מארי אנטואנט זכורה בעיקר בשל האמירה המיוחסת לה, "אם אין להם לחם, שיאכלו עוגות". נראה כי אמירה זו זוכה לעדנה מחודשת בימים אלו כשהרוח הרווחת היום בקרב מנהלי ההשקעות היא, כי אם אין למשקיעים היום תשואה בשוק האג"ח, שיקנו מניות.

ייתכן שזו השפעת הזמן שעבר מהמשבר של 2008 וייתכן כי זו תחושת המשקיעים שהעולם חוזר לצמיחה, נראה שהתאווה לסיכון חוזרת לשוק המניות ובמהירות רבה מן הצפוי. משבר החוב האירופי שהכה השנה לראשונה בחודש אפריל הביא לירידות חדות בשוק המניות בשיעור של כ 15%, הפעם כשעלה המשבר שוב לכותרות עם אירלנד השוק הגיב בירידה מינורית של 4% בלבד, כשבסוף השבוע שוק המניות בארה"ב חוזר לרמות שיא של טרום קריסת ליהמן ברדרס.

להגדלת הרכיב המנייתי מספר סיבות מרכזיות בשנה הקרובה. ראשית, הכלכלה הגדולה בעולם שהינה מוטת צריכה מראה סימני התאוששות ברורים. בשנתיים האחרונות הצרכן החל מקטין את רמות החוב שלו בצורה מדודה אך ברורה. החוב של משקי הבית פחת ב טריליון דולר בשנתיים האחרונות ל11.5 טריליון דולר. היחס של חוב להכנסה בקרב משקי הבית ירד מ 19% ל17%, קרוב לממוצע הרב שנתי שלו. האמריקאים שהחזיקו בחסכון שלילי ב 2007 חזרו לחסוך כשהחיסכון השולי ניצב על 6%. הפרמטרים הללו תורגמו ברבעון השלישי של השנה לגידול בצריכה הפרטית בשיעור של 2.8%, הגבוה ביותר מאז 2006.

הסיבה השנייה נעוצה במצב חברות מדד ה-S&P 500. החברות בשוק המניות האמריקאי מפוצצות במזומנים. מזומנים מהווים היום 7.4% מסך נכסי החברות, היחס הגבוה ביותר מזה 50 שנה, ובערך טוטאלי של 1 טריליון דולר. על פי הערכות בשוק גם לאחר הגדלת שעור הדיבידנד ב 20% וגידול בהשקעות בשיעור של 10% יוותרו החברות עם סכום של קרוב ל480 מיליארד דולר ב 2011. סכום זה ימשיך להמריץ את מחירי המניות כשנמשיך לראות רכישת מניות חוזרת של חברות וגידול במיזוגים ורכישות.

השנה הקרובה מסתמנת כשנה בה הבנקים המרכזיים מעלים ריבית כתוצאה מצמיחה בר-קיימא הגוררת איתה לחצים אינפלציוניים. מתחילת אמצע השנה הנוכחית ראינו העלאות ריבית באוסטרליה, מלזיה, ברזיל, דרום קוריאה,סין, טייוואן ומדינות רבות אחרות. הנחת השוק היא שמגמה זו תלך ותתעצם לתוך 2011, כשככול שתתקדם השנה היא תנועה מערבה, ותגיע ככול הנראה לארה"ב ברבעון האחרון של השנה. אפילו האסטרטגיים הדוביים ביותר על שוק המניות היום טוענים שיש להאמין בתרחיש של דפלציה חמורה על מנת לראות ריווחי הון בשוק האג"ח הממשלתי והקונצרני. אחרים חד משמעיים בהרבה כשהם טוענים שברמת החוב הנוכחית וקצב הדפסת הכסף, המשך עליית התשואות היא בלתי נמנעת.

האטרקטיביות של המניות בולטת גם במונחים יחסיים. השקעה כיום במדד ה-S&P משקפת מכפיל רווח עתידי ל-2011 של 13, עדיין מכפיל אטרקטיבי יחסית בראיה היסטורית, ובהתחשב בקצב הגידול ברווחיות שצפוי לעמוד על 15%. תשואת הדיבידנד של המדד ניצבת היום על 1.9% וביחס לאג"ח הממשלתי ל10 שנים הניצב על 3.39% מחדדת את אטרקטיביות האפיק.

רווחיות חברות אומנם נוטה להישחק בעיתות אינפלציה אך עדיין לספק הגנה טובה יותר ללחצים אינפלציוניים ביחס לאפיק האג"ח הלא צמוד. המדיניות המוניטארית המרחיבה דחפה את מחירי הנפט לשיא של שנתיים, מחיר הנחושת בשיא של כל הזמנים והאינפלציה בכלכלות המתפתחות כדוגמת סין וברזיל מרימה את ראשה. כל אלו תורמים להכרה שיש להגדיל את הרכיב המנייתי בתיק ההשקעות.

שני חששות עשויים לפגוע בניתוח שהועלה כאן. הראשון פסיכולוגי והשני קשור למהירות התגובה של השוק.

הגדלת הרכיב המנייתי על חשבון האג"חי הפכה לטרייד "צפוף" בחודש האחרון. יותר ויותר משקיעים פועלים בכיוון הגדלת רכיב המניות בדיוק מאותם סיבות שהוזכרו כאן מה שעשוי להקשות על המשך עליות השערים בזמן הקרוב. מקובל לחשוב ששוק מניות בריא הוא כזה שעולה על הרים של חששות, וכשפרמיית הסיכון פוחתת עוצמת העליות פוחתת אף היא (למעט מקרי קיצון של שוק בועתי שיצא מאיזון).

פרמטר נוסף שראוי לזכור הינו מהירות התגובה של השוק. ראינו את שוק האג"ח הממשלתי האמריקאי נע בעוצמה ואלימות שלא זכורה לי שנים. בתוך עשרה ימים בלבד נעה תשואת האג"ח הממשלתי האמריקאי ל-10 שנים מ-2.922% ל-3.53% וגרמה למשקיעים הפסד ממוצע של כ-6% באפיק סופר סולידי. במידה ומגמה זו תימשך ובעוצמה שכזו עשויי האפיק הסולידי לחזור ולהיות אטרקטיבי להשקעה מהר ממה שמצפים הפעילים בשוק.

הכותב הוא רוברט כרמלי מנהל השקעות חו"ל מגדל שוקי חול