נמרוד סופרין 2
צילום: נמרוד
כסף ואני

שיין ומוסר - על קניות באינטרנט, פירמות שמנצלות עובדים ומאיפה אני קונה ג'ינסים?

המפעלים של שיין מעסיקים עובדים 18 שעות רצופות - המכירות שלהם בכל זאת בשמיים; האם אנחנו מוכנים לשלם יקר כדי להיות מוסריים יותר?
נמרוד סופרין | (4)

ישבתי על המדרכה מחוץ לסניף הדואר וחיכיתי לבחור שקבעתי איתו שם כדי לעשות העברת בעלות על האופנוע שקניתי ממנו. רציתי כבר לקחת תור, לקדם את העניינים, אבל פחדתי שהוא יאחר ממש ועד שהוא יגיע כבר יקראו לי והרי חייבים את שנינו שם בשביל להעביר את הבעלות. דמיינתי כבר איך שאר האנשים שמחכים יתעצבנו עליי ואני גם אצא לא בסדר וגם אפסיד את התור שלי וגם ככה נצטרך לקחת תור חדש, אז וויתרתי.

אז ישבתי על המדרכה וחיכיתי, כשפתאום ראיתי מישהי, בטח בת עשרים וארבע – חמש, דוחפת בבעיטה את הדלת של הסניף כשהיא מחזיקה בקושי ארגז ענק, בערך חצי מהגודל שלה שכתוב עליו ״שיין״. היא הלכה עוד כמה מטרים, הניחה את הארגז על הרצפה, פשפשה ארוכות בתיק שלה עד שמצאה את המפתח והכניסה את הארגז לאוטו. כל פעולה שלה הייתה מלווה בתסכול, בקושי.

האמת שעד לא מזמן, בסיטואציות דומות, הייתי שואל את עצמי מאיפה לאנשים יש ביטחון לקנות בגדים באינטרנט בלי שהם מדדו אותם. כאילו, יפה ככל שיהיה הג׳ינס, השאלה היא איך הוא יושב עליי. וכן, אני יודע שאפשר להחזיר ושיש משלוחים וזה מסודר ומאורגן, אבל בכל זאת, תמיד הרגיש לי שזה יותר מאמץ מרווח. כאילו, מה, למי יש כח עכשיו להזמין, לחכות שבועיים, ללכת לדואר, להיסחב עם הארגזים האלה, להגיע הביתה, לראות שהג׳ינס לא יושב עליי כמו שחשבתי ואז שוב להיכנס לאתר שלהם, לסמן שאני רוצה להחזיר, לחכות לאישור, לחכות להחזר, לסחוב את הארגזים וללכת שוב לדואר בשביל זה? ובשביל מה? בשביל מאה שקל? ולא שאני מזלזל בחיסכון של מאה שקל, בכלל לא. אני פשוט בוחר את המלחמות שלי.

אבל בגלל שלאחרונה המגמה של המודעות הצרכנית עלתה ואני קורא יותר ויותר על מה שקורה שם במפעלים של החברות האלה ועל הנזק האנושי והסביבתי שהם יוצרים, כשהסתכלתי עליה חשבתי על זה. כמה שבועות לפני זה, קראתי טור על מה שקורה במפעלים של שיין. היו כתובים שם דברים נוראיים, באמת, כמו זה שהעובדים שם עושים משמרות של יותר משמונה עשרה שעות ביום ותופרים בערך חמש מאות פריטים ביום כזה, ואם כל זה לא מספיק בשביל לרצות לתלות את עצמך, אז לא רק שיש להם יום חופש אחד בחודש, גם משלמים להם ארבע סנט לפריט. וזה בלי לדבר על כל הכימקלים בחומרים ובבדים שהם משתמשים, וכל הפסולת שהם מייצרים, וזה שהם פשוט מעתיקים ממותגים אחרים ומוכרים בזול ועוד אלף ואחת סיבות אמיתיות וטובות ללמה אסור, אבל אסור לנו לקנות מהם.

רציתי לגשת לבחורה הזאת ולשתף אותה בכל המידע הזה, הרי היא פשוט לא יודעת, כי אם היא הייתה יודעת היא לא הייתה קונה, זה ברור, אבל משהו עצר אותי. פתאום שאלתי את עצמי מה האלטרנטיבה שלה? כאילו, אוקי, גם זארה, H&M וכל שאר החברות האלה שמוכרות בגדים יפים במחירים נמוכים יחסית לא עושות טוב לכדור הזה שלנו.

גם הן מקדשות את הצרכנות והאגרנות והעוד ועוד ועוד הזה, כשכל חולצת טי שירט שאני קונה גורמת לעוד מישהו במפעל שלהם לקרוע את התחת. אבל האלטרנטיבה, העולם החדש, הוא פשוט יקר. הרי בסוף מדובר בתנועה עצמאית, באנשים פרטיים, שזה הביזנס שלהם. ובגלל שהם לא מפעל שמייצר כל היום, כמות הפריטים שלהם קטנה יותר, ועל כן המחיר גבוה יותר. זה לא כמו פעם, שמי שלא רצה להוציא הרבה כסף על בגדים היה הולך לאיזה סניף של ביגודית ויוצא עם שלל נאה בכלום כסף. אז כן, זה עוד קיים, אבל היום, כל הקדושה שנוצרה סביב האקולוגיה והעולם הירוק דוחקת קצת לפינה שבה מי שיכול להרשות לעצמו נחשב מוסרי ומי שלא נחשב תומך בהפרת זכויות אדם.

