כדאי שתבחינו בפיל שבחדר (כלומר בבורסה) - כי "רגע מינסק" מתקרב

סטין ג'קובסן, הכלכלן הראשי של Saxo Bank, מתייחס לרגע בו הרווח מהנכסים לא יוכל לשרת את עלויות החוב שנלקח כדי לרכוש את אותם נכסים

הגיע הזמן שנדבר על חוב. זהו אולי הפיל שבחדר שאיש לא רוצה להזכיר, אך החוב העולמי הגיע לרמות כה גבוהות, שהיסודות של המבנה רועדים - ההתעלמות ממנו מסכנת אותנו.

בביקור שערכתי לאחרונה בסינגפור - החברה הרציונלית ביותר בעולם - בלטו כמה עובדות לא משמחות ביחס למציאות הכלכלית. למרות שסינגפור היא אחת הכלכלות החופשיות, החדשניות והתחרויות ביותר בעולם - הכלכלה הסינגפורית מדשדשת. אף שהיא עדיין קוטפת את פירות המורשת שהותיר אחריו ראש הממשלה המייסד המתוחכם שלה, לי קואן יו, הפרודוקטיביות שלה נמצאת בירידה עם שיעורי צמיחה שמדשדשים סביב האפס מאז 2011. ייתכן שמה שעובר על הכלכלה הסינגפורית נראה כעניין שולי בתמונה הגלובלית של הכלכלה העולמית - אבל זה לא.

"רגע מינסקי"

אם סינגפור אכן הגיעה לגבולות יכולת הצמיחה שלה, אזי העולם קרוב ל"רגע מינסקי": הנקודה המסוכנת בסייקל החוב, בו הרווח (המזומן) שמייצרים הנכסים כבר אינו מספיק כדי לשלם את החוב שנלקח על מנת לרכוש את אותם נכסים.

סינגפור היא הדוגמא המושלמת לתיאוריה של היימן מינסקי. הכלכלן הממוצע, ויש רבים כאלה, מאמין שהכלכלות והשווקים מתפקדים באמצעות שיווי משקל, כך שכדי שמשהו יקרוס, צריך להתרחש אירוע חיצוני שיגרום למערכת להיכנס לשוק. זה בדיוק מה שקרה ב-2007-2008. מחירי האנרגיה קפצו מ-5.2% מהתמ"ג העולמי ל-12.4%, וחתכו 7.2% - 5 טריליון דולר - מהתמ"ג הגלובלי. עם חוב גלובלי שעומד על 250% מהתמ"ג, היינו זקוקים לעלייה של 300 נקודות בסיס במחירי המימון כדי שהכלכלה העולמית תמשיך לצוף. כן, מחירי האנרגיה היו הסיבה העיקרית למה שקרה ב-2007-2008, משבר שהתנהל בהתאם לתסריט הממוצע.

אולם המצב הנוכחי הוא מקרה קלסי של תיאוריית מינסקי - הכלכלן הוירטואוז בתחום תיאוריית המשברים הכלכליים האמין שהדינמיקה הפנימית של מערכת (ולאו דווקא גורם חיצוני) היא שיכולה להיות הגורם לשוק למערכת. זאת, מאחר שהשחקנים השונים בכלכלה כמו בנקים, חברות, מדינות ואזרחים, הופכים שאננים בתקופות של גאות כלכלית. בפשטות, הם גורמים לעצמם להאמין שהזמנים הטובים יימשכו לנצח - והתוצאה היא נטייה גוברת והולכת לקחת עוד ועוד סיכונים, בחיפוש אחר רווח.

זרעי המשבר ניטעים דווקא בימים של שגשוג - "מדיניות כושלת"

מה עושים פוליטיקאים וקובעי מדיניות על פי התסריט הזה? בדיוק כפי שהם עשו תמיד: ממשיכים לנגן בכינור בזמן שאירופה עולה בלהבות. במקום פעולות החלטיות, הם ממשיכים לנקוט טקטיקות חסות תקווה, ומנסים לשכנע אותנו שזה יעבוד.

