מה אתם רוצים מחברת דיפלומט? עד שהשיח הציבורי נדד למלחמה באוקראינה, החדשות התעסקו ביוקר המחייה. כמה יקר פה, כמה קשה פה, כמה ענקיות המזון המונופוליסטיות "עובדות" עלינו. אבל איפה נמצאת הבעיה, מי אשם במחירים הגבוהים?

אצבעות מאשימות ביוקר המחיה הופנו לגורמים שונים. חלק מאשימים את רשתות השיווק, אחרים את החקלאים, ואולי בכלל היצרנים או היבואנים אשמים? בגדול, אף חברה לא "אשמה". המטרה של חברה היא לייצר רווח לבעלי המניות ואם אתם רוכשים מוצרים במחיר יקר - זו בעיה שלכם. תחפשו ותקנו זול. 

מה שיוצר את יוקר המחיה החריג בישראל ביחס למקומות אחרים הוא פער מסויים בין ההשקעה של אותם גורמים בשרשרת הייצור לבין המחיר שהם גובים עליו. ניתן לקרוא לזה באופן כללי "רווחיות תפעולית". אם הרווח התפעולי גבוה מדי זה אומר שככל הנראה התחרות בתחום נמוכה, מה שמאפשר לחברה לגבות מחירים גבוהים יותר מדי ביחס למה שהיה יכול להיות המחיר בתנאי שוק נורמלים. כשזה קורה לכל אורך שרשרת הייצור והשיווק - התוצאה הסופית היא מחירים גבוהים מדי לצרכן. 

אולם כשצוללים לדוחות של רשתות המזון רואים רווחיות יחסית סבירה. היא טובה בשנים האחרונות מאשר לפני שנים, ועדיין היא בין 3% ל-6% (רווחיות תפעולית). זוהי רווחיות תפעולית סבירה לחלוטין גם ביחס לעולם, ולא כאן נמצא יוקר המחייה.

• נובה נופלת - תחזית פושרת לרבעון הבא; רבעון שלישי חזק
• האם טבע היא הזדמנות? סמנכ"ל הכספים של טבע: “הוכחנו שהאסטרטגיה שלנו עובדת"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כשבודקים את דוחות היצרניות, ובעיקר שטראוס, מבינים שהן גורם משמעותי יותר ביצירת יוקר המחייה. שטראוס מרוויחה פי 3 (תפעולית) מרשתות המזון. יחד עם זאת, רווחיות תפעולית אצל היצרניות באופן טבעי גבוהה יותר מאשר אצל רשתות השיווק. היצרנית אמורה להרוויח יותר כי היא בהגדרה עסק יותר מסוכן וככל שעסק מסוכן יותר התשואה שנדרשת לבעלי המניות גדולה יותר. שטראוס היא יצרנית של מוצרים, היא מפתחת, מייצרת ומוכרת מוצרים, היא לא רק מתווכת כמו הרשתות, ומתוקף כך, היא אמורה להרוויח יותר. השאלה אם פי 3 זה הגיוני, בהינתן יוקר המחייה? ממש לא בטוח. הבעיה היא במינון. כשכל גורם בשרשרת מוסיף עוד קצת לעלות בגלל רווחים עודפים, התוצאה הסופית היא מחירים יקרים בהרבה לצרכן. 

לצד היצרניות, יש את החקלאים שהופתענו לגלות שהמדינה טוענת שהם מרוויחים הרבה, בשעה שהם טוענים שמצבם בכי רע. פה אנחנו נוגעים בדיון של "עצמאות יצור המזון" בישראל שהוא נושא בפני עצמו שראוי לדיון נפרד - האם נכון שכל הציבור ישלם את "מס החקלאים" כדי שנגדל פה אננס ותותים ולא נביא אותם ממקומות שיותר זול לייצר אותם? 

הגורם הנוסף, ובין המשפיעים ביותר, הוא היבואנים. על פניו, יבואנים עשו את הקופה הגדולה ביותר - שקל חזק מפחית את עלויות הרכישה של המוצרים ומייצר להם רווח גדול יותר. הם הרי לא מתקנים למטה את המחירים כשהדולר יורד, והדולר צנח בשנים האחרונות. אז למרות שזה גם עסק של תיווך, היה צפוי שהרווחיות תהיה גבוהה מרשתות קמעונאות. בדקנו את דיפלומט יבואנית ענקית וגילינו שהרווח שלה ושיעור הרווח התפעולי הוא גם באזור 5%. 