קיראו עוד ב"בארץ"

כאילו, תמיד יש מחיר לשלם. אז מה אני רוצה מהבחורה הזאת? מה אני יודע עליה? מה אני יודע על המצב שלה? ואם הארגז הזה כולל בגדים לכל המשפחה שלה? מי אני שאשפוט אותה? ומה אני משחק אותה? מה, אני לא קונה ג׳ינס בזארה כי הוא יושב עליי אש ואחרי חצי שנה קונה עוד אחד ובזמן שאני בחנות אני קולט מבצע על הז׳קטים וחוטף עוד שניים ואיזה טי שירט להשלמת הטוטאל לוק? אני כן. ואגב, זה לא שאם הייתי קונה ג׳ינס ״איכותי״ באלף שקל הייתי נשאר איתו כל החיים, ובואו, טי שירט בסקוץ׳ וסודה שעובדים רק עם בדים איכותיים וטובים לסביבה ובתנאי העסקה הגיוניים עולה שלוש מאות שקל! וזה אומר שיהיה לי ארון עם ארבע חולצות! גג.

לא רוצה! אז מה, זה אומר שיותר חשוב לי איך אני אראה מאיך העולם ייראה? לא. זה סך הכל לבחור את המלחמות שלי. אז נכון, אני לא מזמין משיין וכאלה, ונכון שאני רחוק מלהיות הבן אדם הזה שייגש למישהי באמצע הרחוב ויגיד לה משהו על ההתנהלות שלה, אבל אולי היא יכולה לקנות קצת פחות? כי בינינו, אין מצב שזה לכל המשפחה שלה. זה לה. זה רק לה. וזו החבילה השלישית שהיא אוספת בחודש האחרון. זה ברור לי. איך שהתחלתי להשתכנע עם עצמי שאולי כן שווה להגיד משהו, הבחור עם האופנוע הגיע והיא כבר נסעה. נו, שווין.

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    אחד 26/11/2022 21:40
    הגב לתגובה זו
    *כולם* יודעים שהתנאים בחברות סיניות שמוכרות בזול לא טובים, אף אחד לא מכריח אף אחד לעבוד שם אם רוצים למנוע זיהום או שיפור תנאים - הדרך היא בחקיקה ומיסוי אישית מעדיף לקנות את מה שאני צריך בזול משיין מאשר בדיוק את אותה כמות של בגדים במחיר משולש ממותג שאני בספק אם יש הבדל אקולוגי משמעותי אצלו
  • 3.
    נגה 26/11/2022 18:20
    הגב לתגובה זו
    יש קשר ישיר בין המחיר לאיכות ולאיך שזה נראה
  • 2.
    שם 26/11/2022 14:06
    הגב לתגובה זו
    אז לי צריך להיות איכפת? יש לי רק חיים אחד ומעט מאוד כסף במדינה הכי יקרה בעולם, אז כן, יותר איכפת לי מעצמי ומאיך שאני נראית
  • 1.
    אם זה התוצר שכותב "מקצועי" מנפיק- כל מי שקרא ספר יכול ל (ל"ת)
    בוריס 26/11/2022 13:31
    הגב לתגובה זו
מילואימניקים
צילום: דובר צה"ל

הג'ובניקים רכבו על הלוחמים וקיבלו תנאי שכר ופנסיה מצוינים - האוצר מציע רפורמה

האוצר מנסה להילחם בפנסיה התקציבית ובהטבות נוספות למערך הלא לוחם, במטרה להעלות את השכר למערך הלוחם

רן קידר |
נושאים בכתבה פנסיה תקציבית

הם השתחררו מהצבא בגיל 43-45, עם פנסיה ששווה כמה מיליוני שקלים. הם קיבלו מהצבא שכר חודשי גובה וחזרו לשוק העבודה והרוויחו בעצם 2 משכורות. למנגנון הזה קוראים פנסיה תקציבית וזה מנגנון שקיים בשירות הציבורי, כשלפני כ-2 שנים שינו את המודל וסיפקו לשירות הציבורי פנסיה "רגילה", כמו של כל העם. ועדיין יש עוד קרוב לעשור של יוצאים לפנסיה שיקבלו פנסיה תקציבית, ויש גם פנסיונרים רבים שזכאים לפנסיה תקציבית. וגם - יש בני גנץ, ויוצאי מערכת הביטחון בכנסת שדואגים כל פעם מחדש שאנשי הצבא יזכו להטבות רבות ושונות. 

