העלאת דירוג? התשובה לעליות החדות לא תמיד גלויה

לדעתנו, ואנחנו נוהגים לחשוב שהבורסה היא ברומטר מעולה, לא היה ממש לשמועה שחברת דירוג אשראי כזאת או אחרת, מתכננת העלאת דירוג למדינת ישראל
חזי שטרנליכט |

שמועות הן דבר עיקש וקפריזי, במיוחד בשוק ההון ובבורסה. ביום שלישי השבוע קיבלנו שיעור מעניין בשמועות ובמציאות. לפעמים הראשונה מנסה לעקוב אחרי האחרונה, וזה לא פשוט. הבורסה נסחרה בעליות שערים חדות מאוד ביום שלישי - בלי סיבה נראת לעין. כשבטלויזיה המשיכו להתדיין בעניין ההתנתקות והצעדות הכתומות לדרום, פשוט לא נראתה סיבה מוחשית לעליות כל כך חדות, יש מאין. השוק "התפוצץ" למעלה - בלי שום סיבה.

אז כשהבורסה פותחת בעליות שהולכות ומתגברות, חרושת השמועות מנסה להדביק את הקצב, והפעילים צריכים לחפש את הסיבה. זה לא פשוט בכלל, וזה לא "סתמי". משום שאם יש סיבה אופטימית באמת שמתחבאת לה אי שם, אז מבחינת המשקיעים יש גם סיבה להערך לקראת הבאות. אך מנגד, אם מדובר "סתם" ביום של עליות חדות, בלי סיבה נראת לעין, אז גם לכך ישנן השלכות על ההשקעות והפוזיציות שנפתחות.

לדעתנו, ואנחנו נוהגים לחשוב שהבורסה היא ברומטר מעולה, לא היה ממש לשמועה שחברת דירוג אשראי כזאת או אחרת, מתכננת העלאת דירוג למדינת ישראל. סבב נמרץ של ראיונות עם חברות הדירוג שבוצע בתקשורת גם חשף זאת. הן לא מתכננות בקרוב, אם כבר - אחרי ההתנתקות.

מעבר לכך, זה לא מתאים להן, יושבים שם כלכלנים צעירים שאמורים לחכות ולראות את התקציב של הממשלה, לפני שהם מקבלים החלטה. העלאת דירוג - רק לאחר שהשתכנעו שחל שיפור גם במובן הפיסקאלי, אם כבר שינוי לפני התקציב, אז הוא עלול לבוא לרעה, כשיש פריצה במסגרת התקציב. אם כבר.

אז שוב קיבלנו שיעור באופטימיות קוסמית מהבורסה. המדדים עברו לרמות שיא, וכסף גדול נכנס. לדעתנו, מדובר היה בפעילות של הזרים. אבל מאותם "זרים" אלמוניים, אי אפשר לקבל תגובה. הם נשארים נסתרים. את העקבות שלהם אפשר ללמוד מהדרך שבה הם נכנסים: בקצב הולך ומתגבר משעות הבוקר המאוחרות (כשבלונדון מגיעים לעבודה..), במניות נזילות ו"אהובות" עליהם (כדי שיהיה להם קל לצאת בחזרה..), וכי"ל זינקה מעלה באחוזים רבים רבים באותו היום, בחלק מהזמן היא זינקה במעל ל-3.2%. שלא לדבר על מניות הבנקים הגדולים שעלו, בלי סיבות מוחשיות לעין.

כלומר, העקבות, הן של פעילים מחוץ לזירה המקומית. עדות נוספת היתה הדולר. הוא "נדחף" למטה יומיים ברציפות, וחצה כלפי מטה את קו ה-4.5 שקל. כזכור, כש"זרים" צריכים להכנס לבורסה הם חייבים לרכוש שקלים בכמויות מאסיביות. לא מדובר בהשקעה שיכולה להכנס ישירות דרך הבנקים ולעקוף את חדרי המסחר. צריך לסלוק את הפעולות שלהם במחשבי הבורסה - בשקלים. ואז השקל מתחזק, משום שהביקוש לו גובר במאות מיליוני שקלים בבת אחת.

העדויות דיברו על כניסה של הזרים. כעת נותר רק לראות לאיזו מטרה הם נכנסים. האם הם מעריכים שההתנתקות הסתיימה למעשה, ושהמצב הפוליטי נרגע? או שמא, בקיצוניות השנייה - נכנסו אותם זרים לפוזיציית שורט, והם בסך הכל מבקשים לתפוס את שחקני הנגזרים עם התחתונים מופשלים? יחס הפוזיציות השליליות נותר פתוח, יש כלים נוחים וחדשים לשורט (תעודות בחסר). את התעלומה יפתור המדד עצמו, בתקופה הקרובה, משום שלא ניתן לראיין את אותם זרים בחשיכה.

בינתיים, מההתנהגות של הבורסה, נראה כי ההתרגשות מההתנתקות הולכת ויורדת, האי ודאות הנוכחית נסבלת, וסטיות התקן יציבות. כל זה עשוי להשתנות בפתאומיות בימי הפינוי עצמם. אז התמונות שתגענה לתקשורת - תתפרסמנה בכל העולם, והמשחק ישתנה לחלוטין.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.