בתקופות של ירידות בשווקים, גם האפיק הסולידי יכול להסב נזקים כבדים ללא ניהול נכון של הסיכון. מתחילת השנה ובחודשיים האחרונים במיוחד, נרשמות ירידות חדות בשערי אג"ח. כתוצאה מכך ישנה עלייה חדה בתשואות לפדיון. כמובן שלירידות השערים סיבות רבות מבית ומחוץ, פחד ממיתון חוזר, קושי של מדינות רבות באירופה להתמודד עם החובות הכבדים, בעיות ביטחוניות בשוק המקומי ועוד.

ניהול נכון של הרכיב הסולידי מתייחס בעיקר ל-4 פרמטרים: ניהול המח"מ, ניהול הצמידות, ניהול רמת סיכון לווה ופיזור נכון של הסיכון בתיק. הוודאות שבקניית אג"ח מול חוסר הוודאות בקניית מניות. חשוב להבין ולזכור שיש הבדל גדול בין מניה לאג"ח. הוא טמון בוודאות העתידית שמשקיע יכול לתכנן.

כלומר כאשר קונים מניה אנו מניחים שמחירה יהיה גבוה יותר בעוד מספר חודשים או שנים. זאת בעקבות שיפור בתנאי המאקרו או בפעילות הספציפית של החברה. לכל הפחות אנחנו מניחים שגם בשימור פעילותה העסקית של החברה היום, מחירה נמוך ממה שאמור להיות.

כל זה כמובן נחמד ויפה אך איננו יודעים בוודאות תוך כמה זמן יבואו הערכותינו לידי ביטוי בעליית ערך המניה. הדבר יכול לקרות תוך מספר ימים בודדים עד מספר שנים, וזאת כמובן בהנחה שסבלנותנו לא תפקע. לעומת זאת, באגרות חוב אנו יודעים מתי אמורים לקבל קופונים (ריביות), ומתי חלים תשלומי הקרן. מכאן שע"י ניתוח נכון של יכולת החזר החוב ובנייה נכונה של פרמטרי הסיכון הכלליים, ניתן לחשב בקירוב את התשואה הגלומה השנתית לפדיון שנקבל מההשקעה.

ע"י ניהול וניתוח נכונים של הרכיב הסולידי אנו יכולים לבנות ולנהל תיק השקעות שהכי מתאים לנו מבחינת התנודתיות, משך החיים של התיק והתשואה הגלומה, להפחית תנודתיות וסיכון בימים פחות טובים ויחד עם זאת לא לפגוע בתשואה השנתית הגלומה שלה אנו מצפים.

ניהול המח"מ: כאשר התשואות של אג"ח עולות, המחירים יורדים ולהפך.

אג"ח בעלות טווח לפדיון ארוך נחשבות מסוכנות יותר, משום שמחירן רגיש יותר לתנודה בתשואה של אג"ח.

משך חיים ממוצע (DURATION), מהווה מדד אפקטיבי לאורך חיי האיגרת בהתחשב בריבית הנקובה ובמועדי פדיון הקרן. המח"מ משמש למדידת רגישות מחיר האיגרת לשינויים בתשואה, ובכך מהווה פרמטר חשוב בהערכת הסיכון והסיכוי של אג"ח. ככל שמשך החיים של האיגרת ארוך יותר, כך הסיכון גדל. ככל שההחזר בדרך גדול יותר כך הסיכון קטן. המח"מ משקלל את שני הפרמטרים ומודד את רגישות אגרת החוב לשינויים בשערי הריבית. ככל שהמח"מ גבוה יותר כך הרגישות גדלה.

ניתן לחשב את השינוי הצפוי במחיר האיגרת כתוצאה משינוי בתשואה. ככלל, כאשר מעריכים שהתשואות על אג"ח במגמת עלייה, עדיפה קניית אג"ח בעלת המח"מ הקצר ביותר. מנגד בציפייה לירידת תשואות מומלץ לקנות אג"ח בעלות מח"מ ארוך. ניהול נכון של המח"מ באפיק הסולידי יכול לבוא לידי ביטוי באחוזי רווח לא מעטים במונחים שנתיים.

ניהול הצמידות:

ניתוח נכון של מגמות האינפלציה ומגמות הריבית ניתן להטות את רכיב האג"ח בתיק לאג"ח בעלות הצמדות שונות (מדד, ריבית משתנה) או ללא הצמדות כלל.

ניהול רמת סיכון החברות:

ברכיב אג"ח בתיק ניתן לבנות רמת סיכון נמוכה ביותר במונחי סיכון לווה. למשל, אג"ח ממשלתיות, או קונצרניות של חברות גדולות ויציבות בעלות יתרות מזומנים גדולות ותזרים יציב. מאידך, אג"ח המרכיבות את התיק, יכולות להיות גם של חברות יזמיות בעלות תזרימי מזומנים לא יציבים ופעילות עסקית הנחשבת מסוכנת. התשואות לפדיון באג"ח מסוכנות יכולת להגיע לרמה דו ספרתית במונחים שנתיים. כיום ניתן לראות אג"ח הנסחרות גם בתשואות של 20% לשנה ויותר. רמות הסיכון באג"ח הנ"ל דומות ואף גבוהות יותר ממניות.

פיזור הסיכון:

לפיזור הסיכון בתיק יש משמעות רבה, בין אם תבחרו לבנות תיק מאג"ח הנחשבות בטוחות מאוד, ובין אם תבחרו באג"ח הנחשבות מסוכנות יותר.

יש לדאוג שלא להיחשף יתר על המידה לאג"ח ספציפית או ללווה ספציפי. עוד חשוב שלא ליצור חשיפת יתר לתחום או לסקטור מסוימים. פיזור הסיכון לא ימנע לחלוטין הפסד. אך במקרה של פגיעה לא צפויה ביכולת ההחזר של חברה בודדת או חולשה בסקטור מסוים, הפיזור בהחלט יכול לצמצם את הנזק.

לסיכום,

רכיב אג"ח בתיקי השקעות ניתן לניהול ברמת וודאות עתידית ועכשווית טובה יותר, לעומת רכיב המניות בתיק. נכון לנתוני השוק העכשוויים אנו מעריכים שניתן לבנות תיק סולידי המבוסס על אג"ח ממשלתיות וקונצרניות הנחשבות בטוחות, ועדיין לקבל תשואה נאה בשנים הקרובות.

כמובן שניתן לעלות דרגה או מספר דרגות בכל אחד מפרמטרי הסיכון, ובצורה זו לקבל תשואה לפדיון ממוצעת גבוהה יותר. יש כלים רבים לנהל אותה ואין צורך לספוג הפסדים כבדים ממה שמוכנים לשאת תוך שמירה על ציפיות התשואה שמעוניינים להשיג בעתיד. זכרו, הבחירה ברמת הסיכון באפיק הסולידי היא שלכם.