בית משפט לענייני משפחה באשדוד דן לאחרונה במקרה בו אישה קשישה תבעה את בנה וכלתה לאחר שגילתה כי הדירה שרכשו יחדיו נרשמה רק על שם בנה ולא על שמה. האם טענה כי הבן התחייב לרשום מחצית הדירה בבעלותה ורק במקרה התחוור לה כי לא עשה כן, בעוד הבן טוען כי מעולם לא התחייב לכך וזאת לבקשת אימו על מנת שלא לחשוף אותה ללחצים מצידם של שאר האחים. 

התובעת היא קשישה בשנות ה- 80 לחייה, אם לתשעה ילדים, כולם בגירים. הנתבע הוא בנה הצעיר של התובעת, והנתבעת היא רעייתו של הבן, כלתה של התובעת. על פי החומרים והפסיקה עולה כי עד לחודש מרץ 2017 התגוררה התובעת בדירה ישנה בקומה רביעית, ללא מעלית. לעת זקנה חפצה לעבור לדירה אשר ההגעה אליה תהיה קלה יותר. בשלב הראשון, במרץ 2017 נמכרה הדירה תמורת סך של 1,125,000 שקל.

 בפברואר 2018 נרכשה דירת גן בקומת קרקע, תמורת 1,750,000 שקל. התשלום נעשה באמצעות הכספים שקיבלה התובעת תמורת דירתה הקודמת בגובה 1,125,000 שקל ובאמצעות 575,000 שקל נוספים בגינן נטלו הבן ורעייתו הלוואה מובטחת במשכנתא. סכום ההלוואה המקורי היה גבוה יותר ועמד על כ- 750,000 שקל, על מנת לאפשר גם את שיפוץ הדירה. לאחר רכישת הדירה ושיפוצה, עברו התובעת והנתבעים להתגורר יחדיו באותה דירה.

באוגוסט 2019 הגיעו ילדיה הנוספים של התובעת לדירה, לטענתם לצורך ביקור, כאשר הנתבעים אינם נמצאים בדירה. כאשר חזרו הנתבעים לדירה ביקש הנתבע מאחיותיו ואחיו לצאת מהדירה. האחים אמרו לו כי מדובר בדירה השייכת גם לאם ובמקום פרצה מהומה. הנתבעת הזעיקה את המשטרה אשר ניסתה לברר של מי הדירה והרגיעה את הצדדים. בסמוך לכך, עתרו הבן ורעייתו לקבלת צו הגנה כלפי אחיותיו ואחיו (ילדיה של התובעת)

• צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
• כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

במצב דברים זה, יצאה התובעת הקשישה מהדירה האמורה ועברה להתגורר בדירה שכורה, לבדה. בדצמבר 2019 הגישה התובעת כתב תביעה בו טענה כי כאשר נרכשה הדירה הבטיח לה הבן כי מחצית הדירה תירשם בבעלותה והיא היתה בטוחה כי כך נעשה.

לטענתה, הבן ובעיקר רעייתו התייחסו אליה באופן משפיל ומזלזל ולכן הסתייעה בשאר ילדיה. אפילו את טיפול השיניים שהובטח לה לא ביצעו. כאשר אלה הגיעו על מנת לבקרה הבן ורעייתו ניסו לגרש אותם, למרות שמדובר בבית השייך גם לה. רק כאשר הגיעו לעורכת הדין אשר בדקה את מצב רישום הזכויות בדירה, התחוור לה לפתע כי הזכויות רשומות במלואן בבעלות הבן ורעייתו, ללא רישום מחצית הזכויות על שמה. לפיכך היא עתרה למתן פסק דין הצהרתי לפיו מחצית הזכויות בדירה שייכות לה וכך יש לרשום הזכויות.

 בינואר 2020 הגישו הבן ורעייתו כתב הגנה, בו טענו כי לא היו דברים מעולם. הנתבעים אינם מכחישים את העניין הכספי, אך טוענים כי מעולם לא סוכם על רישום מחצית הזכויות בבעלותה. כל שסוכם היא כי היא תקבל חדר לשימושה ודאגה לכלל צרכיה. הדבר נעשה לבקשתה המפורשת, הואיל ולא רצתה כי שאר הילדים ינסו לנצל את העובדה שקיים רכוש על שמה כדי לשכנע אותה להעבירו אליהם.

• חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
• המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

ניסיון לגישור לא עלה יפה, וכך הגיעו הצדדים לבית המשפט. האמא טוענת כי מכרה דירתה הקודמת בקומה הרביעית על מנת לרכוש דירה נוחה יותר. במסגרת זו נעתרה להצעת בנה לרכוש יחד עימו דירה שתתאים גם לו ולמשפחתו. עוד טוענת האם כי הבן הבטיח לה מפורשות כי הדירה תירשם גם בבעלותם וגם בבעלותה ואף לקח אותה לעורך דין כדי לחתום על מסמכים בעניין הדירה. בדיעבד התברר כי חתמה על צוואה נוספת, בה צויינה הדירה כנכס שאותו רצונה להוריש לבנה הצעיר, הוא הנתבע.

