מינהלי/סמכות בג"ץ להתערב בהחלטות מדיניות/עליון

עובדות וטענות: העותר, יונתן פולארד, הורשע בארצות הברית בעבירות של ריגול למען מדינת ישראל ונדון למאסר עולם. בעתירתו, טוען העותר כי ממשלת ישראל כשלה בטיפול בעניינו בכך שלא דרשה מארצות הברית את שחרורו. לטענתו, במסגרת פעולתו עבור ישראל, סיפק למדינה חומר שנשלל ממנה על ידי האמריקאים, תוך הפרת הסכם העברת מידע שנקשר בין שתי המדינות. הוא נעצר על ידי האמריקאים ב-1985, וסירב בתחילה להודות באשמה, ולשתף פעולה עם חוקריו. בידי ארה"ב לא היו אותה עת ראיות מספיקות כדי להפלילו, ובעקבות זאת, במענה לדרישה אמריקאית, העבירה ישראל לידי ארצות הברית מסמכים שפולארד העביר קודם לכן לידיה, אשר חרצו בסופו של דבר את גורלו. כאשר הבין כי לא נותרה בידו ברירה אלא להודות באשמה, ולשתף פעולה עם הרשויות, הגיע להסדר טיעון עם התביעה. חרף הסדר הטיעון ושיתוף הפעולה מצידו עם גורמי התביעה האמריקניים, נגזר עליו מאסר עולם בלתי קצוב, והוא מוחזק מאז בתנאים קשים ביותר, וזו לו השנה ה-20 שהוא כלוא בין סורג ובריח. עוד טוען העותר כי בשנת 2000 הגיע לידיו דו"ח ועדת אבן אשר מונתה בשנת 1987. מדו"ח זה למד העותר על התחיבות ארה"ב שלא לעשות שימוש במסמכים בעניינו. מדינת ישראל הסבה לו עוול רב במסירת המסמכים לארה"ב שהיוו בסיס להרשעתו, ועליה לתקן עוול זה בדרך של פנייה לארה"ב והעמדתה על הפרת התחייבותה שלא לעשות שימוש משפטי במסמכים, כדי להביא בדרך זו לשחרורו.

