מדברים הרבה על יוקר המחיה בארץ. רשתות השיווק והיבואנים מעלים מחירים והציבור מתקשה לגמור את החודש. זה לא תופעה חדשה, אבל נראה שבשנים האחרונות חלה קפיצה משמעותית במחירים ברשתות המזון. 

אז יש רשתות זולות יותר - אושר עד ורמי לוי, אבל בסה"כ המחירים בעלייה. אחת לתקופה יש ניסיון להילחם במחירים - וללא הועיל. בשנות ה-90' זה היה משה בדש שנלחם בעוצמה ברשתות השיווק וביצרניות, בעיקר אוסם. הוא הפסיד.

רשת פיקנטי של משה בדש התחילה כיצרנית סלטים ונקניקים, היא הצליחה לשבור את השוק ואת ההגמוניה של השחקנים הגדולים, אבל ההתרחבות של הרשת בסופו של דבר הביאה לסופה. לגישת בדש אוסם והיצרניות הגדולות החליטו להפיל אותו כי הוא התחרה באוסה במוצר מקביל לבמבה. זה כבר היה אירוע שאוסם והאחים פרופר ששלטו אז באוסם לא יכלו לשאת לטענת בדש וזה הוביל לסיכול ממוקד שכלל מניפולציות על מצבה הקשה של רשת פיקנטי, על כך שחוזרים צ'קים וכו' ופעולות נוספות שיצרו כדור שלג שסופו קריסת הרשת.

שוחחנו עם עם המנכ"ל והמייסד משה בדש על ההעלייה והנפילה של פיקנטי, על הדרך להילחם ביוקר המחייה והאם בכלל אפשר להוריד את עלויות המזון בארץ?

משה בדש; קרדיט: משה בדש

השחקנית הגדולה בסיפור שלך הייתה אסם, אבל מאז היא עברה לידי נסטלה, אתה חושב שכל ההתנהלות של אסם שהייתה בתקופתך קיימת גם היום?

"אומנם באה נסטלה אבל מי שמפעיל את החברה אלה אותם אנשים, והאינטרסים נשארו זהים - להציג תוצאות, לכן אני לא חושב שיש שינוי. מאז סגירת פיקנטי אסם הכפילה את הרווח בכל שנה. אנחנו רואים שהזרעים שנזרעו בתקופת הקרטל של 1997 איתנו עד היום, זו שיטת מצליח, עד היום מעלים מחירים מכל מיני סיבות, יש פה טירוף של עושק האזרח ומה שמפחיד זה שכל הרגולטורים משתתפים בזה. אם אנחנו מסתכלים על הרשויות שיכולות לפתוח בחקירות - רשות התחרות, הרשות להגנת הצרכן והממונה על ההגבלים העסקיים - אנחנו רואים שבכל ההתערבויות שלהן הן העדיפו את אחד הצדדים, ואי אפשר לדעת אם זה בתום לב או לא. בשאלת פיקנטי השאלה איפה היה דוד תדמור?".

אבל מאז קרו דברים - דרור שטרום למשל הגיע והתחיל להזיז דברים

"דרור שטרום הזיז את הדברים אבל הדבר היחיד שזז זה הוא עצמו, בכך שהיום אין לו עבודה כמו שיש לקודמיו בתפקיד. דרור שטרום הוא דוגמא למה אסור להיות דרור שטרום במדינת ישראל, מכיוון שלאחר מכן תצטרך להיאבק על הפרנסה שלך. אני לא יודע בדיוק מי הקליינטים של שטרום היום אבל לתחושתי הוא אכל אותה כמו פיקנטי, בעוד שתראה את דוד תדמור שישב ושתק והיום הוא שותף באחד ממשרדי עו"ד הגדולים בארץ".

אבל מצד שני, אתה מצפה שאנשים בסקטור הפרטי יראו אדם מוכשר בסקטור הציבורי ולא ירצו אותו אצלם?

"אם צמיחה של הריכזויות לממדים מפלצתיים תחת המשמרת שלו זה כישרון אז בסדר. אין פה שום קשר לכישרון, בכל מקום פרטי היו מעיפים אותם. בוא נגיד שאם דרור שטרום היה במקום דוד תדמור הכל היה טוב. זה מבחן האלמלא, אם הייתי מקבל החלטה באותה תקופה להוציא את כל העובדים לרחובות ולחסום את הכבישים בארץ, יכול להיות שהכל היה שונה".

אילולא היית מכניס את המוצרים של יצרניות המזון שבסוף גם הפיצו את השמועות על הצ'קים שחוזרים, אתה חושב שהיית היום מהשחקנים הגדולים בשוק?

"אני בטוח שכן. קודם כל באמת אף אחד לא הציג צ'ק שחזר וגם יש קביעה משפטית בעניין הזה. אני הכנתי תכנית עבודה בעיצומו של הקרטל, שכללה הקמת מפעלים בצד אחד וייבוא בצד שני. היה תכנון להקים בין 150-200 חנויות של 250-300 מ"ר, אז כמובן שלא היה בהן מוצרים של אסם ושל חברות כאלה, אבל שמו לי רגליים - היה לי מפעל בקרית גת למשל שבסופו של דבר אסם קיבלה אותו. בתקופת הקרטל אסם קיבלה מהמדינה מענקים בגובה 400 מיליון דולר כאשר שווי השוק שלה היה 380 מיליון דולר, מה שאומר שאסם באותם ימים נבנתה עליך ועליי, על כספי המסים".