האם מדגישה בתביעה כי נאלצה לעבור לדירה שכורה  ולחיות בעוני וזאת למרות שיש לה זכות על מחצית הדירה והבטחה מבנה הצעיר שיעזור לה כלכלית.

מנגד, טוענים הבן ורעייתו כי הסיכום היחיד מול התובעת היה שתקבל חדר בלבד בדירת המגורים החדשה למשך כל ימיה ושנותיה, לצד התחייבותם לסעוד אותה, אך הדירה תירשם על שמם. הם מדגישים כי מדובר בדרישה מפורשת של התובעת, אשר רצתה להימנע ממצב בו הילדים הנוספים מנסים להשתלט על רכושה ולכן העדיפה שלא יהיה רכוש הרשום בבעלותה. עוד הם טוענים כי התובעת הורישה על פי צוואה מ-2017 את כל כספי תמורת הדירה הקודמת לבנה.

הבן מדגיש בתגובה לתביעה כי אימו מוזמנת לשוב ולהתגורר איתו, עם רעייתו ועם ילדיהם. 

בבית המשפט הובהר כי למעשה השאלה משפטית היא האם הוכיחה התובעת קיומו של הסכם בעל פה מול בנה ורעייתו. על פי חוק החוזים -  "חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסויימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים".

   השופטת, ענת אלפסי, אתר בתי המשפט  

בית המשפט הסביר כי כאשר בחוזי מקרקעין נדרש מסמך בכתב. ואולם גם בעניין זה נקבע כי במקרים חריגים, שעולה מהם "זעקת הגינות", עשויה הפרת חובת תום הלב להוביל לקביעה כי התחייבות לעשות עסקה במקרקעין תקפה על אף שלא נערך מסמך בכתב. בית המשפט קבע כי - "בעניין שלפנינו, בחינת הנסיבות מלמדת כי אכן נכרת הסכם בעל פה בין התובעת לבנה לפיו הדירה תירשם בבעלות שניהם, אך בשל כך שאינה קוראת עברית, לא הבחינה כי הולכה שולל אחר בנה שלה".

בית המשפט נסמך על דברי הבן הצעיר בחקירה - "סיכמנו שאנחנו קונים את הבית במשותף, קודם כל זה הייתה החלטה של אמא ואח שלה, לקנות בית במשותף, בית גדול יותר, בלי מדרגות,  והבית יהיה  שלנו, אני אשתי ואמא שלי". בהמשך ניסה לתקן עצמו והוסיף - "דוד שלי אמר לי שאם  נרשום גם על שם אמא שלי האחים יאכלו לך את הבית.  האחים כולם ירצו את החצי שלה. הוא הסביר שיהיו מלא מריבות בין האחים ואמר לי תעשה את זה רק על השם שלך ושל אשתך. הבית הוא  גם של אמא אבל רשום על השם שלי ושל אשתי"

על פי בית המשפט גם גם הסבר זה תומך במסקנה כי הלכה למעשה מדובר בבית המשותף לאם ולבן ולרעייתו, בדומה למצב בו בני זוג מחליטים לרשום נכס בבעלות מי מהם, אך ברור כי הנכס שייך לשניהם, גם על פי הוראות החוק.

בנוסף, מסביר בית המשפט כי העובדה שהדירה נרכשה באמצעות סכום אשר חלקו הארי מקורו בכספי הדירה שמכרה התובעת, מדברת בעד עצמה. כמו כן, מדגישה השופטת ענת אלפסי, "הנתבעים הפרו ברגל גסה כל התחייבות מוסרית שהיתה להם כלפי התובעת הקשישה, כאשר העדיפו לשפץ את הבית במקום לטפל בשיניה תמורת 50,000 שקל שביקשה להקצות לכך. צורמת במיוחד היתה תשובתו של הבן - 'הבטחתי לה שאני אטפל בשיניים אבל בינתיים הדברים התדרדרו וזה לא קרה.  אני עדיין מתחייב לטפל לה בשיניים אם הכל יהיה בסדר בינינו'.

"למרבה הצער, אדם אשר סולם הערכים שלו קובע כי מצבו הפיסי של הבית חשוב ממצבה הבריאותי של אימו, הוא אדם שלא יהסס להציג תמונת מצב שאינה משקפת את המציאות, אך מקדמת את השאיפות החומרניות שלו ושל רעייתו. כך, למשל, התברר כי כאשר ילדיה של התובעת מבקרים אותה, התובעת אינה רשאית להפעיל את המזגן ללא רשות. הנתבע בחקירתו הנגדית ניסה להכחיש את הדבר, אך עיון בפרוטוקול הדיון בבקשה לצו הגנה מעלה כי שם מסרה הנתבעת עדות אחרת".

השופטת אלפסי קובעת כי למרות שלא היה הסכם כתוב, האמא צודקת והתביעה מתקבלת בזאת במלואה. התובעת תירשם כבעלת 1/2 בזכויות בדירה והנתבעים ישלמו הוצאות התובעת בגובה 60,000 שקל

תכנים בנושא:

קרב ירושה: אמא הורישה לבת הכל ולא השאירה כלום לבן - מה הסיבה ומה אמר על זה בית המשפט?