עם שוך הקרבות בדרום (גם אם רגיעה זמנית) מחאת מעמד הביניים חוזרת לכותרות. ככל שחולף הזמן עולות הצעות חדשות "לטפל" במצוקת מעמד הביניים, כאשר חלק מהבסיס הרעיוני הינו שינוי אופן חלוקת הכנסות המדינה.

לדעתי, הדיון על אופן החלוקה הינו חשוב, אך בפועל היכולת להשפיע איננה גבוהה. שכן המדינה לא יכולה להקטין את תשלומי החוב שלה. תקציב הביטחון לא באמת יצומצם בצורה משמעותית, ואין זה נכון לפרוץ מסגרת תקציבית באופן שיגרום לעליית יחס חוב - תוצר של מדינת ישראל. פעם אחרונה שמדינת ישראל דרסה ברגל גסה את מסגרת התקציב נדרשנו לתוכנית ייצוב אחרי תקופה לא פשוטה עם היפר - אינפלציה.

מכיוון שקשה לשנות החלוקה הקיימת באופן מהותי שיביא לרווחה, הדיון בעת האחרונה מתרכז בהגדלת ההכנסות, כלומר הגדלת המיסוי. לצערי, השינוי בפוקוס הדיון מאופי חלוקת ההכנסות להגדלת ההכנסות, גרם ל"איבוד" הדרך. הכתבות המתפרסמות בעיתונות הכלכלית מעלות תיאוריות והצעות חדשות למיסוי. הדבר בא לידי ביטוי במס על עיזבון (אשר קשה מאוד ליישום), דרך הגדלת מס חברות (התאגידים הגדולים גם כך משתמשים במקלטי מס בחו"ל כך שהנטל ייפול על חברות קטנות), וכלה בהגדלת המס על רווחי הון בבורסה.

ברצוני להזכיר לכל המוחים, נציגיהם, מעמד הביניים ול"קברניטים" כי המחאה (המוצדקת במהותה) התחילה ממעמד הביניים, ולמען רווחתו. לפיכך, הגדלת נטל המס דווקא על מעמד הביניים (למשל מס רווחי הון בבורסה, ביטול הפטור ממס על קרנות השתלמות) פוגעת במחאה ובמטרתה. אמנם, אין אני צופה פגיעה בשוק ההון כתוצאה מעליית המס. אך מי שייפגע יהיה בראש ובראשונה מעמד הביניים וחסכונותיו, ומרחיק את מעמד הביניים עוד יותר מחלום הדירה ורווחה כלכלית.

למעשה, חלק מצרותיו של מעמד הביניים נעוץ בקושי שמערימה המדינה על החסכון במדינה. ככל שאפיק החיסכון נהיה פחות אטרקטיבי (למשל מיסוי גבוה), כך הציבור יחסוך פחות, יצרך יותר (לשמחתם של בעלי ההון), חלום הדירה יתרחק והסכנה לאיכות חיים סבירה בזקנה גדלה.

בצעירותי, אבי פתח לי קופ"ג בבנק, על מנת לקבל תנאים טובים יותר בבוא היום בכדי שארכוש דירה. רבים מבני דורי, אלו השייכים למעמד הביניים (עשירונים 5-8) מתהדרים בקופ"ג אשר נפתחו עבורנו עוד בהיותנו ילדים (אבי הגדיל לעשות והייתה לי קופ"ג עם כמה לירות כבר בגיל 5 חודשים). קופות גמל אלו, מהוות את הבסיס הפיננסי לבני דורי כיום ומשמשות כחלק מהותי מההון העצמי לרכישת דירה.

יחד עם זאת, אין היום באפשרותי לחסוך כסף לבתי היקרה, שכן המיסוי אותו תאלץ ילדתי לשלם במידה ותרצה לפדות את הקופה לפני הגיעה לגיל הפנסיה, הוא כה גבוה, שעדיף שהכסף יישאר אצלי. קופת גמל היא רק דוגמא אחת מיני רבות אשר באמצעותה המדינה "הרוויחה" כמה שקלים ממס. אך אזרחיה, שני מעמד הביניים, משלמים את המחיר.

לפיכך, אם רוצה המדינה להקשיב לאזרחי מעמד הביניים, הדרך הנכונה היא לשנות את אופן חלוקת ההכנסות ואופן גביית ההכנסות. יש להקל את נטל המס על שכבות הביניים, אשר יאפשרו מצד אחד חסכון ומצד שני הכנסה פנויה גדולה יותר אשר תופנה לצריכה.

ישנן מספר דרכים לעשות זאת: הכרה בהוצאות על ילדים קטנים (מול ההפסד במס על ההכרה בהוצאה יגבה מס משוק שחור של מטפלות), הגדלת מס על משכורות גבוהות במיוחד (בסנכרון עם מס חברות), מציאת מנגנונים לעידוד החיסכון (למשל, הקטנת נטל מס רווחי הון לחיסכון לטווח הבינוני-ארוך) ועוד. כמובן שפתרון מסוג זה מצריך חשיבה מחוץ לקופסא - דבר שלצערי הממשלות בישראל לדורותיהן אינן מצטיינות בו.