בניגוד מוחלט לאברהם איש החסד והאמונה, מוצגת סדום בפרשתנו כעיר החטאים, עד כדי כך ששמה הפך לסמל לעיר מושחתת, נהנתנית, אגואיסטית ואכזרית. בתורה לא מצוין במפורש במה חטאו אנשי סדום ובמה בלטה רשעותם שחייבה את הפיכת העיר. התורה מסתפקת באמירה הכללית "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד", אך המסופר בהמשך הפרשה ממחיש מעט מהרשעות הזו.

>>> לכל פרשות השבוע

המלאכים בדמות אנשים מגיעים לביתו של לוט, ואנשי העיר מתאספים מסביב הבית ודורשים: "הוציאה אלינו ונדעה אתם" – כלומר, דרישה לאונס המוני של האורחים, שכל חטאם היה שנקלעו לעיר. ישאל השואל – ואיפה הייתה  המשטרה? הצבא? המלך וחייליו? יענה העונה, ככל הנראה שם עם אנשי העיר מסביב לבית דורשים שימלאו את חוקי העיר, כלומר התאכזרות כלפי אורחים, שלא יעזו עוד לעבור בעיר.

הנביא נותן מידע נוסף הנוגע לאנשי העיר ולחטאיה. כשיחזקאל מוכיח את עם ישראל על חטאיו הוא אומר לעם שהוא דומה לסדום ומפרט במה: "והנה זה היה עון סדם אחותך: גאון שבעת לחם ושלוות השקט היה לה ולבנותיה, ויד עני ואביון לא החזיקה, ותגבהינה ותעשינה תועבות לפני". התיאור של סדם כ"גאון שבעת לחם", כלומר עיר עשירה וגאה תואם את מה שקראנו פרשה הקודמה בנוגע ללוט שמחפש מקום לגור לאחר פרידתו מאברהם: "וישא לוט את עיניו וירא את כל ככל הירדן כי כלה משקה, לפני שחת ה' את סדם ואת עמרה כגן ה' כארץ מצרים". למרות העושר הרב שלה אנשי סדום סרבו בתוקף לחלוק את עושרם עם אחרים - "ויד עני ואביון לא החזיקה".

כך מסביר הרמב"ן את הסיבה בגינה רצו אנשי סדום לאנוס את האורחים: "כוונתם לכלות את הרגל מביניהם (כלומר, למנוע מאורחים לבוא לבקר בעיר) כדברי רבותינו". הרמב"ן מתייחס לדברי הגמרא במסכת סנהדרין: "אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא... למה לנו עוברי דרכים שאין באים אלינו אלא לחסרינו מממוננו, בואו ונשכח תורת רגל מארצנו". לא רק באורחים פגעו אנשי סדום, אלא גם "שנאת עשירים" רווחה שם לפי דברי אותה גמרא: "מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומושיבין אותו אצל קיר נטוי ודוחין אותו עליו (כלומר מפילים את הקיר) ונוטלים את ממונו". חוסר הכבוד לזכות הקניין ולרכוש הפרטי מוביל גם לחוסר כבוד לחיי אדם ולרצח המאורגן על ידי המדינה עצמה כפי שראינו שהתרחש במדינות רבות שבחרו בדרך הזו במאה השנים האחרונות.

• אהרן ברק: הכנסת יכולה לבטל ברוב של שניים מול אחד את חוק יסוד כבוד האדם
• ידיד לוועדת החוקה: יש לבטל לחלוטין את מאסר החייבים בהוצאה לפועל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הרמב"ן ממשיך ומסביר את הסיבה לרצונם של בני סדום "לכלות רגל מביניהם":

כלומר דווקא מתוך השפע הגדול לה זכתה סדום בולטת הקמצנות. טבע האדם הוא לסייע לידידיו וקרוביו במידת יכולתו. אנשים דואגים לבני משפחותיהם, לאנשי עירם ולאזרחי מדינתם. ישנה סולידריות בסיסי אנושית מעבר לדאגה האישית של כל אחד לפרנסתו. זוהי תכונה משותפת לכל בני האנוש ולא ייחודית לעם כזה או אחר. לכן בולטת העובדה שהחברה בסדום הושחתה עד כדי כך שאנשיה התאכזרו והתקמצנו לא רק ביחס לאורחים אלא גם ביחס לעניי המקום עצמו – "יד עני ואביון לא החזיקה".

