הדוח הכספי האחרון שפרסמה חברת גיבוי שקרסה היה לרבעון הראשון של 2022. החובות לבנקים היו בהיקף 220 מיליון שקל ולמחזיקי אגרות החוב בהיקף של 125 מיליון שקל.

אחרי פרסום הדוח, הצרות באו בצרורות ותוך שבועות החברה עברה לידיים של הנאמנים. אלו ניסו ועדיין מנסים לייצר מגבייה ותביעות כמה שיותר כסף כדי להחזיר לנושים. בדוח שהם פרסמו, בעלי אגרות החוב הם הנושה העיקרי בסכום של 140 מיליון שקל (לעומת 125 מיליון שקל שנה קודם - כנראה הצמדה-ריבית-ריבית חריגה) והבנקים אחריהם עם 75 מיליון שקל (לעומת 220 מיליון שקל שנה קודם).

מחזיקי האג"ח הפכו לנושים העיקריים, הבנקים - בעיקר לאומי ודיסקונט צמצמו את החוב ב-145 מיליון שקל, כ-70%. זה יכול להיראות מטריד - איך הצליחו הבנקים לברוח בזמן? האם היתה כאן סוג של העדפת נושים? אחרי הכל, ברגע שיש להנהלת החברה ספקות לגבי תשלום החובות שלה היא צריכה לעצור ולפעול להסדר חוב. אחרת, אם היא מחזירה חובות היא בעצם "מעדיפה" נושים מסוימים על פני  נושים אחרים. זו עבודה לנאמנים, אבל מאוד יכול להיות שבנקים לא צריכים שהנהלת החברה "תעדיף" אותם, הם פשוט יודעים מוקדם מנושים אחרים מה המצב הפיננסי, הם מוגנים יותר בזכות התניות פיננסיות והם יודעים לברוח מהר יותר.

כאשר התחילו הצרות בגיבוי, מחזיקי האג"ח היו תקועים - יש להם ניירות ומתחיל הליך משפטי. בנקים מצמצמים אשראי, בנקים מקבלים ממסרים שוטפים וצ'קים וכך האובליגו פוחת. בנקים נמצאים כל הזמן עם היד על הדופק. זו כנראה הסיבה שהבנקים "יצאו בזול". 

• ישראכרט וקרן מרתון משיקות מודל מימון נדל”ן בהיקף מאות מיליוני שקלים
• טען שחברת האשראי עשקה אותו - השופט אמר - "התחייבת - תשלם"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

למחזיקי אגרות החוב נותר לקוות שהנאמנים יצליחו לגבות כמה שיותר חובות ולהשיג בתביעות נגד האשמים במחדל כמה שיותר מהר. תביעה נגד דלויט רואה החשבון של החברה מתבקשת על רקע דוח הנאמנים, כאשר סיכוי טוב שזה ייגמר בכופר. כל הכספים שיגיעו לקופה ישולמו לפי סדר הנשייה. 

מחזיקי המניות בסבירות מאוד מאוד גבוהה לא יקבלו כלום, רק אם יהיה מבחינתם נס והנאמנים ישיגו סכום עתק מהבעלים, הנהלה ורואי החשבון.

הנאמנים הצביעו על אריאל פרדו הבעלים הקודם כאיש הדומיננטי בעסק. פרדו לא הגיע לחקירה, קבע, דחה, והודיע שלא יגיע. הנאמנים כתבו בדוח: "כמובן שהנאמנים שומרים את כל זכויותיהם בעניין זה".   

הבעלים שרכשו מאריאל פרדו ואביטל פרדו את השליטה באמצע 2021 - יהונתן כהן ויוסי לוי לכאורה הפסידו כסף גדול, אבל העסקה שידרה סירחון (דיסקאונט של 40% על מחיר השוק, במקום לקבל פרמיית שליטה). כך או אחרת, לא נראה שהנאמנים סבורים שיש לחקור בעניין או להאשים אותם באחריות.

