ישבתי על המדרכה מחוץ לסניף הדואר וחיכיתי לבחור שקבעתי איתו שם כדי לעשות העברת בעלות על האופנוע שקניתי ממנו. רציתי כבר לקחת תור, לקדם את העניינים, אבל פחדתי שהוא יאחר ממש ועד שהוא יגיע כבר יקראו לי והרי חייבים את שנינו שם בשביל להעביר את הבעלות. דמיינתי כבר איך שאר האנשים שמחכים יתעצבנו עליי ואני גם אצא לא בסדר וגם אפסיד את התור שלי וגם ככה נצטרך לקחת תור חדש, אז וויתרתי.

אז ישבתי על המדרכה וחיכיתי, כשפתאום ראיתי מישהי, בטח בת עשרים וארבע – חמש, דוחפת בבעיטה את הדלת של הסניף כשהיא מחזיקה בקושי ארגז ענק, בערך חצי מהגודל שלה שכתוב עליו ״שיין״. היא הלכה עוד כמה מטרים, הניחה את הארגז על הרצפה, פשפשה ארוכות בתיק שלה עד שמצאה את המפתח והכניסה את הארגז לאוטו. כל פעולה שלה הייתה מלווה בתסכול, בקושי.

האמת שעד לא מזמן, בסיטואציות דומות, הייתי שואל את עצמי מאיפה לאנשים יש ביטחון לקנות בגדים באינטרנט בלי שהם מדדו אותם. כאילו, יפה ככל שיהיה הג׳ינס, השאלה היא איך הוא יושב עליי. וכן, אני יודע שאפשר להחזיר ושיש משלוחים וזה מסודר ומאורגן, אבל בכל זאת, תמיד הרגיש לי שזה יותר מאמץ מרווח. כאילו, מה, למי יש כח עכשיו להזמין, לחכות שבועיים, ללכת לדואר, להיסחב עם הארגזים האלה, להגיע הביתה, לראות שהג׳ינס לא יושב עליי כמו שחשבתי ואז שוב להיכנס לאתר שלהם, לסמן שאני רוצה להחזיר, לחכות לאישור, לחכות להחזר, לסחוב את הארגזים וללכת שוב לדואר בשביל זה? ובשביל מה? בשביל מאה שקל? ולא שאני מזלזל בחיסכון של מאה שקל, בכלל לא. אני פשוט בוחר את המלחמות שלי.

אבל בגלל שלאחרונה המגמה של המודעות הצרכנית עלתה ואני קורא יותר ויותר על מה שקורה שם במפעלים של החברות האלה ועל הנזק האנושי והסביבתי שהם יוצרים, כשהסתכלתי עליה חשבתי על זה. כמה שבועות לפני זה, קראתי טור על מה שקורה במפעלים של שיין. היו כתובים שם דברים נוראיים, באמת, כמו זה שהעובדים שם עושים משמרות של יותר משמונה עשרה שעות ביום ותופרים בערך חמש מאות פריטים ביום כזה, ואם כל זה לא מספיק בשביל לרצות לתלות את עצמך, אז לא רק שיש להם יום חופש אחד בחודש, גם משלמים להם ארבע סנט לפריט. וזה בלי לדבר על כל הכימקלים בחומרים ובבדים שהם משתמשים, וכל הפסולת שהם מייצרים, וזה שהם פשוט מעתיקים ממותגים אחרים ומוכרים בזול ועוד אלף ואחת סיבות אמיתיות וטובות ללמה אסור, אבל אסור לנו לקנות מהם.

• "חג הקניות" של אמזון יוצא לדרך
• קניות ברשת - הישראלים עברו מאתרי קניות בחו"ל לאתרים מקומיים; האם זה זמני?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

רציתי לגשת לבחורה הזאת ולשתף אותה בכל המידע הזה, הרי היא פשוט לא יודעת, כי אם היא הייתה יודעת היא לא הייתה קונה, זה ברור, אבל משהו עצר אותי. פתאום שאלתי את עצמי מה האלטרנטיבה שלה? כאילו, אוקי, גם זארה, H&M וכל שאר החברות האלה שמוכרות בגדים יפים במחירים נמוכים יחסית לא עושות טוב לכדור הזה שלנו.

גם הן מקדשות את הצרכנות והאגרנות והעוד ועוד ועוד הזה, כשכל חולצת טי שירט שאני קונה גורמת לעוד מישהו במפעל שלהם לקרוע את התחת. אבל האלטרנטיבה, העולם החדש, הוא פשוט יקר. הרי בסוף מדובר בתנועה עצמאית, באנשים פרטיים, שזה הביזנס שלהם. ובגלל שהם לא מפעל שמייצר כל היום, כמות הפריטים שלהם קטנה יותר, ועל כן המחיר גבוה יותר. זה לא כמו פעם, שמי שלא רצה להוציא הרבה כסף על בגדים היה הולך לאיזה סניף של ביגודית ויוצא עם שלל נאה בכלום כסף. אז כן, זה עוד קיים, אבל היום, כל הקדושה שנוצרה סביב האקולוגיה והעולם הירוק דוחקת קצת לפינה שבה מי שיכול להרשות לעצמו נחשב מוסרי ומי שלא נחשב תומך בהפרת זכויות אדם.

• רכבת ישראל בדרך להפרטה: האם 5,000 עובדים בסכנה?
• מה 68% אומר על צעירי ישראל?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הג'ובניקים רכבו על הלוחמים וקיבלו תנאי שכר ופנסיה מצוינים -...

כאילו, תמיד יש מחיר לשלם. אז מה אני רוצה מהבחורה הזאת? מה אני יודע עליה? מה אני יודע על המצב שלה? ואם הארגז הזה כולל בגדים לכל המשפחה שלה? מי אני שאשפוט אותה? ומה אני משחק אותה? מה, אני לא קונה ג׳ינס בזארה כי הוא יושב עליי אש ואחרי חצי שנה קונה עוד אחד ובזמן שאני בחנות אני קולט מבצע על הז׳קטים וחוטף עוד שניים ואיזה טי שירט להשלמת הטוטאל לוק? אני כן. ואגב, זה לא שאם הייתי קונה ג׳ינס ״איכותי״ באלף שקל הייתי נשאר איתו כל החיים, ובואו, טי שירט בסקוץ׳ וסודה שעובדים רק עם בדים איכותיים וטובים לסביבה ובתנאי העסקה הגיוניים עולה שלוש מאות שקל! וזה אומר שיהיה לי ארון עם ארבע חולצות! גג.

לא רוצה! אז מה, זה אומר שיותר חשוב לי איך אני אראה מאיך העולם ייראה? לא. זה סך הכל לבחור את המלחמות שלי. אז נכון, אני לא מזמין משיין וכאלה, ונכון שאני רחוק מלהיות הבן אדם הזה שייגש למישהי באמצע הרחוב ויגיד לה משהו על ההתנהלות שלה, אבל אולי היא יכולה לקנות קצת פחות? כי בינינו, אין מצב שזה לכל המשפחה שלה. זה לה. זה רק לה. וזו החבילה השלישית שהיא אוספת בחודש האחרון. זה ברור לי. איך שהתחלתי להשתכנע עם עצמי שאולי כן שווה להגיד משהו, הבחור עם האופנוע הגיע והיא כבר נסעה. נו, שווין.