מה המיוחד בסדום יותר מחברות רעות אחרות שלא הושמדו?

אולם בנוגע לנקודה האחרונה בדברי הרמב"ן – "לא היה בכל הגויים כסדום" יש לשאול שהרי הנביא יחזקאל אומר קודם לכן שעם ישראל חטא יותר ממנה: "חי אני ה' אלוקים אם עשתה סדם אחותך היא ובנותיה כאשר עשית את ובנותייך". אם כן, מדוע סדום נדונה לכליה גמורה ואילו ישראל אמנם נענשו בגלות אך ממשיכים להתקיים?

• האם ראש המוסד קיבל טובות הנאה מטייקון ולמה המשטרה לא חקרה?
• הג'ובניקים רכבו על הלוחמים וקיבלו תנאי שכר ופנסיה מצוינים - האוצר מציע רפורמה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• יותר מ-1,500 הייטקיסטים ישראליים הצטרפו למועדון המיליונרים...

אחד הכיוונים לתרוץ קושיה זו בה נקטו הפרשנים הוא שייתכן שבמקומות אחרים נעשו חטאים גדולים יותר אך במקרה של סדום ישנו מימד נוסף – המימד החוקי-מדינתי. סדום הפכה את ענין הדאגה לאינטרס האישי על חשבון מידת החסד לחוק המדינה וחייבה את כל אזרחיה להיות אכזריים וקמצנים, והוציאה את מידת החסד אל מחוץ לחוק.

כך מפרש רבי יצחק עראמה (1420 - 1494) בספר "עקדת יצחק" את חטא סדום: "אמנם החטא הקטן, כשיסכימו עליו דעת הרבנים (כלומר, המנהיגים) והדת נתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו הנה הוא זימה ועוון פלילי וחטאת הקהל כולו ולא ניתן למחילה אם לא בפורענות הקהל". וכן: " הקימו להם דברים רעים ומגונים לחוקים ומשפטים טובים וישרים וקבעו בהם מסמרים בקנסות ועונשים שלא יעברו מהם לעולם". אפילו דבר רע קטן, אומר רבי יצחק עראמה, כשהוא הופך לחוק מדינה הוא גרוע מאד. זה לא עצם המעשה הרע אל הנורמליזציה שלו והפיכתו לערך אליו מחנכים ופועלים להגשמתו. באופן דומה כותב הרב קוק: "לסדום הייתה שיטה מדינית של שנאת החסד, וקבעו על כך הנהגה מדינית". 

ניתן לחשוב שאגדות חז"ל הנוגעים לחוקי סדום הם מציאתו רחוקה ולא משהו שאמור להיות רלוונטי עבורנו, שכן מי יעלה בדעתו לאסור בחוק הכנסת אורחים. אך באמת הדבר קרוב יותר ממה שנמדמה. כל חברה צריכה להיזהר מאד מנירמול הרע במערכת החוקים שלה ובנורמות המקובלות והמחייבות. נרמול הרוע הוא קרוב יותר ממה שמדמיינים. כבר ראינו מדינות שמחוקקות חוקים רעים והופכים אותם לנורמה מחייבת. נוכל למנות בין השאר חוקים שמאפשרים הלאמת רכוש פרטי, גירוש אזרחים מבתיהם, מגבילים את חופש העיסוק, כופים על אזרחים ערכים שלא מקובלים עליהם, מחייבים להכניס למערכת החינוך תכנים שנויים במחלוקת על פיהם יחונכו בהכרח ילדי כל המדינה ועוד, והכל בשם אידיאל של טובת הכלל לפי הערכים המקובלים באותו רגע על השלטון.

הכוח המדינתי הכרחי לעיתים קרובות לשמירה על חוק וסדר, אך עלול להיות כוח משחית ודורסני, ולכן יש להשתמש בו מעט ככל האפשר, ובוודאי ובוודאי שיש להיזהר שלא להפוך את חוקי המדינה לחוקי סדום.

>>> פרשת וירא: לפני שחורצים גורלות חייבים לבדוק את העובדות