• סאמיט מנצלת משבר דה זראסאי בהצעה לרכישת נכסים ב-450 מיליון דולר
• לאומי מספק מימון של 1.7 מיליארד לקיסטון בריבית טובה וזה עדיין מעל ריבית המשכנתא שלכם
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הבורסה ננעלה באדום: ת"א ביטוח איבד 6.9%, הבנקים 4.5% -...

כתבות נוספות על פרשת גיבוי:

>> המחדל של דלויט - "רואי החשבון לא בדקו אפילו כרטסת אחת יחידה של לקוח של גיבוי"; האם המשרד ייתבע ואיך זה יסתיים? 

>> אריאל פרדו בישל הונאה וברח מחקירה - על הדוחות המפוברקים של גיבוי, על פאגאיה שאיבדה 90% מהשווי ועל השותפים לדרך

 

הבעיה הגדולה באגרות חוב של חברות אשראי חוץ בנקאי

אבל זה איתות חזק למחזיקי אגרות חוב של חברות אשראי. אתם תמיד תהיו בעדיפות שנייה לבנקים. הם עוסקים באשראי, הם רואים את הצ'קים נכנסים, הם יודעים כמה ממסרים יש בקופה, יש להם בקופה ממסרים וצ'קים של לקוחות החברה שיהפכו למזומנים בחודשים הקרובים והם יודעים לזהות בעיות תזרימיות ופיננסיות לפני כולם. המשמעות היא שאגרות החוב בחברה כזו הם מוצר נחות למימון מהבנקים וכדי לחשב את הריבית-תשואה המתאימה על אגרות חוב כאלו ואת ההחזר במקרה של דיפולט, צריך לקחת את הסיכון הזה בחשבון. זו הסיבה בין היתר לתשואות גבוהות באגרות חוב של חברות האשראי החוץ בנקאי - השוק כבר הפנים חלק גדול מהסיכונים.

וזה מזכיר את המקרה של בול מסחר. חברת האשראי החוץ בנקאי נכנסה לבעיות תזרימיות וביקשה ממחזיקי אגרות החוב להגיע לסוג של הסדר חוב כי היא לא יכולה לפדות את הקרן והריבית על האג"ח. החוב למחזיקים הוא 140 מיליון שקל כשלפני כשנה החברה גייסה אג"ח בהיקף של כ-50 מיליון שקל.

החוב הנוכחי לבנקים הוא כ-26 מיליון שקל ולצד החוב למחזיקי החוב מדובר בחוב של כ-166 מיליון שקל, רובו הגדול למחזיקי החוב. הנתונים האלו הוצגו בשיחת ועידה ומחזיקי החוב "שפשפו את העיניים". בהתחלה היתה תדהמה ואחר כך כעס גדול כלפי רונן בכור הבעלים של בול. הכעס נבע מכך שבעוד בול גייסה אג"ח בשנה האחרונה, היא במקביל צמצמה את החוב כלפי הבנקים מרמה של 160 מיליון שקל ל-26 מיליון שקל. כלומר, היא החליפה חוב בנקאי בחוב ציבורי. הבנקים ברחו בזמן. הציבור לא רק שלא ברח, אלא נחשף לסכום גדול יותר. 

אז מגיע בכור ומבקש לעצור הכל כדי שלא יגידו שהוא מעדיף נושים והגופים המוסדיים אומרים לו - "אבל זה מה שעשית עם הבנקים בחודשים האחרונים". השאלה אם זה מה שהוא עשה בפועל באופן אקטיבי, או משהו שנכפה על החברה כי הבנקים יכולים לעצור חוב, לצמצם חוב, לקבל ממסרים ולא להגדיל מנגד אובליגו. הם מריחים את השוק יותר טוב ממחזיקי החוב, הם עוצרים אשראי מהר יותר. 

כלומר, אם הבנקים בעצמם מצמצמים חוב, זו העדפת נושים? זו שאלה משפטית ופילוסופית, כי למרות שעל פניו זה לא כך, יכולים לטעון מנגד שברגע שההנהלה מבינה שהיא בתהליך של העדפת נושים ולא משנה אם זה נכפה עליה, היא צריכה לעצור את המשחק ולהגיד לשוק - הולכים להסדר.