דעה

תכנון פיננסי: 5 טעויות שמשקיעים עושים בניהול החסכונות

חיים נתן | (10)

בתחום ההשקעות אין מתנות חינם. כל מי שמספר לנו על תרנגולת שמטילה ביצי זהב, אלגוריתם שעושה כסף ללא סיכון, או שאר מתנות, כנראה מספר סיפור לא אמיתי. הכלל הבסיסי בהשקעות הוא שאין תשואה ללא סיכון. ולמרות זאת, יש כמה דברים שניתן לעשות על מנת שהכסף שלנו יעשה קצת יותר. בעולם של ריבית אפסית, הקצת הזה יכול להיות שווה הרבה. אז בואו נראה כמה טעויות שמשקיעים עושים בכספי החסכונות שלהם, ואיך אפשר למנוע אותן.

1. לא מתמקחים על דמי ניהול בעולם השקעות בו ריבית הבנק המרכזית היא סביב אפס, ואגרת חוב שקלית של מדינת ישראל לעשר שנים נושאת תשואה נטו נמוכה מאחוז. זה פשוט אבסורד לשלם דמי ניהול גבוהים. תיק אגרות חוב סולידי המורכב מאגרות חוב בדירוגים גבוהים ותקופה לפדיון בינונית, צפוי להניב תשואה לפדיון של 1.5% עד 2% צמוד. תחשבו שאתם משקיעים דרך קרן נאמנות בדמי ניהול של 0.9%. כמה נשאר לכם? אז על דמי ניהול של קרן נאמנות לא ניתן להתמקח. אבל על כל השאר כן.

שימו לכם יעד להוריד את דמי הניהול שלכם ל-0.8% ומטה אפקטיבי. למשל, אם יש לכם בבנק דמי שמירה של 0.5%, ובנוסף עמלות קניה מכירה של 0.2%, הרי שהעלות האפקטיבית שלכם גבוהה. כמו כן תתרגלו להתמקח על דמי הניהול בתיק המנוהל, בקרן ההשתלמות, בקרן הפנסיה, בקופת הגמל – ובעצם בכל מוצר שאמור לעשות לכם כסף. על פני זמן, זה עושה הבדל משמעותי.

 

2. לא מבינים את הבסיס. אם משהו בסעיף הקודם לא היה ברור, זה לא טוב. במדינת ישראל כמעט ואין השכלה פיננסית (או במינוח הנכון יותר: אוריינות פיננסית). הציבור הרחב לא מבין בנושאים הפיננסיים החשובים באמת.

לא מזמן אמר השר יעקב ליצמן, שאם הוא היה צריך לקחת משכנתא, שהינה אחת מההחלטות הפיננסיות הגדולות שזוג לוקח, הוא היה רוצה להבין בתחום, או לפחות לשכור יועץ חיצוני שיעזור לו. ולמרות זאת, רוב הלווים במדינת ישראל לקחו משכנתא לבד (או במילים אחרות – נתנו לגוף שמרוויח מחוסר הידע שלהם להחליט בשבילם מה לקחת). גם בתחום ההשקעות זה דומה. יוצא לי להיפגש לא מעט עם משפחות שחסכו הון פיננסי רב, והוא מנוהל ללא הבנה מספקת, ואפילו מביא להפסדים. גם האדם הרגיל, שחוסך כמה מאות שקלים בכל חודש לעצמו או לילדים, לא מכיר את המוצרים שיש והיתרונות שבהם. והדבר שווה לו כסף עצום. 

3. לא דוחים מס. כשלקוח אומר לי שיש לו הרבה מס רווחי הון לשלם, אני מאחל לו שישלם מס רווחי הון כמה שיותר. על פי החוק במדינה יש לשלם 25% מס רווחי הון אבל זה לא אומר שצריך לשלם אותו כל הזמן. יש הבדל בין לשלם מס על כל פעולה, לבין לדחות אותו, ולשלם בסוף. למשל דרך קרנות נאמנות, פוליסות חסכון, גמל להשקעה, תיקון 190 ועוד. בנוסף לדחיית המס, ישנם משקיעים שיכולים לשלם פחות מס רווחי הון, או בכלל לא לשלם אותו – תלוי בגיל ובמוצר. תחשבו על לקוח שעשה 2% תשואה, שילם 1% דמי ניהול, ועל הרווח שנותר שילם 25% מס, האם הסיכון שבהשקעה בכלל שווה את המאמץ?

