על העולם עבר  שבוע עמוס וגדוש. וירוס הקורונה החדש מסין שלט בכותרות. גם מותו של אגדת הכדורסל, קובי ברייאנט, שנהרג בהתרסקות מסוק, הדהד בעולם. הליך ההדחה - זה שכנראה קרוב לסיומו -  של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ גם היה דומיננטי. 

אבל משהו אחד היה חסר. אף אחד לא דיבר על אחד מהאירועים המשמעותיים ביותר בשנים האחרונות, אפילו לא בכנס דאבוס של האליטה הכלכלית והפוליטית בעולם - שם העדיפו להתבשם על 'משבר האקלים' וזוטות אחרות.

תנסו להיזכר רגע במה, כבר שכחתם? אה כן, הברקזיט. אף אחד לא דיבר על היציאה של בריטניה מהאיחוד האירופי. אף אחד. 

עד כמה זה לא היה חשוב - או נושא מאוס וטחון - תעיד העובדה שמרבית החדשות שזרמו אלינו מהממלכה בשבוע האחרון היו בנוגע לאפשרות שחברת Huewai הסינית תיקח חלק בדור ה-5G, למרות הסתייגויותיה של ארצות הברית מהמהלך, לאור מלחמתה של המעצמה בקונגלומרט הטכנולוגי, שלטענת וושינגטון, קשור בטבור לממשל הסיני ועלולה להיות סוס טרויאני בכל תשתית קריטית שאליה תצטרף Huewai. 

ניצחון בנוקאאוט לאינטרנט מול היציאה מהגוש האירופי; או איך שטראמפ אוהב לצייץ: SAD! 

הביג בן כמשל עצוב

היום כולם כבר מקבלים את המהלך המשמעותי ביותר ליבשת הישנה ב-30 השנים האחרונות, מאז נפילת הגוש הקומוניסטי ב-1990. מקבלים, אבל בחוסר התלהבות משווע ובחריקת שיניים, שמעידה על המיאוס. יותר מכל, על המיאוס הזה יעידו החגיגות של הברקזיט. כלומר, אלה שלא יתקיימו. השמפניות לא ייפתחו בחצות הלילה ברחבי הממלכה, חוץ מאולי בדאונינג 10 - מעונו הרשמי של ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון - ועוד כמה מקומות בודדים. 

• חובות של 800 מיליון אירו והפסדי ענק: האם אינטר בדרך לפשיטת רגל?
• אינטר מזנקת ב-24% אחרי שהודיעה שתגייס 38 מיליון שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מאז הקמתו, בכל האירועים הגדולים שפקדו את בריטניה, הגונגים של השעון הידוע ביותר בעולם, הביג בן, הובילו את הממלכה לעבר העתיד. הלילה בחצות זה לא יקרה. השעון סגור לשיפוצים. איך אומרים שם, הו האירוניה. גם זיקוקים לא יהיו. אסור אחרי השעה 23:00. זה לא חוקי. 

מה כן יהיה? יהיה שעון שיעשה ספירה לאחור ובחצות ג'ונסון צפוי לנאום. גם כן חגיגה. למחר מתוכננות כמה הפגנות בלונדון ובעוד מספר ערים נגד הברקזיט, כשסביר להניח שכמה אלפי תומכים יצאו לרחובות עטופים בדגלים בריטיים. זהו. 

מה הביא אותנו עד הלום

ב-2016, לאור קריאות חוזרות ונשנות של תומכי היציאה מהאיחוד, ראש הממשלה דאז, דיוויד קמרון מהמפלגה השמרנית, יצא למשאל עם על עתידה של בריטניה באירופה המשאל קיבל את הכינוי 'ברקזיט', מאיחוד המילים: בריטניה ואקזיט. יותר מזה, קמרון הטיל את כל יהבו ועתידו על משאל העם, בתמיכתו בהישארות בריטית. 

• רואה החשבון שניצח את מס הכנסה - ולמה זה חשוב לכם?
• טופס הפנסיה שעלול להפוך למוקש מס
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• טופס הפנסיה שעלול להפוך למוקש מס

הוא הפסיד. 

משאל העם יצא לדרך ב-23 ביוני 2016 ולמחרת פורסמו התוצאות. ברוב אפסי - באופן יחסי - של 51.9%, רובם ככולם מבוססים על קולות של גילאי 45-65, אזרחי בריטניה בחרו להתנתק מהאיחוד. קמרון התפטר והוחלף על ידי תרזה מיי. למרות קולות שקראו לערוך משאל עם חוזר, מיי אמרה כי תכבד את החלטת הבוחר הבריטי. 

היא אמנם ניסתה, אבל מקלות שתקעו לה בגלגלים מבית והקשיחות של ראשי האיחוד במשא ומתן - שלא רצו לראות את התפוררות הגוש, שקם כמשקל נגד לעולם גלובלי ואיומים מרוסיה עוד מימי הקומוניזם - לא אפשרו לבצע את המהלך. אולי היא גם לא באמת רצתה. וכך, מבלי שאיש רצה בכך, השיחות נתקעו ושני מועדי ברקזיט הלכו וחלפו, כשהאיחוד מעניק לבריטניה הארכה ועוד הארכה לדדליין של היציאה. 

ואז הגיע בוריס ג'ונסון

מאז ומתמיד ג'ונסון היה פוליטיקאי שנוי במחלוקת. מי שכיהן כראש עיריית לונדון בין השנים 2008 עד 2016 וגם כשר חוץ בממשלתה של מיי, החליף אותה לאחר התפטרותה ביוני האחרון. ביולי קיבל את ברכתה של המלכה, אך גם הוא לא הצליח להניע את התהליך כפי שרצה. הוא ניסה להעביר החלטה ליציאה מהאיחוד עד נובמבר, אך הוכשל שוב על ידי הפרלמנט. 