השיטה שלהם היא לשמור על ריביות נמוכות מספיק כדי לשרת את נטל החוב. במלים אחרות, הם מעמידים פנים שיש להם תוכנית ברת קיימא, אך אינם מתמודדים עם הבעיות המבניות ופשוט מרוויחים זמן. היה לנו מזל למשך זמן רב מאוד, אך ייתכן שהזמן שבו משחק לנו המזל מתחיל לאזול. האינפלציה הנמוכה, אפילו דפלציה, מגבירה את הסיכויים לכך. שימו לב לכך שעלות המשך החזקת החוב גדלה במיוחד בתקופות של דפלציה.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

קשה להתייחס ברצינות לדיבורים על העלאות ריבית, כאשר הצמיחה של הכלכלה האמריקנית לא הולכת לשום מקום, והצמיחה העולמית חלשה משמעותית.

הרבעון הרביעי של השנה הוא תמיד הרבעון המעניין ביותר. מדינות צריכות לגבש את התקציבים שלהן לשנה הבאה. האיחוד האירופי, קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי יצטרכו להעמיד פנים שהם משלימים עם נתונים חלשים יותר, שמשמעותם גירעונות גדולים יותר.

הר החוב גדל

אנחנו מתקדמים במהירות לנקודת המפנה בה יהיה קשה לשרת את החוב, מפני שמדיניות "העמד פנים והרחב" (pretend and extend) דיכאה את ההשקעות ורמות הצריכה. תראו את הראיות, הר החוב הציבורי של אירופה מתנפח אפילו יותר - החוב הציבורי של פורטוגל קפץ ל-130% מהתמ"ג, לעומת כ-70% ב-2007 החוב של יוון, אפילו אחרי הסדר החוב שנעשה לפני כמה שנים, הגיע ל-175% מהתמ"ג, לאיחוד האירופי יש כעת סיכון סיסטמתי שעולה על זה שהיה לו בתחילת המשבר.

עלויות שירות החוב הכוללות בסין הן הדאגה העיקרית, והמצב מוגבל על ידי התפישה השגויה של הבנקים, החברות והאזרחים הסינים, שיכולים לסמוך על כך שהממשלה הסינית תחלץ אותם. לפי אנליסט מסוסייטה ג'נרל, עלויות שירות החוב הכוללות של סין הגיעו לכ-39% מהתמ"ג, לעומת 25% מהתמ"ג בארה"ב ב-2007.

הריבית על אג"ח ממשלת ארה"ב עולה יותר מ-6% מהתקציב ב-2013 - מדובר בירידה יחסית לתקופות הגרועות ביותר, בהן רמות הריבית היו גבוהות בהרבה. אבל רק מפני שוועידת השווקים הפתוחים הפחיתה עבור ממשלת ארה"ב את עלויות הנפקת החוב, עם מדיניות ריבית האפס שלה. כעת, נטל החוב גבוה בהרבה מכפי שהיה לפני המשבר הפיננסי, ועומד על כ-80% מהתמ"ג (חוב נטו לפי קרן המטבע הבינלאומית), לעומת 45% מהתמ"ג לפני כעשר שנים.

במוקדם או במאוחר, ארה"ב, סין ואירופה צועדות כולן לעבר "רגע מינסקי", בו, כזכור, הרווח מהנכסים לא יוכל לשרת את עלויות החוב שנלקח כדי לרכוש את אותם נכסים. מעולם לא היה פער כה גדול בין המציאות לתפישת המציאות הכלכלית. עם זאת, מעולם לא היו הזדמנויות כה גדולות לנצל את הפער הזה - העולם לא מסתיים, הוא נערך להתחלה חדשה בה נהיה חייבים להתייחס לפיל שבחדר - החוב העולמי.

ניתן להפחית חוב בשתי דרכים, מחיקה או צמיחה מואצת. אף אחת מהאופציות האלה אינה נראית כאפשרית ברבעון הקרוב, מה שאומר שרמות הריבית בעולם יצטרכו להישאר ללא שינוי, או נמוכות יותר, בזמן שמשחק ה"העמד פנים והרחב" יימשך סיבוב נוסף, לפני שמינסקי יקבל אור זרקורים.

