יכולת ההדבקה ההמונית של נגיף הקורונה החדש, היכתה את כולם בתדהמה. בתוך שלושה חודשים הפך מווירוס בשווקים של מחוז ווהאן לתופעה כלל עולמית שמאיימת על הרבה מאוד שווקים והביא לסגירתן, דה פקטו, של מדינות כמו איטליה ובריטניה שכנראה בדרך.

גם ארצות הברית בדרך ויכול להיות שאת המכה הזו יהיה לה קשה לעכל. בחודש שעבר, החוב של משקי הבית בארצות הברית שבר שיא של 14 טריליון דולר. זאת לעומת 12.7 טריליון ב-2008, לפני פרוץ משבר הסאב-פריים? החוב של הסקטור העסקי הלא תאגידי עמד במחצית 2019 על כ-10 טריליון דולר.

מה יקרה לכל החוב הזה ברגע שאנשים יפסיקו ללכת לעבודה ויפסיקו לצאת ולבזבז? הם יגלגלו עוד חוב? מתישהו זה ייגמר. הבנקים לא ילוו כסף ואנשים לא יוכלו לשלם את מה שהם כבר לוו. זה יוביל ללחץ בנזילות של הבנקים הגדולים, שיכול, כמו ב-2008, להתחיל באפקט דומינו שיוביל דה פקטו למיתון.

למה המדינות חוששות מהקורונה?

החשש הגדול של כל המדינות מנגיף הקורונה, זו קריסה של מערכות הבריאות, שיכולה להביא לקריסות של כלכלות שלמות. זה לא צחוק. התגובה הסינית, בחלקה, הייתה בשל עובדה זו. לא סתם הוקמו שני בתי חולים בתוך כמה ימים.

• הדולר לאן, הביטקוין לאן?
• סיוה מקבלת המלצת קנייה - מחיר יעד של 60 דולר, אפסייד של 71% על המחיר בשוק
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המספרים מהממים. ההערכות הן שאם 70% מהאוכלוסיה תישא את הנגיף, רק בישראל החולים בקורונה יידרשו ל-150,000 מיטות בבתי חולים. כמות בלתי אפשרית, בטח עם החוסר במיטות הקיים גם כך. במקרה הגרוע ביותר, גלי ההדף יכו בכל אספקט אפשרי בחיים המודרניים, המושתתים בין היתר על מתן שירותי בריאות מתקדמים.

יתר על כן, כרגע אחוז התמותה מהנגיף עומד על למעלה מ-3%. במספרים אבסולוטיים, זו אולי לא המחלה שתהרוג הכי הרבה אחוזים באוכלוסייה, אבל היא אחת מהמחלות שתהרוג הכי הרבה אנשים בהיסטוריה – כל עוד אין טיפול כמובן. מדובר בהמון בני אדם. גם אם רובם זקנים – כמו שיותר מדי אנשים אוהבים לציין. במספרים, מדובר על למעלה מ-220 מיליון בני אדם. מדובר על כשני שליש מאוכלוסיית ארצות הברית. זו מסה קריטית וזה אתגר בפני עצמו.

ארצות הברית וטראמפ נכנסו לפלונטר

יש כאלה שטוענים שהעובדה שקיים פער של חודשיים בין התפרצות המחלה בסין לבין המערב, אמור לגשר על החוסרים שנוצרו בעקבות השפעות הקורונה על שרשרת הייצור העולמית. עכשיו סין מתאוששת וארצות הברית תאט ואז הכול יתאזן. אז זהו שלא. אין לזה אחיזה במציאות.

• סין מקיימת תרגילים צבאיים נרחבים סביב טייוואן
• הסנאט הארגנטינאי אישר את תקציב 2026: הישג פוליטי ראשון למיליי מאז הבחירות
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המניה שהונפקה, זינקה כמעט 400% ונופלת היום ב-60%

בסוף, יתקיים פער משני הצדדים, פער מציאותי שהשוק יצטרך לכמת. כזה שלא באמת ניתן לחזות איך יבוא לידי ביטוי. כזה שהתחזיות כולן יתרסקו לרגליו. כפי שקורה עם המציאות תמיד.