ג'ונסון רתח והודיע על בחירות בזק, שנערכו בדצמבר האחרון. בבחירות אלה התמודד מול ג'רמי קורבין, ראש מפלגת הלייבור האנטישמי. זה לא היה כוחות. קורבין החלש, היה כמו קלמנט אטלי, יריבו של ראש הממשלה האגדי וינסטון צ'רצ'יל, שכינה את אטלי: "כבש בעור של כבש". קורבין, שלא היה סגור על עצמו ועל הברקזיט, בעיקר נתן את הבחירות במתנה ליריבו, לאחר שהרחיק מעליו יותר מדי בוחרים פוטנציאליים, בהם גם הקהילה היהודית. 

מעבר לכוח הדמוקרטי שהציגו בחירות אלה, הם בעיקר העידו על הוואקום המנהיגותי בבריטניה המודרנית. בדיוק כמו בארצות הברית ב-2016 בבחירות בין טראמפ להילארי קלינטון. שני מתמודדים רצו, אבל כאלה שאיש לא באמת רצה בהם. הרע במיעוטו ניצח. אבל אי אפשר באמת לומר שזה ניצחון - לא לבריטים. 

אי לכך ובהתאם לזאת, ג'ונסון זכה ברוב מוחלט של 365 מושבים בפרלמנט מול 202 מושבים למפלגת הלייבור. מיד לאחר פרסום התוצאות, הודיע על יציאה מהאיחוד האירופי עד ה-31.1.2020. כלומר, היום בלילה. לא הכול סגור. לא הכול תפור. אבל ברקזיט יש. 

תחי הבדלנות הג'ונסונית.  

סוף העולם שלא הגיע

למרות הייאוש והמיאוס שפשתה בבריטים, בגוש האירו ובעולם, זה קורה. אחרי 47 שנים כחלק מהבלוק האירופאי, בריטניה, ממחר בבוקר, יוצאת לדרך עצמאית וחדשה ובקול ענות חלושה. כולם גידרו את עצמם לדעת מפני תרחישי הברקזיט ועכשיו רק צריך לראות לאן פני הריטים מועדות. 

וזה אולי הישגו הגדול ביותר של ג'ונסון, שהיה בין מובילי המהלך מראשיתו וניצח בזכות קמפיין מסית המבוסס על שנאת זרים. אף אחד כבר לא מתרגש. מדיבורים על קריסת שווקים, הפחדים מעתידה של הממלכה המאוחדת - זה שדגל שחור עדיין מתנופף מעליה, עם האפשרות שסקוטלנד ואירלנד יפרשו מהאיחוד הפנימי באי הבריטי - ועוד מיני תחזיות של גוג ומגוג מפרישת הכלכלה השנייה בגודלה של האיחוד אחרי גרמניה - והשישית בגודלה בעולם - אף אחד לא חוזה היום דבר. 

אחת הסיבות המרכזיות לכך, היא חולשתן של המדינות שאמורות להוביל את הגוש. גרמניה הייתה בשנה החולפת על סף מיתון. איטליה כבר 20 שנה לא מתפקדת וגם ספרד עוד לא השתחררה מהמשבר הכלכלי של 2008-9. המדינות שאמורות להוביל את האיחוד חלשות ופריכות. כך שאולי הברקזיט הוא לא כזה רעיון רע אחרי הכול - כי אפשר לטעון שעדיף שבריטניה תהיה תלויה בעצמה מאשר לתמוך במדינות חלשות עם מדיניות כלכלית חלשה. 

רק הזמן יגיד. 

ומה יקרה מחר? עוד מאותו הדבר...

האיחוד ובריטניה ממשיכים לנהל משא ומתן על הסכם סחר חדש. מה שאומר שאותם מנהלי משא ומתן מבריטניה והאיחוד ייפגשו וידונו בזכויות דיג, מסחר, סידורי אבטחה משותפים וזהו בערך. הברקזיט מסתכם בזכויות דיג בים הצפוני. מרעיש. 

ג'ונסון הקציב למשא ומתן הזה עד סוף השנה הנוכחית. משימה שאפתנית, שאנליסטים סבורים שיכולה לקחת אפילו עשור, עד שהסכם מושלם ייחתם. סביר להניח שזה יקרה בפחות זמן, אבל בגרדיאן הבריטי מציינים שבריטניה לא ניהלה משא ומתן שכזה כבר 40 שנה.

זה בסדר, גם חברות האיחוד האחרות של האיחוד לא. החשש באיחוד הוא שלאחר היציאה ויחד עם הסכם סחר חדש עם ארצות הברית, בריטניה תוריד מכסים בניסיון למשוך אליה יותר עסקים בינלאומיים ובעצם תהפוך לסוג של שער כלכלי של אירופה לארצות הברית ולעולם. 

אבל יותר מהכול, הברקזיט ממחיש משהו אחד עיקרי: בריטניה ממשיכה את התהליך של ירידתה מגדולתה העולמית. לאחר שוויתרה ביודעין על הקולוניות שלה מעבר לים, בהם הודו ופלסטינה, היום בלילה תמשיך ותבדל את עצמה ותוציא את יכולתה להשפיע על הגוש האירופי - כשרק ימים יגידו אם הבריטים עשו את המהלך הנכון, או ירו לעצמם בשתי הרגליים.