פרסום הפסד במשפט של עו"ד והצגתו כרשלן/שלום

עובדות וטענות: התובע הוא עורך דין במקצועו בעל משרד פעיל, המעסיק מספר עורכי דין במשרדו המתמחה בתחום התכנון והבנייה, הפקעות ותביעות כתוצאה מנזקי תוכניות. הנתבע שימש כסגן ראש עירית הרצליה. נשוא התביעה, היא כתבה במקומון "צומת השרון". הכתבה דנה בהחלטת עירית הרצליה לבטל תכנית בניין עיר למנהרת "שבעת הכוכבים" בהרצליה, בשל תביעות לפיצויים של תושבי האזור. התובע ייצג בתביעות אלה, 120 בעלי נכסים. בעקבות פרסום הנתונים ע"י העירייה, כי כל השקעות העירייה בפרויקט המנהרה הסתכמו בסך 211,000 ש"ח, פנה עתונאי "צומת השרון" לתובע וביקש לברר תגובתו. התובע התייחס להוצאות הידועות לו שעמדו לטענתו על למעלה מ – 1,400,000. עוד טען בין היתר, כי אינו מתכוון לסגת מתביעות הפיצויים שהגיש, זאת על אף ביטול התב"ע שבקשר אליה הוגשו תביעות הפיצויים. הנתבע התבקש למסור את תגובת העירייה. בתגובתו נאמר: "עו"ד ישראלי הפסיד נגדנו כמה תביעות משפטיות, בעיקר בנושא האיילון. גם אני יכול להגיד עכשיו שההתנהלות שלו במשפטים האלה היתה רשלנית." לטענת התובע, דברי הנתבעת המצוטטות בכתבה, הם פרסום לשון הרע כמשמעו בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965