• עונת הדוחות צוברת תאוצה, ג'י סיטי בירידה ומה ישפיע לחיוב על הבורסה?
• הגרידיות של כצמן - הפחד של המשקיעים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• אלו המניות שיזכו לביקושים והיצעים בשל עדכון המדדים

ואז חשבנו לעצמנו - מה רוצים מדיפלומט? זו רווחיות סבירה. אלא שאז הגיע הדוח השנתי של החברה והבנו מה פספסנו. הסוד נמצא בפער בין הרווח הגולמי לתפעולי. הרווח הגולמי משתפר, כלומר התחרות נמוכה ומאפשרת העלאת מחירים, הדולר החלש תומך ברווחיות גבוהה יותר שלא מתגלגלת על פי רוב לצרכן הישראלי. ובכל זאת הרווחיות התפעולית נשארת נמוכה יחסית. ממה נובע הפער? גורם נוסף מתערב בדרך - שכר המנהלים. 

הרווחיות התפעולית ה"סבירה", היא רווחיות אחרי שנעם וימן מבעלי השליטה והמנכ"ל גרף שכר של 25 מיליון שקל בשנה האחרות ואחרי ששורה של מנהלים מקבלים שכר של 2 מיליון שקל פלוס. סך הכל שכר המנהלים הגיע, על פי הדוחות הכספיים, לכ-37.6 מיליון שקל. נזכיר שהרווח השנתי של החברה היה 89.9 מיליון שקל, כלומר המנהלים מקבלים שכר של 42% מכל רווחי החברה. 

יוקר המחייה לא נמצא ברווחיות התפעולית, הוא נמצא בשכר של הבכירים. במילים אחרות, וימן בעצם מסביר לכם למה המחירים יקרים? אתם מממנים את השכר שלי. מה חשבתם שאני עובד בחינם?  

מה היה יכול למנוע מוימן לדאוג לעצמו לשכר כל כך גבוה שמתגלגל בסופו של דבר לכיס של כולנו? וימן לא עובר על שום חוק ושכרו מאושר כדין באסיפות החברה. הבעיה שאין מה שמסכן אותו והוא יכול לגבות את המחירים שהוא רוצה. הוא כנראה היה מתחיל להיות מודאג מהרווחיות של החברה (הציבורית) שהוא מנהל אם הייתה מתחרה רזה יותר שהייתה לוקחת לו נתחי שוק ומעמידה אותו בסכנה. חסמי הכניסה לתחום היבוא לא פשוטים. הנמלים מכבידים, יש בלעדיות והביקורקרטיה הורגת כל רצון ליוזמה להצבת אלטרנטיבות, התוצאה היא מעט מאד יבואנים שגובים מחירים גבוהים מדי, ולא מאפשרים למשק הישראלי להנות מהשקל החזק. 

אז בעצם הגורם העיקרי ליוקר המחיה הוא חוסר התחרות שמשפיע על כל שרשרת היצור. החקלאים גובים קצת יותר מאלו שבטורקיה כי יש מכסים, היצרנים גובים קצת יותר ממפעלים בנלאומיים כי קשה להקים מפעל בארץ, היבואנים הגדולים שולטים בשוק ביד רמה ונהנים מכוח תמחור חזק במיוחד וכו' - בקצה השרשרת נמצא הצרכן הישראלי שמשלם על עגלת הקניות שלו כ-40% יותר ממקבילו האירופי. 

בדוחותיה של היבואנית שפורסמו היום היא מדווחת על הכנסות רבעוניות של 681 מיליון, כמעט ללא שינוי מהרבעון המקביל, אז עמדו ההכנסות על 678 מליון שקל. הרווח הגולמי הוא 152 מיליון שקל בהשוואה ל-134 מיליון שקל בשנה שעברה, שיפור בשיעור הרווח הגולמי מ-19.7% ל-22.3%.  הרוח התפעולי היה 36 מיליון שקל ברבעון לעומת 27 מיליון שקל שנה קודם לכן, שיפור בשולי הרווח מ-4% ל-5.2%. הרווח הנקי הגיע ל-25.5 מיליון שקל, בהשוואה ל-15.9 מיליון שקל בשנה שעברה. 

בסיכום שנתי הכנסות החברה היו 2.74 מיליארד שקל בהשוואה לכ-2.7 מיליארד בשנת 2020. הרווח הגולמי היה 574 מיליון שקל לעומת 538 מיליון שקל בשנת 2020, הרווח התפעולי היה 128 מיליון שקל לעומת 121 מיליון שנה קודם לכן. הרווח הנקי הסתכם ב-89.9 מיליון שקל - 20% יותר מאשר בשנת 2020 אז הוא הסתכם ב- 74.5 מיליון שקל