והמצב בארצות הברית חמור. אפילו מאוד. לפחות כרגע, ההתפרצות בסין נראית הרבה יותר קלה לריסון מארצות הברית. למה? כי בסין מירב ההתפרצות הייתה במחוז ווהאן – מיקום בעל צפיפות אוכלוסין גדול, אך כזה שאפשר היה לסגור בצורה הרמטית.

בארצות הברית יש כמה מוקדים של התפרצות ואוכלוסייתה מפוזרת הרבה יותר. זה החל במדינת וושינגטון, עבר לקליפורניה, משם לניו יורק והרשימה רק מתארכת ומתארכת והגיעה לעשרות מדינות ברחבי ארצות הברית.

האירוניה מכה בטראמפ

אומרים שלהיסטוריה יש חוש אירוני. גם כאן היא היכתה. ומהר מהצפוי. האירוניה היא שנשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הוא ממובילי המלחמה במה שמכונה 'משבר האקלים' ונחשב לסוג של אויב המדע בכלל; לפחות בקרב המדענים עצמם. הרי הוא נסוג מהסכם פריז, הוא ביטל הגבלות על פליטות פחמן ושימוש בפחם וגם היתיר לחברות כרייה לחפש משאבים בשמורות טבע ולועג כדרך קבע לפעילת האקלים הצעירה, גרטה ת'ונברג.

בקיצור, רפובליקני בלב ובנשמה. אפשר לומר על ספידים.

אז מכל הנשיאים, דווקא הוא חוטף את אחד מאסונות הטבע החמורים שידעה האנושות ב-100 השנים האחרונות. הוא זה שאחראי על ההיערכות הקלוקלת ותת התפקוד של רשויות הבריאות האמריקאית. בסוף, זה יירשם על שמו. יש כאלה שאפילו מעריכים שזה יעלה לו בבחירות לנשיאות.

בנק לומברד אודיה השוויצרי, המליץ היום על רכישת אג"ח ל-10 שנים של משרד האוצר האמריקאי, על פי התרחיש שג'ו ביידן, יריבו המסתמן של טראמפ במרוץ לנשיאות, יזכה בנובמבר בבחירות בעקבות התפרצות הקורונה.

הבעיה העיקרית בשוק האמריקאי – הנזילות של משקי הבית

הצרכן האמריקאי הוא המלך הבלתי מעורער של הכלכלה האמריקאית. החברות האמריקאיות מייצרות, כדי שהצרכן האמריקאי ישלם. תרומתו לכלכלה האמריקאית עומד על 70%. היכולת לצרוך הרבה ובזול, יחד עם צבא אימתני, הפכו את ארצות הברית לאימפריה הגדולה ביותר בהיסטוריה.

עוד לפני התפרצות הקורונה, הסנטימנט הכללי של הצרכנים האמריקאים ושל החברות האמריקאיות לקראת בלאק פריידיי האחרון היה יחסית שלילי. PwC העריכו לפני החג הקמעונאי, שרק 36% מהאמריקאים יצאו לטרפת השופינג המסורתית. ירידה של 51% ביחס ל-2018. זה כבר אומר את הכל.

בסוף אולי שברו שיאים של קניות, אבל הסנטימנט הוא העיקר בנקודה זו – כי עכשיו אנחנו מתעסקים עם סיפור חדש לחלוטין. העובדה שבסוף 2019, 48 מיליון אמריקאים עדיין שילמו על הקניות לבלאק פריידיי של 2018 לא טובה לאף אחד. כלומר נוצר סוג של lag. כ-20% מהקונים הבוגרים בסוף השנה התחייבו לשלם על מוצרים חדשים, לפני שסיימו לשלם על הקניות של שנה שעברה.