דיון משפטי: כב' ש' ד' מארק-הורנצ'יק: ככלל, המבחן המדריך את בית המשפט בקובעו האם בפרסום יש משום הוצאת לשון הרע, אינו מבחן סובייקטיבי, המבוסס על תחושותיו והרהורי ליבו של התובע, אלא מבחן אובייקטיבי. מבחן זה מבוסס על בדיקת משמעות הביטוי בעיני הקורא הסביר, תוך בחינת מכלול הדברים ללא ניתוק ביטוי או משפט מהקשרו, ותוך עמידה על ההקשר הכולל במסגרתו נאמרו הדברים הנטענים להיות לשון הרע (ע"א 1104/00 אפל נ. חסון). הלכה פסוקה היא, כי די לו לביטוי שיפגע באדם בעיני החוג שהוא נמנה עמו, ואין הכרח שלביטוי תהיה השפעה פוגעת בעיני החברה כולה (ע"א 466/83 שאהה נ. דרדריאן). הנתבע כינה את התובע כעו"ד רשלן, המטעה את לקוחותיו, המפסיד בהליכים משפטיים המצויים בתחום התמחותו ואשר זוכים להד ציבורי רחב וזאת בשל התנהלותו הרשלנית של התובע. הטלת דופי חמור בכישוריו המקצועיים וביושרו המקצועי של אדם עלולה בהחלט לפגוע בעיסוקו ובמקצועו, לבזותו ולהשפילו, אם לא בעיני החברה בכללותה, אזי למצער בחוג לקוחותיו וחבריו למקצוע. תחום דיני התכנון והבנייה בו התמחותו של התובע, הינו תחום משפטי ייחודי, ופעילים בו עורכי דין מעטים המכירים התחום על בוריו. התמחותו של התובע בתחום זה – עובדה שאין חולק עליה, מזהה אותו בציבור כמומחה בתחום זה ובמיוחד בנושא הפקעות ופגיעה מתוכניות, בקרב שמאים המתמחים בתחום, עורכי דין הנועצים בו, משתפים עמו פעולה ואף מפנים אליו לקוחות. הנתבע נימק כי התכוון בדבריו כנגד התובע, לעשות שימוש בלשון אירונית ולא להשתמש בדברים כהוויתם. כוונותיו של הנתבע בפרסום הדברים כנגד התובע אין בהם מאום כדי להשליך על פרשנות הפרסום על ידי הקורא הסביר. טענת הנתבע שאין עו"ד שמעולם לא מפסיד במשפטים ועדין אין בכך כדי לפגוע בשמו הטוב – מחטיאה לאמרה הספציפית בענייננו, על התובע כמי שהפסיד כמה תביעות משפטיות ובכלל זה תביעות בנוגע לנתיבי איילון. ייחוס הפסד לעורך דין במשפטים בהם הוא מטפל ובהם מציג הוא את מומחיותו, הנו בדיוק מסוג הדברים הפוגעים בעורך דין: מורידים את קרנו בעיני הסביבה; כל פרסום המייחס באופן לא נכון הפסד במשפטים, מכרסם במאזן ההצלחות של כל עורך דין. אמרה מפיו של נושא משרה ציבורית בכירה, סגן ראש העיר, כי עורך דין פלוני מפסיד במשפטים – פעמים לא מעטות – בהכרח יפסול שכירת שירותיו. ממכלול הדברים, צפה ועולה דעתו השלילית של הנתבע על כושרו ויושרו המקצועי - המשפטי בתחום מומחיותו של התובע, וכן, פקפוק ביחס ליכולתו של התובע להיחשב כפרקליט ראוי בתחום מומחיותו. לפיכך, נקבע כי בדבריו של הנתבע על התובע כפי שפורסמו בכתבה היה משום הוצאת לשון הרע. הגנת תום הלב: חזקת "תום הלב" של הנתבע, מקום שהיא קמה, עשויה להיסתר בידי התובע, לאמור כי הדבר שפורסם לא היה אמת והנתבע לא נקט באמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא. התובע בענייננו, הוכיח את שני היסודות האמורים, וזאת בכך שקודם לפרסום לא נקט הנתבע באמצעים סבירים לבדיקת נושא תביעת נתיבי איילון, ובכך שהוכיח כי הדבר שפורסם לא היה אמת, ואף העירייה דאגה לתקן את הדברים בכתבה מתקנת שפורסמה. טעות כשלעצמה אינה מעידה על חוסר תום לב (ע.א. 357/76 רסקין נ. המשביר לצרכן אגודה שיתופית בע"מ). עם זאת, פרסום יכול להיעשות שלא בתום לב גם כאשר המפרסם האמין בכנות באמיתות הפרסום. הנתבע לא העיד כי נקט באמצעים סבירים עובר לפרסום, כדי להיווכח אם אכן אמר התובע למי מלקוחותיו שיש סיכוי שינצח בהליכים ובפועל כביכול הפסיד; הנתבע אשר הנטל עליו להוכיח את תום לבו, לא הצהיר ולא הוכיח כי עובר לפרסום לפיו התובע ניהל הליכים משפטיים בתביעה נגד נתיבי איילון באופן רשלני, נקט באמצעים סבירים כדי להיווכח אם אמירותיו מבוססות, ואף לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח אם אכן נקט אמצעים סבירים לבדיקה אם דחיית תביעת נתיבי איילון ע"י הוועדה המקומית לתכנון מהווה סוף פסוק. הימנעות מנקיטת אמצעים סבירים מצד הנתבע כדי להיווכח מראש אם הפרסום הוא אמיתי, מהווה אינדיקציה לחוסר תום לבו של הנתבע, ומקיים את החזקה כי עשה את הפרסום בחוסר תום לב. דברי הנתבע – נשוא ענייננו – אינם מעוררים גם שמץ של ספק בדבר סיווגם הראוי. דברי הנתבע אינם אלא כתב השמצה שמטרתו העיקרית, אם לא היחידה איננה לבקר את עמדותיו ומעשיו של התובע, אלא לבזותו ולהכפיש את שמו, ולהבאיש ריחו בעיני הציבור כעורך דין המתמחה בתחומו. ומעבר לתיאורו של התובע כעורך דין רשלן המפסיד במשפטים, תואר התובע – בלא כל ביסוס עובדתי – גם כמי שמטעה את לקוחותיו. על פי כל אמת מידה מקובלת, חרג פרסום זה מפי הנתבע במידה נכרת ובולטת מתחום הסביר אשר ראוי להיחשב כביקורת סבירה ולגיטימית. איש ציבור במעמדו של סגן וממלא מקום ראש עיר, המפרסם דברים על עורך דין בישראל ומייחס לו הפסד במשפטים, אינו יכול לטעון כי לא חייב היה לדעת על "מעמדו" של אותו הליך, אלא עליו לברר תחילה מה עלה בגורל ההליכים. הפיצוי: סעיף 7 (א) (ב) לחוק איסור לשון הרע קובע פסיקת סך של 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק ; ובסעיף 7 (א) (ג) לחוק נקבע כי במקרה בו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית משפט לחייב בכפל הסכום. בענייננו, הוכח כי פרסום לשון הרע כנגד התובע נועד לפגוע בו ולהציגו באופן מטעה בפני הציבור כעורך דין רשלן המפסיד בהליכים משפטיים בהם הוא ידוע כמומחה ותוך התנהלות רשלנית ובהטעיית לקוחותיו. בנסיבות אלו, תיאורו של התובע על פי הפרסום היה בו כדי לפגוע במוניטין המקצועי של התובע. התובע עתר לחייב את הנתבע בנזק מיוחד שנגרם לו לטענתו באותו ערך בסך 250,000 ש"ח. אולם, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את הנזק המיוחד הנטען, לא הוכח כי בעקבות הפרסום ירדה הכנסת התובע או כי מי מלקוחותיו ביקש ממנו להפסיק לייצגו. בנסיבות אלו, אין מקום לזכותו בפיצוי מיוחד. עם זאת קנויה לתובע זכות לפיצוי בגין נזק כללי שאינו טעון הוכחה. כאמור התובע זכאי למלוא הפיצוי הקבוע בחוק בגין פרסום לשון הרע, לרבות כפל פיצויים. סך הפיצוי נקבע אם כן ל 100,000 ש"ח.

התביעה התקבלה. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 25,000 ש"ח