זה העונש החמור שהוטל על איש קש שהפיץ חשבוניות פיקטיביות
פסק הדין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בירושלים עוסק באדם ששימש איש קש בפרשיית עבירות מס, שבמסגרתה הוא הוציא והפיץ חשבוניות פיקטיביות בהיקף של קרוב ל-10 מיליון שקל. הנאשם, שנרשם כבעלים של חברה שנקראה מנחם קרן השקעות, שימש חוליה בשרשרת עבירות מס שהובילו לנזק בהיקף מצטבר של כ-1.5 מיליון שקל לקופת המדינה, כתוצאה מאובדן הכנסות של מע"מ.
המקרה התרחש בין 2011 ל-2015, אז פעלה קבוצה עבריינית שגייסה אנשי קש שנמצאו במצוקה כלכלית כדי לרשום אותם כבעלי מניות ומנהלים של חברות פיקטיביות. מטרת החברות היתה לשמש חזית חוקית להפצת חשבוניות ללא ביצוע עסקה ממשית. במהלך תקופה זו, הנאשם הוציא 76 חשבוניות בסכום כולל של 9,740,865 שקל, וסכום המע"מ שלא שולם עבורן הגיע ל-1,485,949 שקל.
הנאשם היה מודע לכך שהוא מסייעי לעבריינים לחמוק ממס צילום: Istock
בזמן שחתם על המסמכים וביצע את הפעולות הלא חוקיות במסגרת החברה, הנאשם היה מודע לכך שהוא מאפשר לקבוצת העבריינים להימנע מתשלום מסים על ידי יצירת מסמכים כוזבים לצורכי מס הכנסה ומע"מ. הנאשם טען במהלך המשפט כי לא הבין את היקף המעשים ואת ההשלכות הפליליות הכרוכות בכך, והדגיש את מצבו האישי והכלכלי הקשה.
- עשור אחרי עבירות המס - זה מה שקבע בית המשפט
- המדינה התעכבה - ובמקום מאסר נגזרו עבודות שירות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט אלעזר ביאלין בחר להטיל על הנאשם עונש חריג יחסית למקרים דומים, וגזר עליו ארבעה חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נוספים כמו שמונה חודשי מאסר על תנאי, שלושה חודשי מאסר נוספים על עבירות עתידיות, וכן קנס בסכום כולל של 20 אלף שקל. החלטתו מבוססת על הצורך להרתיע, ולפיכך השופט ציין בפסק הדין כי, "הנזק הציבורי הנגרם כתוצאה מהתחמקות מתשלום מסים פוגע בכלל הציבור, וכי יש להתייחס בחומרה למי שמאפשר ביצוע עבירות מסוג זה".
בנוסף, השופט הדגיש כי במקרים רבים בתי המשפט מגלים גמישות במקרים של אנשי קש, שאינם העבריינים העיקריים. עם זאת, במקרה זה, הנאשם הוכח כמבצע פעיל ומשמעותי בתהליך, כשהוא מודע לתפקידו במנגנון הפצת החשבוניות הכוזבות - דבר שתרם להחלטה לגזור עליו עונש מאסר בפועל. השופט הבהיר כי, "אדם המאפשר במודע כי יעשה בו שימוש כ'איש קש' נושא באחריות פלילית, שכן הוא מאפשר לעבריינים המרכזיים לפעול למימוש זממם מבלי להיתפס".
העונש שנגזר על הנאשם בתיק זה נחשב, כאמור, חריג לאור מגמת הענישה בישראל כלפי אנשי קש. במקרים דומים בעבר, נגזרו לרוב עונשים קלים יותר, ולעתים אף הוטלו עונשים של עבודות שירות במקום מאסר בפועל. כך למשל, במקרה אחר, שבו איש קש היה מעורב בהפצת 33 חשבוניות פיקטיביות, נגזרו עליו שבעה חודשי מאסר בפועל בלבד. גם במקרים שבהם היקף הכספים היה גדול יותר, לעתים הסתפקו בתי המשפט בענישה רכה, בהתחשב במעמד ובחולשתו של איש הקש אל מול העבריינים המרכזיים באותם מקרים.
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- הופחתו ריביות ונסגרו תיקים ב-1.45 מיליון ש' לחייב
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
עם זאת, בית המשפט העליון קבע בפסיקות שונות כי ראוי להחמיר בענישה כלפי משתפי פעולה בעבירות כלכליות, בייחוד כשמדובר בסכומים גבוהים ובעלי השפעה כלכלית רחבה. לפי גישה זו, עונשי מאסר בפועל הם הכרחיים כדי להרתיע, ולא ניתן להסתמך על נסיבותיו האישיות של העבריין בלבד. השופט ציין גם את חשיבות ההרתעה הכללית במקרה זה, בשל הפגיעה במערך המס בישראל. לדבריו, בפסק הדין שפרסם, "עבירות מס מעין אלה מערערות את אמון הציבור ברשויות המס, מחייבות הענשת עבריינים, ובעיקר הרתעת הרבים".
במסגרת גזר הדין, התייחס בית המשפט גם למצבו הבריאותי של הנאשם ולמצוקתו האישית. בתסקיר של שירות המבחן צוין כי מדובר באדם שנמצא במצב כלכלי ובריאותי קשה, וכי אין לו עבר פלילי עשיר. שירות המבחן המליץ על עונש מקל לאור הקשיים, אך בית המשפט בחר לשקול את השיקולים ההרתעתיים והחברתיים באופן מובהק יותר. השופט ביאלין סיכם וכתב כי, "בנסיבות בהן מדובר בנזק כה כבד לקופה הציבורית, יש צורך לתת משקל מופחת לנסיבות האישיות, ולהעניש בהתאם לאינטרס הציבורי".
פסק הדין מסמל, כאמור, שינוי מגמה בהתייחסות מערכת המשפט לעבירות כלכליות המבוצעות על ידי אנשי קש, ומעביר מסר ברור כי גם מי שמבצע עבירה מבלי להוביל אותה במישרין עלול להיענש בחומרה. במקרים שבהם נגרם נזק משמעותי למדינה ולקופה הציבורית, ייתכן כי גם מעורבים שוליים יחסית יספגו עונשים חמורים.
המערכת החדשה שהשיקה רשות המסים במהלך השנה האחרונה, שנקראת "חשבוניות ישראל", לדיווח אונליין על עסקות של 25 אלף שקל ויותר, אמורה לסייע לה במאבק בחשבוניות הפיקטיביות, אך נראה לא ברור אם היא אכן תמנע לגמרי מהדבר הזה לקרות. נציבת מס הכנסה לשעבר, טלי ירון אלדר, אף טוענת כי המערכת לא תמנע את התופעה. בינתיים, אף שיש כבר מעצר ראשון ואף שני בחשד להוצאת חשבוניות שכאלה בעקבות הפעלת המערכת, עדיין מתנהלים לא מעט תיקים כאלה בבתי המשפט.
- 2.e 01/01/2025 15:54הגב לתגובה זוe
- 1.צוג 07/11/2024 23:16הגב לתגובה זופיתרון טכנולוגי שמכניס מליוני שקלים בחשיפת חשבוניות פיקטיביות מידי יום ומצמצם את מימון הפשיעה הכללית ופשיעה כלכלית מהפכה מדהימה

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא
הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן
כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.
איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.
אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".
העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין
שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- ביהמ"ש: הדירה שרשומה על שם האשה - שייכת לבעלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.