תגובות לכתבה(6):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 6.
    נועם 21/10/2014 13:45
    הגב לתגובה זו
    מלבד נושא הריבית בעצם לא אומר מה יקרה אחרי ומה מומלץ
  • 5.
    ירון 21/10/2014 12:43
    הגב לתגובה זו
    למצב שהוא מתאר יש פתרון נוסף אינפלציה גבוהה שתמחק חלק ניכר משוויו הריאלי של החוב, המשמעות ירידה דרסטית בערך הכסף הדולר בעיקר וקפיצה גדולה בערך הזהב. תסריט של דפלציה יהיה גרוע לא פחות ואולי אף יותר ועלול להוביל למלחמה אמיתית.
  • 4.
    אתה טועה ! 20/10/2014 16:17
    הגב לתגובה זו
    ושמו : דוד מרשל הנה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%99%D7%99%D7%95%D7%95%D7%99%D7%93_%D7%9E%D7%A8%D7%A9%D7%9C
  • 3.
    גון רינו 20/10/2014 10:50
    הגב לתגובה זו
    אולי רמות הריביות יישארו בתחתית הגרף בשנים הקרובות. אבל הריביות בארה"ב בדרך למעלה. זאת גם הסיבה שהשקל יופחת דרסטית לעומת הדולר רמה של ארבעה שקלים לדולר מתקרבת בצעדי שור זועם!
  • 2.
    חי 20/10/2014 10:39
    הגב לתגובה זו
    ארהב גם עצמאות אנרגיה המצב שם ימשיך להשתפר ישרת גם החוב אשמח להתייחסות. לזה
  • 1.
    מרתק - תודה (ל"ת)
    יניב 20/10/2014 10:10
    הגב לתגובה זו
צילום: UMA media, Pexelsצילום: UMA media, Pexels

שלושת האסים שבלעדיהם אנבידיה אבודה

הייניקס, סמסונג ומיקרון, יצרניות זיכרונות ה-HBM4 שצפויים להיות רכיב מרכזי בדור הבא של שבבי ה-AI, חשובות מאוד למלכת השבבים שחייבת לשמור על מעמדה בעוד מתחרותיה נושפות בעורפה

עופר הבר |

זיכרונות HBM4, דור חדש של זיכרונות בעלי רוחב פס גבוה, שצפוי להוות רכיב מרכזי בדור הבא של שבבי ה-AI, הם הגביע הקדוש של שוק השבבים כיום. אנבידיה, כמלכת שוק השבבים שנאלצת כל העת להשקיע מאמצים בשמירה על מעמדה מול מתחרות כמו AMD וברודקום, זקוקה להם כמו אוויר לנשימה.   

ה-HBM4 הוא השלב או הגרסה הרביעית בסדרת זיכרונות HBM, אחרי HBM1,HBM2 ו-HBM3 (כולל השדרוג HBM3E). כל דור מתאפיין בשיפורים משמעותיים בביצועים, ברוחב הפס של הזיכרון, בצריכת החשמל, וביכולת הצפיפות של הזיכרון, כך ש-HBM4 הוא הדור הכי מתקדם ומעודכן מבין סדרת HBM שבלעדיו אנבידיה לא תוכל להאיץ ביצועים במעבדיה.

אנבידיה צריכה את כרטיס הזיכרון HBM4 בעיקר כדי לתמוך בעיבוד נתונים מהיר ויעיל במערכות שלה, במיוחד בתחומי הבינה המלאכותית ,AI למידת מכונה ומחשוב ביצועים גבוהים. זיכרון HBM4 מציע רוחב פס גבוה במיוחד ותצרוכת חשמל נמוכה משמעותית ביחס לזיכרון DDR4 וצפיפות זיכרון גבוהה המאפשרת לשלב זיכרון רב במקום קטן. זה מאפשר לאנבידיה להאיץ ביצועים במעבדים ובמעבדי גרפיקה שלה, תוך הפחתת צריכת הכוח ושיפור יעילות העבודה מול כמויות עצומות של נתונים במקביל.

 פיתוח HBM4 - מי השחקניות העיקריות?

יצרניות ה-HBM4 המובילות כיום אינן כולן דרום-קוריאניות, אך מרביתן מרוכזות בדרום קוריאה. החברות המרכזיות הן:

SK Hynix: דרום-קוריאנית, מובילה בפיתוח ובייצור המוני של HBM4, עם שיפורים משמעותיים ברוחב הפס ויעילות אנרגטית. נחשבת ליצרנית הגדולה בתחום זה כרגע ומבוססת טכנולוגיות ייצור מתקדמות.

יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.