מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל פרסם היום (ב') זו השנה הרביעית את דו"ח מצב החברה והמשק בישראל בכמה תחומי מפתח, כמו: רווחה, בריאות, חינוך, מגמות בשוק העבודה, פריון העבודה ורמת המחירים. מלבד נתוני הצמיחה הנמוכים שפורסמו היום, למקבלי ההחלטות בישראל יש עוד נתון ממנו אין מה להתגאות. לפי הממצאים, הישראלים משלמים אמנם פחות מסים (בניכוי הנטל הביטחוני) מהמדינות החברות ב-OECD, אבל גרים יותר אצל ההורים מבעבר, נאלצים לספוג עלייה מופרזת במחירי השכירות לדיור, וזאת מבלי שזכו לעליית שכר זה כבר מספר שנים. הממצאים העיקריים של הדו"ח מספרים כי בניכוי הוצאות הביטחון שיעור המס בישראל אינו גבוה מהמקבילות ב-OECD. צריך לציין כי הנתון לא משחק לטובתה של המדינה נוכח הירידה ביכולת להשקיע בציבור בהתאם. "עד 2007 תקבולי המסים ביחס לתמ"ג בישראל היו דומים לממוצע במדינות ה-OECD, אולם בשנה זו הופחתו שיעורי המס כך שהתקבולים ירדו לרמה נמוכה בהרבה מממוצע ה-OECD", כתבו במכון טאוב. "עקב כך, כיום הכנסותיה של ישראל נמוכות יותר, וכך גם יכולתה להשקיע במגוון תחומים, לרבות תשתיות ותכניות רווחה". הגרף הבא ממחיש כי ישראל ניצבת ליד ארה"ב, אוסטרליה ושוויץ בכל הנוגע לתקבולי המדינה ממסים, אבל כל אזרח יודע שבנוגע להשקעה בציבור ישראל די רחוקה משוויץ. בכל אופן, במכון טאוב מצאו כי ככל שמרווחים יותר, כך משלמים מס גבוה יותר. אם ההכנסה ברוטו של העשירון העליון גבוהה פי 11.5 מהכנסות העשירון התחתון, אז לאחר תשלום מס הכנסה היחס מצטמצם לפי 9 "בלבד". לפי הדו"ח כ-40% מהמסים הישירים וכמעת מחצית ממסי ההכנסה מגיעים מתשלומי העשירון העליון, ומנגד כ-80% ממשקי הבית משלמים מס הכנסה בשיעור נמוך מ-100% מהכנסתם. למרות ירידת נטל המס באופן כללי הדו"ח מציין כי האוכלוסייה הכי ענייה נפגעת מהמיסוי העקיף במידה הרבה ביותר. "נטל המס הכולל (מסים ישירים ועקיפים) כאחוז מהכנסת משקי הבית ירד משמעותית מ-2003 ל-2011 עבור כל עשירוני ההכנסה. ב-2011 שני עשירוני ההכנסה העליונים הם ששילמו את שיעור המס הגבוה ביותר מתוך ההכנסה (בשל מדיניות מס ההכנסה הפרוגרסיבית), ובהפרש קטן אחריהם ניצב העשירון התחתון (בשל המיסוי העקיף הרגרסיבי, למשל מע"מ). העשירונים 7-3 שילמו מס בשיעור כמעט זהה מהכנסתם. "שיעור הבעלות על דירת מגורים בקרב זוגות צעירים מצטמצם". לפי דו"ח של מכון טאוב אם ב-2003 שיעור הישראלים בגילאי 34-25 שהתגוררו בדירה בבעלותם עמד על 54%, ב-2014 התמונה היתה שונה כאשר שיעורם ירד ל-39% בלבד. בעוד שיעור הבעלות על דירת מגורים בקרב זוגות צעירים מצטמצם, במכון טאוב מציינים כי באופן לא מפתיע, שיעור גבוה מאוד מהישראלים מעל גיל 45 דווקא כן גרים בדירה בבעלותם, ושיעור זה לא השתנה משמעותית עקב עליית מחירי הדיור. ההסבר טמון בעובדה כי דירות אלו נרכשו ברובן לפני הזינוק במחירים לקראת סוף העשור הקודם. הדו"ח מצא בנוסף כי אוכלוסיות צעירות קצת פחות הושפעו יותר מעליית המחירים כאשר בקרב גילאי 44-35 שיעור הפרטים שאינם גרים בדירה בבעלותם עלה לכ-36% ב-2014 לעומת פחות מ-30% ב-2004.  הנתון הזה מביא אותנו לתופעה בה חלקם של הצעירים הגרים עם הוריהם גדל מבעבר. לפי מכון טאוב, מחירי הדיור ויוקר המחייה לצד נורמות חברתיות של דחיית הכניסה לאקדמיה ולשוק העבודה, הביאו לעלייה בשיעור הצעירים שגרים עם הוריהם. בטאוב מציינים כי חלק מהעלייה נעוצה בעובדה כי גיל הנשואין התאחר לעומת שנים עברו אך גם אצל רווקים חלה עלייה דומה. במכון טאוב מציינים בנוסף כי מחירי הדירות והשכירות עלו בחדות מאז 2007, אף שהשכר הריאלי לא עלה מאז שנת 2000. "מאז תחילת המאה השכר הנומינלי עלה בצמוד למדד המחירים, כך שהשכר הריאלי לא עלה במשך 15 שנים לפחות. מחירי הדירות ושכר הדירה עלו מהר הרבה יותר ממדד המחירים לצרכן - אולם כל אחד מהם עלה בשיעור שונה, בניגוד לצפי התיאורטי. המחסור בשוק שכירות הכולל דיור בר השגה לטווח ארוך מאפשר למחירי הדירות להתרחק מרמתם הצפויה במצב של שיווי משקל. מצב זה עוזר להמחיש את החשיבות של יצירת שוק שכירות מוסדר בישראל". הבעיה המהותית ביותר שמצא הדו"ח היא הפיריון הנמוך שמאפיין את המשק בישראל. שוק העבודה הישראלי מראה כי מקצועות כמו עו"ד, רואי חשבון מהווים כרבע משוק העבודה לעומת 8% בלבד אצל מדינות ה-OECD. מעבר לכך, השכר ישראל נמוך יותר מאשר במדינות החברות ב-OECD. בשורה התחתונה, הדו"ח מהווה נקודת אזהרה למקבלי ההחלטות שדנים בימים אלו על תקציב דו שנתי אך נאלצים להתמודד עם ירידה בהכנסות ממסים, פיריון נמוך ומחירי דיור שלא משאירים מקום, תרתי משמע, לאוכלוסייה הצעירה שאמורה לספק את הדלק למשק הישראלי.