סד"א/חריג לכלל ההשתק השיפוטי/עליון
עובדות וטענות: בית המשפט המחוזי סירב לבקשת המבקשת למנות מפרק זמני לחברה שהיא והמשיבה בעלות מניות בה, עד שתתברר בקשתה לפירוק החברה. בקשה זו הוגשה על יסוד המצב המשפטי שנוצר בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתובענה אחרת שבין המבקשת למשיבה, בו נקבע כי המבקשת עודנה בעלת מניות בחברה מאחר שהסכם שנכרת למכירת מניותיה בחברה למשיבה בוטל כדין על ידי האחרונה. במקביל, תלוי ועומד בבית המשפט העליון ערעורה של המבקשת על אותו פסק דין, בו גורסת היא כי יש ליתן תוקף להסכם מכירת המניות. הבקשה למינוי מפרק זמני נדחתה בשל הסתירה בטיעוניה של המבקשת בשני ההליכים שהיא מנהלת; בעוד שבערעור כופרת המבקשת בכך שהיא מחזיקה במניות בחברה, בגדר ההליך דנא עותרת היא לפירוק החברה מכוח מעמדה הנוכחי, שהוא פועל יוצא של פסק הדין, כבעלת מניות בה. מכאן בקשת רשות הערעור נשוא הדיון.
דיון משפטי:
כב' הש' א' גרוניס:
אין לקבל כי המבקשת מושתקת, באופן עקרוני, מלעתור למינוי מפרק לחברה. אכן, מקום בו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים ניתן להחיל לגביו את כלל ההשתק השיפוטי, המונע ממנו מלהתכחש למה שטען במועד מוקדם יותר. עם זאת, עלינו לפרש ולהפעיל כלל זה בהתאם לתכליתו. הכלל, אשר נגזר מעיקרון תום הלב, נועד לסכל פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט. כאשר לא מתקיימת אותה תכלית, ניתן להכיר בחריג לכלל ההשתק השיפוטי. אלו הם פני הדברים במקרה הנדון. העובדה שהמבקשת מעלה טענות מנוגדות במסגרת התדיינויות שונות ניתנת להבנה, בנסיבות העניין, ואינה עולה כדי חוסר תום לב. מחד גיסא, המבקשת, שהינה בדעה כי העסקה להעברת מניותיה אל המשיבה יצאה אל הפועל, מעוניינת לערער על מסקנתו ההפוכה של בית המשפט המחוזי. מאידך גיסא, היא אינה יכולה לדעת האם אמנם תתקבל גרסתה משיידון הערעור שהגישה. מאחר שהמבקשת ערה לאפשרות שערעורה יידחה, שואפת היא להגן על אינטרסיה למקרה כזה ולהבטיח כי זכויותיה דהיום כבעלת מניות בחברה לא ירוקנו מכל תוכן. כל עוד לא בוטל פסק הדין בערעור כבולה המבקשת לקביעות שבו, ועל כן היא רשאית לפעול בהסתמך עליהן.
סוף דבר: מצינו, איפוא, כי הנימוק בגינו נדחתה בקשתה של המבקשת על הסף אינו יכול לעמוד. מן ההכרח לבחון לגופם של דברים האם זכאית היא לסעד בו חפצה, אלא שהשיקולים המהותיים אשר צריכים היו להוות בסיס להחלטה לא נשקלו, והבירורים העובדתיים והמשפטיים הדרושים לא נערכו. לאור כל זאת, הערעור מתקבל, החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת והתיק מוחזר אליו על מנת שידון בבקשת המבקשת לעיצומה.
הערעור מתקבל
המשיבה תישא בהוצאות בסך 7,500 ש"ח
"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