בשטח - יש הבדל גדול בין קצין בקריה בת"א שמשרת בקבע לקצין בשריון שיוצא פעם בשבועיים הביתה. צריך לשים את הדברים על השולחן. לאחרון מגיע הטבות מרחיקות לכת, לג'ובניק לא מגיע. הג'ובניק רכב על הלוחם וקיבל שכר והטבות חלומי, אבל בדיוק בגלל זה ללוחם לא נשאר. רוצים לוחמים טובים בקבע, רוצים צבא טוב, תרימו את השכר לקרביים, תקצצו אצל הג'ובניקים. כולם מבינים את זה, אף אחד לא באמת פעל לעשות זאת, עד עכשיו. באוצר רוצים להפחית את הוצאות הפנסיה התקציבית והוצאות נוספות כדי להגדיל הטבות ושכר למערך הלוחם. 

 

קריאה קשורה: החמאס לא ינצח אותנו, אבל הפנסיה התקציבית עלולה לעשות לו את העבודה

בדיקת ביזפורטל - פנסיה של 4.5 מיליון שקל לפורש מצה"ל


באוצר מתכננים  לגעת בפנסיה התקציבית ובהטבות נוספות לאנשי הקבע כדי שיהיה תקציב גדול יותר ללוחמים שישמש גם להעלאת שכרם. באוצר מסבירים שהנחת הבסיס של הפנסיה התקציבית לא נכונה ודורשים במסגרת תקציב 2026 לקצצה. הטענה הבסיסית היא שהפנסיה התקציבית נועדה לפצות על פרישה בגיל מוקדם יחסית ולספק יכולת להתקיים לאחר הקריירה הצבאית או הביטחונית. עם זאת, חלק ניכר מהגמלאים חוזרים לשוק העבודה. לעיתים בשירות הציבורי ולעיתים בשוק הפרטי.  אין באמת פגיעה בשכר בפרישה - אלא ההיפך. לכן, הצעת חוק של האוצר מבקשת לקצץ את הקצבה במקרים שבהם ההכנסה הכוללת גבוהה ממשכורת השירות הקבע.

רכבת ישראל
צילום: צילום מסך אתר רכבת ישראל

רכבת ישראל בדרך להפרטה: האם 5,000 עובדים בסכנה?

באוצר טוענים שהרכבת לא יעילה - היקף העובדים שלה מופרז ודורשים להפריט חלק משמעותי מהפעילות עד 2029

אדיר בן עמי |
משרד האוצר מנסה להעביר במסגרת התקציב הפרטה של רכבת ישראל - העברת כל שירותי ההפעלה והתחזוקה של רכבת ישראל לזכיינים פרטיים עד סוף שנת 2029. המהלך, שמטרתו לשפר את איכות השירות ולהתמודד עם משבר האמון הציבורי ברכבת, מסמן שינוי מהותי באופן ניהול אחד מנכסי התשתית החשובים במדינה, והלא יעילים שבהם.  

הנתונים שמציגה התכנית הכלכלית מציירים תמונה עגומה של מצב הרכבת. מאז 2019, מספר הנוסעים ברכבת לא עלה כלל, וזאת למרות השקעה נוספת של כ-2 מיליארד שקלים בסובסידיה הממשלתית. במקביל, החברה הממשלתית הגדילה משמעותית את מצבת כוח האדם שלה, כשכיום מועסקים בה למעלה מ-5,000 עובדים - גידול שלא תאם כלל את הגידול בפעילות.

המצב החמיר לאחרונה עם ריבוי אירועי בטיחות, תקלות חמורות ושיבושים בתנועת הרכבות, שהביאו לירידה חדה באמון הציבור ובאיכות השירות. העיכובים החוזרים ונשנים בפרויקטי תשתית רק הוסיפו שמן למדורה, וחיזקו את התחושה שהמודל הנוכחי של ניהול הרכבת מיצה את עצמו.

על פי התכנית המוצעת, רכבת ישראל תמשיך להתקיים כחברה ממשלתית, אך תפקידיה ישתנו מן היסוד. במקום להפעיל ולתחזק את הרכבות בעצמה, החברה תתמקד בתכנון, ניהול, פיקוח ובקרה. היא תישאר אחראית על קביעת התכנית התפעולית, ניהול זמני המסילה, והתקשרות עם הזכיינים הפרטיים שיבצעו את העבודה בפועל.

המודל המוצע דומה למודלים מוצלחים אחרים בתחבורה הציבורית הישראלית. הרכבת הקלה בירושלים ובגוש דן מופעלות כבר היום על ידי זכיינים פרטיים, וכך גם מערך האוטובוסים הציבוריים. ההצלחה היחסית של מודלים אלה מספקת תקווה שגם ברכבת הכבדה ניתן יהיה להשיג שיפור משמעותי באיכות השירות. מעבר לכך, הגוף הגדול והשמן הזה יהפוך להיות יעיל, ויעבוד לפי "חוקי הכלכלה" - למטרת רווח. 

התכנית מגדירה לוח זמנים ברור ומדורג להעברת הפעילות. עד סוף 2029, כלל שירותי ההפעלה והתחזוקה יועברו לזכיין אחד או יותר. הממשלה תוכל למכרז את פעילות החטיבות השונות - נוסעים, מטענים, תחזוקת ציוד נייד ותחזוקת תשתיות - יחד או בנפרד, בהתאם לצרכים ולהיערכות.