4. לא מתכננים נכון את הסיכון. אני בוגר של משבר 2008, בו הייתי חלק מצוות השקעות שניהל כמה מיליארדי שקלים. ראיתי אגרות חוב טובות ויציבות שאף אחד לא מוכן לרכוש, ומניות שיורדות עשרות אחוזים. עד היום אני מחזיק מולי במשרד את דוח המחקר של ליהמן ברדרס מה-12 לספטמבר 2008, בו הם מספרים ללקוחות שלהם שתנאי השוק משתפרים, וזה הזמן להשקיע. להזכירכם, הם קרסו למחרת.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

אם כך, ניתן להבין שאני אוהב לקחת סיכון. למרות זאת, מרבית האנשים לא מתכננים נכון את הסיכון. אי התכנון הזה פועל לשני הכיוונים. אם זה סיכון גבוה מדי, שלא מתאים לגיל או לאופק ההשקעה. או סיכון נמוך מדי. למשל הורים לילדים שחוסכים בתכניות חיסכון ללא תשואה בבנק. חלק מהתכנון הוא גם מה שנקרא "דלתא כפולה" – למשל עובדים של מקום מסוים, שחלק מהשכר שהם מקבלים הוא במניות או אופציות של אותו מקום עבודה. אפשר לחזור לדוגמא של ליהמן ברדרס, אבל יש לצערי, גם דוגמאות מישראל. שוב נדמיין מקרה של עובד טבע, שמקבל אופציות על מניית טבע כחלק משכרו, ועקב ירידת מחירי המניה, לא רק שלא יממש את האופציות, אלא גם עלול להיות מפוטר. גם זה תכנון לא נכון של הסיכון. 

5. חסרי סבלנות. זמן ההחזקה הממוצע של מניית דאו גונס היום, הינו קצר משנה. זהו שילוב של מסחר אלגוריתמי, עם קלות מדהימה של מסחר. אין שום מניעה ממישהו לשבת במסעדה בתחילת המסחר, לרכוש מניה דרך הסמארטפון, ולמכור אותה קבלת הקינוח. אבל המחקרים מראים, שלאורך זמן, חוסר הסבלנות הזה שווה לא מעט כסף. ראשית, עלויות. נחזור לדוגמא הראשונה של 0.2% עלות קניה מכירה. הגלגול הזה של קניה- מכירה תכופה, עולה לא מעט כסף.

שנית, ביצועים. זמן קצר לא יכול לאפשר לנו להעריך האם השקעה נכונה או לא. בטווח הקצר אנחנו מוטים מהטיות רבות, דבר שעלול להביא אותנו למכור דווקא מניות טובות ברווח נמוך. 

אפשר לכתוב עוד עשרות טיפים על איך ניתן לשפר את יעילות התשואה של הכסף שלנו. וזה עוד מבלי לדבר על פיזור סיכונים, מינוף, ומוצרי השקעה. האמת הכואבת היא שאנשים מפסידים אחוזים רבים מהתשואה שהם יכולים להניב על הכסף שלהם, בגלל עלויות, חוסר ידע, מוצרי השקעה לא נכונים ומיסוי לא מתאים. אין שום סיבה לא ליישם לפחות טיפ אחד מהחמישה שכתבתי לעיל, זה עשוי להיות שווה לכם כסף רב.

 