משה בדש, מנכ"ל פיקנטי מחוץ לאחד הסניפים; קרדיט: ורד פאר, הספריה הלאומית

אתה חושב שיש איזשהו שחקן היום שכן מביא תקווה או בשורה? תסתכל על אושר עד למשל שכבר מקום שלישי במכירות בארץ לפי ההערכות

"אושר עד אכן מוכרים זול והם נשענים הרבה על הייבוא שלהם, בדיוק כמו מה שאני תכננתי. ההגיון שלי היה פשוט - מה שכלכלי וזול לייצר בארץ אני אייצר ומה שלא אני אייבא, אבל גם בדבר הזה נתקלים בקשיים מול המדינה ונחשפים לקרטל. גם הרשתות שיש היום כמו אושר עד או רמי לוי שכביכול הביאו בשורה לשוק והוזילו את המחירים - הם כולם עדיין יותר יקרים מחו"ל".

לגבי אושר עד, אחת החוזקות שלהם היא שהם הרבה יותר ממוקדים עם מגוון יותר מצומצם של מוצרים - יכול להיות שההתרחבות שלך למוצרים אחרים הייתה בעוכריך והיית צריך להישאר עם הסלטים והנקניקים?

"גם זה אחד ממבחני האלמלא. אם פיקנטי הייתה נשענת רק למוצרים שלה לא היה שום קרטל. אם היו חנויות קטנות של פיקנטי אכן יכול להיות שהקרטל לא היה מגיע אלינו. אבל בתור אזרח ואיש עסקים אתה סומך על המדינה ועל החוק כי אנחנו לא בג'ונגל, אתה לא יכול לצפות שכולם ישתקו ככה. יש דוחות שמראים שאותם מוצרים של הרשתות הגדולות נמכרים במחירים שונים למגזרים אחרים, כמו למשל המגזר הערבי שקונה ביותר זול. אז למה לא מוכרים ככה לכלל האוכלוסיה? כמו שאמרתי, זו שיטת מצליח.

אני ביקשתי כל הזמן רק דבר אחד, שיבררו את הטענות שלי שמסודרות היטב, אפילו טרכטנברג העתיק חלק גדול מהדברים שלי לדו"ח שלו. האגרות על התביעה שהגשתי עמדו על מעל 20 מיליון שקל, בארה"ב זה סיפור של 1,600 דולר בשביל להביא חבר מושבעים - המדינה מספסרת בצדק. הטריק של האגרות תומך בקרטל, הם קובעים סוגי אגרות שאין להם אח ורע בכל העולם, זו דרך לעשות סינון. הכל אבסורד, תראה את אהרון ברק למשל שקיבל את השופטת ורדה אלשיך ודחה את הפסילה שלה, ולאחר מכן חברתו גבריאלה שלו נהייתה דירקטורית באסם. שלו אמנם הבינה את האבסורד ולכן לא תראה היום בקורות החיים שלה שהיא הייתה דירקטורית באסם, אבל ככה הדברים עובדים במדינה.

בנושא של המזון יש בעיה חמורה נוספת - משפחות דלות אמצעים לא יכולות להרשות לעצמן לקנות את המזון שדרוש להם בשביל לספק את הצרכים התזונתיים הבסיסיים, בסוף זה בא על משלמי המסים ומערכת הבריאות, במובן הזה אנשי קרטל המזון הם בדיוק כמו ראשי החמאס, שניהם הורגים את האנשים, רק שאלה הורגים מהר ואלה הורגים לאט. תראה את רמדיה למשל, שם היה חסר רק ויטמין אחד, אז תחשוב מה קורה לאנשים שלא יכולים לרכוש את אבון המזון שהם צריכים".

איך אתה רואה היום את הקשרים של הון-שלטון-עיתון?

"היום הקשרים האלה הרבה יותר מהודקים מפעם. אם פעם למשל היית רוצה לקנות פקיד היית יכול לעשות את זה בשיחת טלפון או בפגישה במסעדה, היום אתה צריך לקנות לו את כל המסעדה. הבכירים במדינה משתכרים פי כמה מהמקבילים שלהם במדינות אחרות, בלי ההייטק היינו גמורים. אולי ירון זליכה יצליח לעשות שינוי, הוא מכיר את המערכת".

אבל זליכה ניסה בפוליטיקה ולא הצליח

"תראה למשל מי הבעלים של ערוץ 12, הם פעלו נגדו".

לא יכולה להיות פה עיתונות שתהיה מספיק משפיעה בלי להיות מושפעת?

"יכול להיות, יש מקומות שהתפיסה בהם היא שונה, אבל ביום שעיתון מסוים יהיה מספיק גדול הוא ימצא שהוא כבר איננו או שהוא בידיים אחרות".

מה אתה עושה היום?

"היום אני שותף בפטנט שרשום במספר מדינות קשות בעולם כמו סין, דרום קוריאה, וגם ישראל, ארה"ב ובאירופה, למוצר שיוצר מהפכה בתחום הבריאות. מדובר במטהר אוויר שמעשיר את החמצן באוויר וכך מייצר אוויר נקי שגם תורם לאנשים עם בעיות נשימה כמו אסטמה. הפטנט מעורר את מולקולות החמצן בצורה שמעוררת את הגוף לטפל בבעיות כמו קשיי נשימה. חוץ מזה אני כותב ומרצה, ואני לא מתכנן לעסוק שוב בתחום המזון".

אין סיכוי שתנסה לחזור לפוליטיקה?

"אין סיכוי מכיוון שאנחנו רואים איך המערכת עובדת. כל הגופים הלכו לישון. אני עזרתי לאנשים במדינת ישראל להבין איפה הם חיים בזכות הספרים שהוצאתי, אני חושב שתרמתי מספיק. היום אני חי את חיי בלי להתערב בחיים של אחרים".

כמה מילים אופטימיות לסיום, יש תקווה?