החוסר במערכת בריאות ממלכתית הולכת לפגוע 

עכשיו הרשת החברתית - האמיתית, לא פייסבוק או טוויטר - שמציעה ממשלת ארצות הברית לשכבות החלשות, מה שמכונה שם בלעג "סוציאליזם", היא בשתי מילים: לא קיימת. כל אדם לעצמו. החזק טורף את החלש בכל הזדמנות שנקרית בדרכו. 

עצם זה שעולה 3,000 דולר לשלם על בדיקה לווירוס הקורונה, אומר שלפחות 25 מיליון בני אדם, שאין להם ביטוח, כבר ללא יכולת להיבדק. הם מחוץ למשחק. הדגש בכל המשפט הזה הוא המילה 'לפחות'. כלומר מי שהביטוח לא מכסה לו את הבדיקה, גם סביר להניח שלא ייבדק. אנחנו בקלות מגיעים ללמעלה מ-10% מאוכלוסיית ארה"ב. בקלות. וזו הערכה שמרנית. זה גם הופך אותם לנשאים פוטנציאליים.

הנתון הזה מבטיח דבר אחד ויחיד - שיותר עניים במדינה ימותו מהנגיף. על פי השיטה הקיימת, מי שמכוסה ייבדק, יבודד ומקסימום יטופל אם יהיה צורך. מי שלא - לא. תשלבו את זה כאמור בחוסר הערכה בסיסי למדע מצד הממשל, שהביא את טראמפ למנות את סגן הנשיא מייק פנס לעמוד בראש המאמצים של הממשל למלחמה בקורונה. 

הבחירה בפנס עלולה להתגלות כחרב פיפיות

במקום לתת לאנשי המקצוע במשרד הבריאות לנהל את העסק, ושראשם יהיה על המוקד במקרה של כישלון, טראמפ שם את כל הונו על מיגור הנגיף. מלחמה שצריכה להסתיים עד אפריל, אז מזג האוויר מתחמם. אבל יש מצב שזו מלחמה שהוא כבר הפסיד מראש, לפחות זו הכלכלית, שהייתה אמורה להפוך את היבחרותו לכהונה שנייה לקלה יותר. 

עד כמה הבחירה בפנס תמוהה זו העובדה שכבר נכשל במלחמה מול התפשטות של נגיף אחר. נגיף האיידס. כשהיה מושל אינדיאנה ב-2014 זיהו גורמי רפואה ואכיפה עלייה בשימוש בהרואין בעיירה בשם אוסטין המונה כ-4,200 בני אדם. ידעו גם שיש חולה איידס שמשתמש בסמים.

אז במקום לנסות ולעזור לצרכני ההירואין, פנס הכריז מלחמה על המזרקים. הוא אמנם אישר לנהל מדיניות של החלפת מזרקים בהמלצת הרשויות הרפואיות וארגוני מתנדבים למיניהם. אממה, במקביל חוקק חוק שכל החזקה של מזרק ללא אישור רופא, הפך לעבירה פלילית עם עונש של עד 2.5 שנות מאסר לעוברים על החוק.

בנובמבר 2014 היה מקרה אחד של נשא הנגיף. כעבור חצי שנה, במרץ 2015 כשחוקק את החוק היו באוסטין, 18 נשאים. זה אולי לא נשמע הרבה, אבל זה היה מספיק כדי שזה יוכרז כמצב חירום על ידי הרשויות. ב-2017 כבר היו 215 מקרים של הידבקות. מתוך 4,200 בני אדם כן.

בקיצור, לא בטוח שפנס הוא האדם הנכון לתפקיד.

בוושינגטון פוסט יש כאלה שאומרים שאירועי סופת הוריקן קתרינה - שהחריבה את ניו אורלינס ב-2005 וגבתה את חייהם של לא פחות מ-1,833 בני אדם, עם דיווחים על פראות ואלימות קשה כתוצאה מהזנחה, על גבול הפושעת, של הממשלה המקומית והפדראלית - יחווירו לעומת התוצאות של הווירוס. 