תגובות לכתבה(10):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 8.
    יוסף 30/08/2017 14:01
    הגב לתגובה זו
    שהרבה משתמשים בניתוח טכני חסר תועלת ושווה להטלת מטבע
  • 7.
    חבורת נוכלים מורשעים 29/08/2017 15:15
    הגב לתגובה זו
    החברה הנחמדים היו מגיעים לבתים ומציעים החזרי מס,על הדרך היו דוחפים להם ביטוחי מעורב ודופקים את הלקוחות.החברה נמכרה ושינתה את השם,הייתי מציע להם לחזור למאורה
  • 6.
    יעל 29/08/2017 12:54
    הגב לתגובה זו
    מהכרות אישית הוא מאד מקצועי וחכם.
  • איך מקצועי וחכם קשור להיותו סוכן ביטוח מפולפל..?!@# (ל"ת)
    אהרון 29/08/2017 16:08
    הגב לתגובה זו
  • 5.
    חיים הוא עוד סוכן ביטוח . בואו נירגע. (ל"ת)
    אהרון 29/08/2017 12:21
    הגב לתגובה זו
  • קובי 30/08/2017 08:16
    הגב לתגובה זו
    סוכן ביטוח זה לא מילה גסה? תצא מהעדר ותחשוב על שטיפת מוח שנעשית, יש סוכנים ויש סוכנים .אבל זה שהוא סוכן ביטוח לא עושה אותו לאדם פחות טוב או לא מקצועי .
  • 4.
    אבישי סופר 28/08/2017 13:26
    הגב לתגובה זו
    מעניין
  • 3.
    $master$ 28/08/2017 13:24
    הגב לתגובה זו
    צודק לחלוטין
  • 2.
    מזרח תיכון ישן 28/08/2017 11:22
    הגב לתגובה זו
    כסוחר אם תגלה אוריינות פיננסית בהשקעותיך ואז תשלם 50% מס במקום 25% . במקום לעודד את הציבור לצאת מהבורות הפיננסית הם דווקא מעודדים בורות.
  • 1.
    משה 28/08/2017 10:46
    הגב לתגובה זו
    והייתי גם מוסיף לגבי הסיבות למסחר קצר הטווח, מלבד סיבת ה- "אצבע על ההדק" שציין חיים, גם את ההתחברות של אנשים (כתוצאה מחוסר בהשכלה פיננסית שתאפשר להם ניתוח שווי אמיתי של חברה), למסחר קצר טווח באמצעות ניתוח טכני (קווי מגמה, דשדושים ושאר ירקות...)
צילום: UMA media, Pexelsצילום: UMA media, Pexels

שלושת האסים שבלעדיהם אנבידיה אבודה

הייניקס, סמסונג ומיקרון, יצרניות זיכרונות ה-HBM4 שצפויים להיות רכיב מרכזי בדור הבא של שבבי ה-AI, חשובות מאוד למלכת השבבים שחייבת לשמור על מעמדה בעוד מתחרותיה נושפות בעורפה

עופר הבר |

זיכרונות HBM4, דור חדש של זיכרונות בעלי רוחב פס גבוה, שצפוי להוות רכיב מרכזי בדור הבא של שבבי ה-AI, הם הגביע הקדוש של שוק השבבים כיום. אנבידיה, כמלכת שוק השבבים שנאלצת כל העת להשקיע מאמצים בשמירה על מעמדה מול מתחרות כמו AMD וברודקום, זקוקה להם כמו אוויר לנשימה.   

ה-HBM4 הוא השלב או הגרסה הרביעית בסדרת זיכרונות HBM, אחרי HBM1,HBM2 ו-HBM3 (כולל השדרוג HBM3E). כל דור מתאפיין בשיפורים משמעותיים בביצועים, ברוחב הפס של הזיכרון, בצריכת החשמל, וביכולת הצפיפות של הזיכרון, כך ש-HBM4 הוא הדור הכי מתקדם ומעודכן מבין סדרת HBM שבלעדיו אנבידיה לא תוכל להאיץ ביצועים במעבדיה.

אנבידיה צריכה את כרטיס הזיכרון HBM4 בעיקר כדי לתמוך בעיבוד נתונים מהיר ויעיל במערכות שלה, במיוחד בתחומי הבינה המלאכותית ,AI למידת מכונה ומחשוב ביצועים גבוהים. זיכרון HBM4 מציע רוחב פס גבוה במיוחד ותצרוכת חשמל נמוכה משמעותית ביחס לזיכרון DDR4 וצפיפות זיכרון גבוהה המאפשרת לשלב זיכרון רב במקום קטן. זה מאפשר לאנבידיה להאיץ ביצועים במעבדים ובמעבדי גרפיקה שלה, תוך הפחתת צריכת הכוח ושיפור יעילות העבודה מול כמויות עצומות של נתונים במקביל.

 פיתוח HBM4 - מי השחקניות העיקריות?

יצרניות ה-HBM4 המובילות כיום אינן כולן דרום-קוריאניות, אך מרביתן מרוכזות בדרום קוריאה. החברות המרכזיות הן:

SK Hynix: דרום-קוריאנית, מובילה בפיתוח ובייצור המוני של HBM4, עם שיפורים משמעותיים ברוחב הפס ויעילות אנרגטית. נחשבת ליצרנית הגדולה בתחום זה כרגע ומבוססת טכנולוגיות ייצור מתקדמות.

יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.