לפני מספר שבועות כשפסעתי ברחובות תל אביב באחד הימים הקשים ביותר בבורסה עברתי על פני שני גברים שדיברו על הירידות במניות. "ראית איך הבנקים חטפו", אמר האחד והשני הנהן. אחרי שכבר כמעט נעלמתי לגמרי עוד הספקתי לשמוע "ועוד אחרי כאלה דוחות". היום נזכרתי בשני האנשים הללו, כשאנחנו מקנחים את עונת הדוחות הנוכחית בתוצאותיהם של הבנקים.

אז מה באמת קרה כאן בעונת הדוחות הקודמת? בנק הפועלים הדהים את השוק, עקף את התחזיות, כמעט והכפיל את הרווח והחליט על חלוקת דיבידנד, לראשונה מזה שלוש שנים, של עד מחצית הרווח הנקי. מה עוד אפשר לבקש? ומה המניה עשתה בינתיים? ירדה וירדה וירדה.

הא, זה בגלל שהשוק ירד! אבל רגע, המעו"ף ירד 10% בלבד מפרסום הדוחות האחרונים בסוף מאי, בעוד מניית הבנק המצטיין, פועלים, נחתכה בכ-16%. למעשה סקטור הבנקים היה מהגרועים בסקטורי תל אביב והציג ביצועים חלשים יותר מהמדד.

על פניו, עם דוחות כאלה חזקים הבנקים היו אמורים להפגין חוסן במשבר האחרון אבל זה לא קרה. האנליסטים מצידם מנסים להכניס סדר בבלאגן. "המחירים עכשיו זולים, תקנו לטווח הרחוק". הם מסתכלים על מודלים כלכליים אובייקטיביים והאמת שצודקים אבל צריך גם לזכור בשהבנקים שנסחרים כעת ב-0.8 על ההון, יכולים (ראה ערך 2008) להיסחר גם ברמות נמוכות בהרבה בשעת משבר.

גם ברבעון השני מציגים הבנקים דו"חות יפים מאוד אבל הם רלוונטים ל-30 ליוני. אותי בכל אופן מעניין הדו"ח של פישר שיצא ב-29 לאוגוסט, קצת יותר עדכני. באותו דו"ח (ההודעה המצורפת לעדכון הריבית) כותב פישר כי "ההתפתחויות מאז החלטת הריבית הקודמת המצביעות על תפנית שלילית בפעילות בארה"ב ובגוש האירו, יחד עם הסיכונים הגיאו פוליטיים עלולים להשפיע על הפעילות הכלכלית בישראל". כלומר פישר רואה האטה אפשרית נוספת בפעילות בישראל. הבנקים הם ראי המשק, אם המשק חלש, הבנקים חלשים.