דיון משפטי: כב' הש' א' פרוקצ'יה: עניינו של יונתן פולארד מעלה מזה שנים שאלות הומניטריות כבדות משקל המערבות, בראש וראשונה, את שאלת גורלו האישי הקשה בהינתן גזר הדין החמור שנגזר עליו בגין פעולתו למען ישראל, עם שאלת מחויבותה של המדינה לדאוג לגורלו ולסייע לשחרורו, במסגרת יחסיה עם ארצות הברית. לאורך השנים, הכירה ישראל במחויבותה לדאוג לפולארד, ולעשות כל שניתן כדי לספק את צרכיו, ולפעול לשחרורו בנתיבים שונים, גלויים וסמויים כאחד (בג"צ 6029/99 פולארד נ' ראש הממשלה ושר הבטחון). עיקרה של העתירה בסעד שעניינו חיוב הממשלה לפעול למען פולארד בנתיב מסוים ומוגדר שהעותר מייחס לו משקל במסגרת הפעולות להקלה בעונשו. הפעילות לקיצור עונש מאסרו של פולארד לאחר השנים המרובות בהן הוא כלוא, נוגעת ביסודה לתחום המדיני והיא מעוגנת בתחום יחסי ישראל – ארצות הברית. משהפך גזר דינו של פולארד סופי במערכת המשפט האמריקאית, נתמצה בכך ההליך השיפוטי, ומבחינת ישראל, נותר הערוץ המדיני כפתח אפשרי לפעולה בעניינו, על מנת להביא להמתקת דינו. מתשובת המדינה עולה, כי ישראל אכן פועלת מזה שנים במישור זה, באמצעים שונים, סמויים וגלויים כאחד, אולם עד כה, פעילות זו לא נשאה פרי. בהליך שלפנינו, העותר מבקש כי נורה לממשלה לנקוט דרך פעולה מסוימת, מוגדרת, כדי להביא להקלה בעונשו. הסעד המבוקש בעתירה נוגע כל כולו למישור המדיני בו פועלת הממשלה, ובמיוחד מישור יחסי החוץ שלה עם ארצות הברית. בית המשפט כבר הבהיר לאורך שנים, כי הוא אינו נוהג להתערב בשיקול דעתה של הרשות השלטונית בעניינים הקשורים במדיניות הממשלה, ובכלל זה ביחסי החוץ של המדינה. על פי גישה אחת, התחום של התערבותו של בית משפט זה בעניינים מדיניים שבתחום פעולתה של הממשלה, גורר אי שפיטות מוסדית, המוציאה מלכתחילה עניין מדיני מתחומיה של הרשות השיפוטית (בג"צ 8666/99 תנועת נאמני הר הבית נ' היועץ המשפטי לממשלה). הגישה האחרת, גורסת כי בית המשפט אינו משולל סמכות להתערב גם בעניין בעל אופי מדיני המובא בפניו, אלא שסמכות זו טעונה שיקול דעת שיפוטי, ומכח שיקול דעת זה, בית המשפט יימנע דרך כלל מלהתערב בעניינים בעלי אופי מדיני מובהק, אלא בנסיבות חריגות ביותר. ענייניה המדיניים ויחסי החוץ של המדינה מופקדים על פי מהותם בידי הממשלה, והיא הגוף המוסמך והראוי לעסוק בהם ולנהלם. בידיה מצויים מלוא המידע והמומחיות הנדרשים לקביעת המדיניות ודרכי הפעולה בתחום המדיני. לפיכך, התערבותו בדרכי פעולתה של הרשות המבצעת בעניינים אלה הינה מצומצמת ביותר. ואמנם, בית המשפט נמנע לאורך השנים באופן עקבי מהתערבות בעניינים מדיניים מובהקים, ובהם הסכמי אוסלו, פיטורי שרים, ניהול משא ומתן מדיני על ידי ממשלת מעבר, ושחרור אסירים. בענייננו, לצד ההיבט המדיני-מוסדי הנוגע ליחסי ישראל-ארה"ב בתחום המודיעין, קיים היבט אישי רב משקל הנוגע לחייו ולחירותו האישית של פולארד. יש משקל לטענה כי מקום שהתנהלותה של רשות שלטונית פוגעת בזכויות אדם, עשויה נכונות בית המשפט להתערב בפעולת השלטון להתרחב, גם כשמדובר בעניינים מדיניים מובהקים ובשיקולים הנוגעים ליחסי חוץ. עם זאת, יש הבדל ברור בין מצב שבו התערבות בית המשפט באמצעות הסעד הניתן עשויה לרפא באורח ישיר את הפגיעה בזכות האדם, ובכך הופך העניין לנושא בעל היבט משפטי דומיננטי, לבין מצב בו מתבקשת התערבות שיפוטית שכל מטרתה להורות לממשלה מהי הדרך המדינית אותה עליה לבור ביחסיה עם מדינות אחרות, מתוך מחשבה כי דרך מדינית זו תגשים את התכלית הרצויה. במצב דברים זה, ההיבט הדומיננטי של העניין הוא מדיני מובהק. בהפעלת שיקול דעת שיפוטי בעניין האחרון, יטה בית המשפט, דרך כלל, להימנע מהתערבות בדרכי פעולתה של הממשלה, גם מקום שהעניין כרוך בזכויות אדם, ויותיר לה את עצמאות שיקול הדעת להחליט מהי דרך הפעולה המדינית הנאותה, ומהו העיתוי שבו יש לפעול לצורך השגת התכלית הרצויה. בעתירה זו, מתבקש התערבות בעניין שהוא בעל אופי מדיני מובהק, אף שנילווה לו היבט של זכויות אדם. לא ניתן, במסגרת החלטה שיפוטית, להשפיע במישרין על גורלו של פולארד. ההתערבות מתבקשת ביחס למהלכים מדיניים שמקיימת ישראל עם ארה"ב. התערבות שיפוטית בתחום זה אינה במקומה. הממשלה הביעה את מחוייבותה לדאוג לעניינו של פולארד; חזקה עליה כי תעשה כל שניתן כדי לעמוד במחוייבות מוסרית זו לעשות לשחרורו. הנתונים, האפשרויות, ומשמעותן של אופציות פעולה שונות - כל אלה מצויים ברשות הממשלה, והגורמים הנמנים עליה הם בעלי המומחיות להעריכם וליישמם בראייה כוללת. יש להניח כי הממשלה תמצה את אמצעי הפעולה הנתונים בידיה כדי לקדם את מאמצי שחרורו של פולארד מן המאסר לאחר שנים כה ארוכות של ישיבה בכלא. גם לגופו של הסעד המבוקש, עולה קושי להיענות לו. אשר לטענה בדבר התחייבות אמריקאית שלא להשתמש במסמכים שהועברו לארה"ב מישראל במשפטו של פולארד, לא הונחה תשתית עובדתית ברורה. מדו"ח ועדת אבן קשה להסיק קיומה של קביעה פוזיטיבית בעניין זה, ומטיעוני המדינה עולה כי בדיקות נוספות שנעשו על ידה בנושא זה לא הניבו ממצא ברור, והוברר, כי לא נמצא מסמך בכתב המעגן את ההתחייבות הנטענת. בנסיבות אלו, טענותיה של המדינה בעניין הבדיקות שעשתה והמסקנות העולות מהן, חוסות תחת חזקת החוקיות והתקינות שלא הופרכה (בר"מ 5237/05 משרד הפנים נ' טוביאס קרלסון).

העתירה נדחתה לא ניתן צו להוצאות