מודיעין יה"ש - על הטווח הנכון לרכישת הנייר

אייל גורביץ |

לכל תקופה יש את האופנה שלה. מישהו חכם אמר פעם שאופנה זה דבר מכוער עד כדי כך שיש להחליפו מדי חודשים מספר. אבל אופנה היא דבר שקשה להתעלם ממנו על אחת כמה וכמה שמעורב בה כסף. מניות הגז והנפט מצויות באופנה לא מעט זמן וככל שהוא חולף יותר ויותר אנשים מודעים לפוטנציאל הרווח הטמון בסקטור המלהיב הזה.

הדמיון, העובד שעות נוספות, מאפיל ומכסה על כל שיקול רציונאלי והרצון להרוויח כסף קל מסמא גם את עיניהם של אלו שלמדו יותר משיעור אחד בחיים אודות הכסף הקל. בעיני, מודיעין ושאר אחיותיה למגזר אינן שונות מכל מניה אחרת. עובדתית, הסר את שם המניה וקילפת מעל תהליך קבלת ההחלטות לא מעט דעות קדומות.

לעיתים מזומנות, בעיקר במניות קלות רגליים וסוערות אופי כמניות הנפט, העיתוי הוא מכריע. וגם במקרה של מודיעין, שאלת העיתוי קובעת. בניגוד לרבים הסבורים כי העיתוי הוא הדבר החשוב ביותר בתהליך קבלת ההחלטות, הרי שבעיני העיתוי הוא משני והוא פועל יוצא של הכיוון.

המגמה הראשית

בגרף החודשי אפשר לראות

1. מגמת עלייה ברורה וארוכת טווח

2. מחזורים הולכים גדלים לתוך העליות

3. ממוצעים נעים תומכים

כלומר, מתוך הטווח הארוך ומתוך העובדה ולפיה אין כרגע סימנים המעידים על סיומה של מגמה העלייה הרי שההנחה היא שכל ירידה צפויה היות לצורך עליה נוספת.

המטרה

ברמת העיתוי המטרה היא לאתר מחירים המייצגים מצב קיצוני של "מכירות יתר". משול הדבר למטוטלת העושה דרכה לכיוון אחד. בנקודת הקיצון, הקפיץ מתוח למלוא אורכו כך שפוטנציאל החזרה לצד השני גבוה יותר. במילים אחרים, מצב של "מכירות יתר" מבסס עסקה שבה גדול הסיכוי מהסיכון.

אז מה עושים?

1. הרצון לרכוש מניה המצויה במגמת עלייה מחייב המתנה לתיקון טכני. לתיקון הטכני שתי מטרות: ראשית, לתת שהות לבחון את עוצמתה של המגמה והאם קיים לחץ מכירות שיכול להפכה מטה. שנית, מטרתו לבסס יחס סיכוי סיכון חיובי. תיקון מסוג זה יצא לדרכו אך הוא אינו מספיק בשלב זה.

2. נכון לחודש הקרוב, כלומר עד ל-30 לחודש, אזור הקנייה של מודיעין מצוי בין 5.4 ל-4.8 שקלים ליחידה. הוא נגזר ממספר מרכיבים שכולם מובילים לטווח זה. כלומר, ראשית על מודיעין לסגת לטווח זה לפני שצצה המחשבה לרכוש.

3. עם התכנסות המניה לטווח זה, יש להמתין לאישור ולפיו הקונים חוזרים לזירות. בחלק המרכזי של המקרים, יינתן אישור זה בליווי נר ירוק מלא גוף המלווה במחזור מסחר גבוה.

סיכום

ירידה אינה חייבת להיות בהכרח משבר. בחלק לא מבוטל של המקרים, מדובר בהזדמנות. ניהול נכון של הירידה והמתנה לנקודות הנכונות, יהפכו את ההזדמנות הזאת למשהו ממשי.

מודיעין יהש 9.11.10

הערה

כל הזכויות שמורות. אין לשכפל, להעתיק, לתרגם, לצלם, להקליט או להעביר בכל צורה שהיא כל חלק מן החומר אלא באישור מפורש בכתב מן המחבר.

