנות לחייב להודיע על רצונו למכור בעצמו את נכס המקרקעין הממושכן בתנאי השוק. תכליות אלו, הנוגעות לזכות היסוד של החייבים לקניינם, מצדיקות יציקת תוכן של ממש לחובת "השקידה הראויה". האופן בו ניתן למלא את החובה משתנה בין מקרה למקרה, אך בכל זאת ניתן לומר, כי במרבית המקרים, לא יצא שליח ההוצאה לפועל ידי חובתו בביקור אחד ויחיד במקרקעין שבו לא עלה בידו למצוא את נמען האזהרה ולמסרה לחייב.

מסקנה זו הייתה עשויה להובילנו לפסילת ההמצאה במקרה דנן ולבטלות הליכי ההוצאה לפועל שבוצעו בתיק עד כה. עם זאת, נקבע כי אין בפגם שנפל בהמצאה כדי להביא לבטלותם של ההליכים ולשיבה לתחילת הדרך. הדבר נעוץ בשניים. ראשית, אין להניח במקרה דנן כי בביקורים נוספים במקרקעין היה כדי לשנות את דרך המצאת האזהרה למבקשת. כשם שהוסבר, המבקשת לא ציינה כי היא עוזבת את הבית עם ילדיה ולא הודיעה על כל שינוי בכתובתה. אף לו בא השליח מספר פעמים אל הבית, היה כנראה נתקל בדלת נעולה, ובבית ריק מיושביו. גם כל דרך סבירה אחרת ובכלל זה שימוש בטלפון, בדואר או בכל אמצעי תקשורת אחר לשם בירור מקום הימצאם של בני המשפחה נדונה הייתה לכישלון. למבקשים אם-כן, לא נגרם עיוות דין של ממש מתליית האזהרה כשם שנתלתה, אף אם בוצעה "ללא שקידה מספקת", ובמצב זה אין להתחיל בהליכי ההוצאה לפועל מחדש. שנית, וחשוב מכך, מסמכים שונים שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי מלמדים כי היא הייתה מודעת לקיומם של הליכי הוצאה לפועל התלויים ועומדים נגדה. הדבר אף לא נסתר על-ידי המבקשים בבקשתם זו. אף כי ההלכה בענייני הוצאה לפועל, הינה כי יש לבצע המצאה בפועל וכי הסתפקות בידיעתו של החייב הינה היוצא מן הכלל, נדמה כי בנסיבות המקרה דנן, שבהן לא סיפקה המבקשת למשיב כל "קצה חוט" באשר למיקומה או באשר למינוי מנהל עיזבון, ולא אפשרה לו למעשה המצאה בכל דרך אחרת, העלאת טענה שלפיה היא לא נמסרה לה אזהרה לוקה בחוסר תום-לב. משכך, אין לפסול את הליכי ההוצאה לפועל שבוצעו עד כה, חרף הפגם בהליך ההמצאה.

לאור האמור אף נקבע, כי לא היה דרוש כי הבנק יגיש לבית המשפט בקשה לתחליף המצאה, לפי תקנה 499 לתקסד"א. בקשה שכזו נדרשת במצב שבו מן הנמנע הוא לבצע המצאה בדרך חוקית שנקבעה, ואין זה המקרה דנן.

הערעור נדחה אין צו להוצאות