המספרים קופצים במהירות. זה עדיין לא מיליונים. אבל אי אפשר לדעת כמה נדבקו באמת בנגיף החמקמק הזה. גם בארץ, רק המקרים שאנחנו מודעים אליהם מפורסמים. הסברה היא שהמספרים גבוהים משמעותית. אנחנו לא יודעים מה שאנחנו לא יודעים. 

מה אנחנו כן יודעים?

וכאן אנחנו מגיעים לסגר הראשון של ניו רושל שהוכרז שלשום על ידי מושל ניו יורק אנדרו קואומו. אחרים כבר הגיעו. כך בוושינגטון הבירה, שם הוכרז מצב חירום הלילה. ב-NBA ביטלו משחקים ואפילו השחקן טום הנקס חלה בקורונה. מגפה. עכשיו כבר סגרו את השמיים לאירופה. עכשיו נפל האסימון. יכול להיות שזה יהיה מאוחר מדי. 

הבעיה היא מה יקרה אם, כמו באיטליה, הסגרים יימשכו חודש ומעלה. טכנית הוא יכול להימשך יותר. הרבה יותר. עכשיו עם גרעונות משקי הבית וגרעונות הסקטור העסקי, ייתכן ואנחנו עומדים לצפות באפקט הדומינו במלוא עוצמתו ואכזריותו. וכזה שמזכיר להפליא את 2008.

כמעט כולם בארצות הברית ממונפים בצורה כזו או אחרת. גם בממשלה וגם חלק נרחב מהחברות. וככל שיגרר המצב, כך פחות ופחות אנשים יוכלו לשלם את ההלוואות שלהם ואת יתר ההתחייבויות שלקחו על עצמם.

זה, יחד עם חשש כן לפיטורים, יביאו את מרבית הציבור האמריקאי לצאת פחות ולצרוך פחות ולבזבז פחות, מה שאומר שהתאגידים האמריקאים הולכים להיפגע. מאוד. כמו כן, בנקים צפויים להקשיח עמדות בנוגע למתן הלוואות, מה שאומר שיכולת הצמיחה תיעצר. בקיצור, סלט.

​"האמריקאים יוציאו פחות - עסקים יקרסו"

אם זה יימשך, נגיע בסוף למסה קריטית ואז הבנקים יתחילו ליפול. בזה אחר זה. השאלה היא אם כמו ב-2008, גם הפעם יחלצו את הבנקים? האם ארצות הברית יכולה להרשות לעצמה עוד bailout, אחרי שכבר לקחה על עצמה חוב במשבר הקודם?

בחודש שעבר החוב בארצות הברית הגיע ל-14 טריליון דולר בעקבות עלייה בנטילת משכנתאות. הסקטור ממונף לחלוטין. "אנחנו יותר מודאגים מהחוב של הסקטור העסקי שטפח לרמות היסטוריות", אומר יונתן כץ, כלכלן הראשי של לידר שוקי הון. "היום במונחי חוב-תוצר הוא גבוה יותר ממשקי הבית". 

"אני מסכים שאם חודשיים לא יקבלו משכורות, כנראה שנתחיל לראות אפקט של פשיטות רגל מסיבי", הוסיף. "העסקים הנפיקו כל מיני אג"חים קונצרניים. אמרו שלהחזיר את החוב כל כך זול, זה לא נורא שזה עלה. עכשיו מגיע השוק. מפעלים יהיו סגורים. אנשים יצאו ויוציאו פחות ולא יהיה לאן לגלגל את החובות. 

"הדאגה המיידית תעבור דרך פשיטות רגל של חברות. מספיק שאדם חושש לצאת לחדר הכושר או להופעות או למסעדות. המשק כל כך מבוסס על צריכת שירותים של בריאות ובידור וספורט. פתאום כל הענפים משותקים ונראה פשיטות רגל, עם המשך הדימום האיטי של התפשטות המחלה. 

איך זה משפיע על הכלכלה האמריקאית?