לאחרונה התקיימה וועדה שבחנה את סוגיית ה"הוצאות הישירות" שנגבות מהעמיתים בקרנות החסון לטווח ארוך. אם המושג "הוצאות ישירות" לא מוכר לכם, אתם לא לבד - מדובר במונח מעורפל, שמרבית מהחוסכים לא באמת מכירים - דבר שנוח לגופים המוסדיים.  הוצאה ישירה" זו עמלה נוספת שניגבת מעמיתי הקרנות לחסכון ארוך טווח, וזאת מעבר לעמלות על דמי ניהול של צבירה והפקדה. העמלה הנוספת ניגבת לרוב על ניהול השקעות בנכסים לא סחירים, בארץ או בחו"ל כמו חברות סטארט-אפ או נדל"ן. אותה עמלה לא מוצגת בדו"ח הפנסיה כעמלה המשולמת למנהל הקרן, אלא בנפרד. במילים אחרות, דמי הניהול שאתם משלמים הם לא כל העלות שלכם - "דוחפים" לכם הוצאות נוספות ואתם לרוב לא יודעים מהן.  במבט על דוח הפנסיה, ניתן לראות שבשנים האחרונות מחייבים בעמלה נוספת שנקראת 'עלויות ישירות'", מסביר פרופ' אשר בלס,  כלכלן ומומחה לשוק ההון (בעברו הכלכלן הראשי של בנק ישראל). "מנהלי הקופות והקרנות טענו שההשקעה בנכסים לא סחירים מסוג זה עשויה לאפשר לעמיתים להיות מושקעים בנכסים שאולי יניבו להם תשואות גבוהות יותר, כמו למשל קרנות הון סיכון, פרייבט אקוויטי וכדומה. פרופ' אשר בלס, צילום: ישראל מלובני "אך בפועל, מסתבר שלא כך הדבר הבחירה באותן נכסים לא באמת מניבה תשואות יתר". זאת ועוד - עצם ההוצאה של כספים מהכספים המנוהלים לניהול חיצוני היא בעייתית. תחשבו על זה - קרן הפנסיה שלכם בעצם מוציאה לניהול חיצוני כספים כדי שאחרים (מומחים יותר) ישקיעו באפיקים כמו - מניות קטנות, נדלן בחו"ל, קרנות גידור, הלוואות ועוד. הרי אנחנו משלמים להם דמי ניהול כדי שהם יעשו את הדבר הזה בדיוק - ינהלו את הכסף שלנו בין אפיקים שונים, אז הם בעצם מודים - יש טובים יותר מאיתנו ומעבירים הלאה ואנחנו עוד משלמים על זה דמי ניהול כפולים? קצת עקום.   "לא מדובר בדיוק בבחירה של המבוטח, אין באמת שקיפות לגבי העמלה הנוספת הזו, רק מי שיתאמץ מאוד לקרוא את דו"ח הפנסיה שלו יבין שזו המדיניות של הקרן", מוסיף בלס, "ויתרה מזאת, לעיתים מתקיימים שינויים מהותיים בקרן, ובעל הקרן כלל לא מודע לכך". קשה מאוד להתחקות אחר הביצועים של הנכסים האלה "כן, מהסיבה הפשוטה, שמדובר בנכסים לא סחירים. לא ממש ניתן לעקוב אחריהם. כי למשל אם מנהל קרן קונה מניות או אפילו מניות זרות די ברור מה קורה איתן, אבל אם הקרן קונה יחידות בקרן אחרת שהיא לא סחירה אז לא כל כך ברור איך אפשר לבדוק מה קורה שם, ואיך התקבלה ההחלטה להשקיע". מוסיף בלס. כאמור הוועדה המייעצת לרשות שוק ההון שהתכנסה לדון בנושא, המליצה מספר דברים - ראשית, היא עמדה על הנושא של השקיפות אל מול העמיתים. שנית, היא המליצה שיוצגו חלופות שיאפשרו להתחקות אחר אינדקסים ולא להיכנס להשקעות איזטוריות.  העמלה שניגבת על ההשקעה הישירה משתנה, לפעמים מדובר על רבע אחוז ולפעמים יותר - כאמור, בנוסף לדמי הניהול המסורתיים. "הגופים גובים עמלה גם על הצבירה וגם על ההפקדה - העמלה על הצבירה אמורה לתת ביטוי לניהול הכספים, ועמלה על ההפקדה אמורה בתאוריה לטפל בעליות הקשורות בגביית הכספים החודשיים, אבל לא לגמרי ברור אם החלוקה הזו משקפת משהו שקורה בפועל" אומר בלס.  "אפשר לחשוב על מודלים אחרים, יש איזשהו קושי עם אחוז קבוע מהצבירה, כי נניח שמישהו רק עכשיו פתח קרן פנסיה, הוא צבר בה כמה אלפי שקלים בודדים, אז ברור שאם גובים ממנו חמישית אחוז בשנה אז יש סיכוי גדול שזה לא יכסה את העלויות בניהול הקופה, , אז לכאורה יכולה להיות לעמלה על ההפקדה הצדקה מסוימת. אגב זה גם שונה מקרנות הפנסיה ומקופות הגמל, בקופות גמל יש  עמלה על הצבירה ולא על ההפקדה, ובתכניות לביטוח חיים גם כן "שאלה נוספת שצריכה להישאל היא לגבי הביצועים של המוסדיים, השאלה הזאת מאוד חשובה כי כשאנחנו מדברים על המוסדיים אנחנו מדברים על קרנות הפנסיה, קופות הגמל ועל תכניות ביטוח חיים, מדובר על היקף כספי של מעל ל-2000 מיליארד שקל, כלומר סביב ה-700 אלף שקל לכל משק בית בישראל. גם ביצוע של אחוז לפה או לשם הוא לא שולי ומאוד משפיע. העמיתים בקרנות חושבים שהם הולכים להשקיע אצל מנהלי כספים שיודעים להגיע לביצועים גבוהים, ובאמת יש לא מעט כוכבים שמוצגים ככאלה שמצליחים להשיג את התשואות האלה - אבל ככל הנראה יש פער בין האמירות, לבין הביצועים בפועל. "הקרנות הצמודות מדדים לא קולעות, וייתכן שהן נוטלות על עצמן סיכון גבוה יותר. כי בשנתיים האחרונות הבורסות עלו, אז מי שהשיג תשואה גבוהה יותר, אולי היה מושקע יתר על המידה ביחס למדד שהוא היה מושקע בו. נושא נוסף שצריך להתייחס אליו הוא מהו המדד הרלוונטי להתחקות אחריו? הבורסה האמריקאית הצליחה בתקופות מסוימות יותר מאשר הבורסה בארץ, וענף הייטק במיוחד, אז לנצח את הבורסה בארץ על ידי השקעות שמלכתחילה היה אמורות להניב הרבה יותר, לא חושב שיש כאן מציאה גדולה".