אין בסקירה זו משום המלצה לקנות או למכור את השוק או מניות ספציפיות. סקירה זו מוגשת כאינפורמציה טכנית נוספת. העושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ארדואן טורקיה (X)ארדואן טורקיה (X)

המהפך הטורקי: ארדואן נוטש את פוטין לטובת טראמפ? עסקאות ענק בין המדינות

פגישת פסגה בניו יורק, הסכמי אנרגיה חסרי תקדים, ומשחק כפול מסוכן בין וושינגטון למוסקבה


עמית בר |

טורקיה מתכננת לחתום כבר בשבוע הבא על שורת עסקאות אנרגיה חדשות עם ארצות הברית, גם על מנת לחזק את יחסיה עם וושינגטון בזירה הביטחונית והגיאו-פוליטית. ההסכמים, על פי התקשורת האמריקאית צפויים לכלול התחייבויות לרכישת כמויות נוספות של גז טבעי נוזלי (LNG) אמריקאי, כחלק ממהלך רחב יותר של גיוון מקורות האנרגיה של אנקרה, שמטרתו להפחית את התלות במקורות מסורתיים ולחזק את הביטחון האנרגטי של המדינה. עסקאות אלה, שייחתמו על רקע המתיחות הגלובלית בשוקי האנרגיה, עשויות להגיע להיקף של 15 מיליארד מטר מעוקב בשנה עד 2028, ויכללו שותפויות עם ענקיות אמריקאיות כמו צ'נייר אנרג'י (Cheniere Energy).

במקביל, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן צפוי להיפגש עם מקבילו האמריקאי דונלד טראמפ בשולי עצרת האו"ם בניו יורק בסוף ספטמבר, פגישה שעשויה לסמן עידן חדש ביחסים הדו-צדדיים. לאחר שנים של מתיחות סביב רכישת מערכות נשק רוסיות כמו S-400 והדעות המנוגדות על סוריה. ההתקרבות הזו היא מהלך אסטרטגי מצד ארדואן, שמנסה לנווט בין כוחות גלובליים מתחרים. הפגישה, שצפויה להתמקד בנושאי אנרגיה וביטחון אזורי, מגיעה על רקע לחץ אמריקאי להפחתת התלות הרוסית באנרגיה, כפי שטראמפ דוחף מאז תחילת כהונתו השנייה. ארודאן מספק לו כאן מתנה גדולה, וזה יחזק את כוחה של טורקיה מול ארה"ב. לא הכי טוב לישראל, במילים עינות. 

בין רוסיה לארה"ב - מאזן עדין

טורקיה מוצאת עצמה בעמדה מורכבת, כשחקנית מרכזית בשוק האנרגיה הגלובלי, המנסה לשמור על איזון דיפלומטי-כלכלי בין שתי מעצמות יריבות. מצד אחד, רוסיה נותרה ספקית מרכזית: לפי נתוני הרגולטור הטורקי, היא סיפקה כ-41% מיבוא הגז של טורקיה בשנת 2024, עם עלייה מתחילת השנה. צינור הטורקסטרים (TurkStream), שמספק גז רוסי ישירות לאנקרה, ממשיך לשחק תפקיד קריטי, במיוחד על רקע הסנקציות המערביות על מוסקבה. מצד שני, ארה"ב הפכה לספקית LNG מובילה, עם עלייה כמעט כפולה במשלוחים בין 2020 ל-2024, ועלייה נוספת ל-44% מנתח היבוא ברבעון הראשון של 2025. ההסכם החדש מגדיל עוד יותר את היקף משלוחי הגז ויוצר תלות וקשר כלכלי חזק בין המדינות. 

המדיניות הכפולה הזו משקפת את האסטרטגיה של ארדואן: שמירה על יחסים יציבים עם רוסיה, שממשיכה לבנות את תחנת הכוח הגרעינית Akkuyu, פרויקט ענק בשווי 20 מיליארד דולר שצפוי לספק 10% מצריכת החשמל הטורקית עד 2030 ובמקביל התקרבות לוושינגטון. טראמפ, שדורש ממדינות נאט"ו לצמצם רכישות אנרגיה רוסיות, רואה בטורקיה שותפה פוטנציאלית במאמץ זה, במיוחד לאור תפקידה כגשר אנרגטי לאירופה. עם זאת, טורקיה אינה מתכננת לנתק את הקשרים עם מוסקבה; להיפך, היא בוחנת אפשרויות להפוך למרכז עיבוד ואחסון LNG מרוסיה, מה שיאפשר לה להרוויח מהסנקציות המערביות.

שיתופי פעולה גרעיניים 

בנוסף לגז, טורקיה בוחנת אפשרויות חדשות בתחום הגרעין, שם היא משלבת בין שותפויות קיימות לבין הזדמנויות חדשות. לצד הפרויקט הרוסי באקויו, אנקרה מעוניינת לשלב חברות אמריקאיות בהשקעות בתחנות גרעיניות קטנות מודולריות (SMR - Small Modular Reactors). טכנולוגיה זו, שנחשבת זולה, מהירה להקמה ובטוחה יותר מתחנות גרעיניות מסורתיות, תואמת את תוכנית טורקיה להגיע ל-20 ג'יגה-וואט קיבולת גרעינית עד 2050, כולל 5 ג'יגה-וואט מסוג SMR.