נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, נקט בשבוע שעבר בצעד החריף ביותר שבוצע עד כה להגבלת תנאי המשכנתאות. לפי צעד זה יאסר מתן משכנתאות בעלות רכיב ריבית משתנה העולה על 33.3%. מדובר בצעד השלישי שבנק ישראל נוקט בשנה האחרונה לצינון שוק הדיור. במאי הוגבלו משכנתאות הפריים ל-60% ממחיר הדירות, במקום 70% ובאוקטובר הוכרז כי הבנקים יידרשו לשמור כביטחון כמות גדולה יותר של הון בעת מתן משכנתאות גדולות.

מלבד פעולות אלה, פישר התערב באופן עיקש, יותר מכל נגיד אחר, בשוק המט"ח ורכש עד כה למעלה מ-70 מיליארד דולר כדי למנוע את המשך צלילתו של המטבע האמריקני מחשש לפגיעה ביצואנים. זאת ועוד, לא ניתן לשכוח את התערבותו חסרת הפשרות בהדחתו של דני דנקנר, יו"ר בנק הפועלים.

נגיסה בסמכויות הרשות המבצעת והרשות המחוקקת

יש לציין כי סמכויותיו של נגיד בנק ישראל נקבעו בחוק, כסמכויותיו של כל מוסד שלטוני אחר, ולכאורה אין כל פסול בהתנהלותו של פישר המפרש ומבין את גיזרת פעילותו באופן שונה מנגידים אחרים בעבר.

אולם, הרחבת גיזרת הפעילות אינה ייחודית רק לפישר. ניקח לדוגמה את מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, אשר נטל את האחריות לחקור את מחדלי אסון השריפה בכרמל, לאחר שהממשלה בחרה לא לעסוק בתפוח האדמה הלוהט ולגלגל את האחריות כהרגלה. אולם האחראי המרכזי ל"נגיסה" בסמכויותן של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת הינו נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק, אשר הגה את רעיון האקטיביזם שיפוטי כאשר ביטל חוקים שהכנסת חוקקה.

מחפשים את המבוגר האחראי

תהליך נטילת הסמכויות התעצם בהדרגה בעשרים השנים האחרונות והסיבות לכך הן חולשת הממשלה והכנסת בקבלת החלטות בהיעדר יכולת משילות. נראה כי לרשויות השלטון מאוד נוח ש"המבוגר האחראי" מקבל את ההחלטות הקשות, ופישר ללא ספק ממלא את התפקיד נאמנה - כבכיר בסיטיגרופ לשעבר והמשנה למנכ"ל קרן המטבע העולמי וכלכלן ראשי של הבנק העולמי, פישר בהחלט שקול למעמד של שופט ברמה בינלאומית, בדומה לרמתו של נשיא בית המשפט העליון.

גופים שמסוגלים לקבל החלטה מהרגע להרגע

האם מדובר במהלך תקין? מדובר במצב של הגנה עצמית כאשר ה"מבוגר האחראי" התורן ממלא את הוואקום שהממשלה והכנסת מותירות באוזלת ידן בטיפול בבעיות המבניות של המדינה. מדובר במעין הפרטת סמכויות לגופים שמסוגלים לקבל החלטה מהרגע להרגע ללא השתהויות מיותרות הנובעות מעסקנות פוליטית או סתם מחוסר עניין.

אך מעבר לכל, מדובר בקבלת החלטות באופן לא דמוקרטי, כאשר הכנסת, הגוף שנבחר על ידי כל אחד ואחד מאיתנו, מאבדת יותר ויותר מסמכויותיה- התקציב הדו-שנתי ששר האוצר יובל שטייניץ כה מתגאה בו, פוגע ביכולתה של הכנסת לפקח על הוצאות הממשלה ולהפילה במידת הצורך, זאת מבלי להזכיר את חוק ההסדרים המייתר את קיומה.