אופציות לעובדים מסווגות לצורכי מס כרווח הון

לאחרונה, בפסק דין תקדימי, שולל בית המשפט את עמדת רשות המסים המבקשת להחיל שיעור מס של 50% על הכנסות בידי עובד ממימוש אופציות הניתנות למימוש למניות הנסחרות בחו"ל ואשר ניתנו לו במסגרת יחסי עובד-מעביד. כך, קובע השופט מגן אלטוביה בבית המשפט המחוזי בת"א בעמ"ה 1172/02 חגי כץ נ' פ"ש ת"א 3 כי שיעור המס המירבי שיושת על הכנסה כזו תהא 35% בלבד. ערעור זה עוסק בשאלה מהו שיעור המס החל על רווח ממכירת מניות אשר נתקבלו בידי המוכר מכוחן של אופציות שהוענקו לו במסגרת תוכנית אופציות בהתאם להוראות סעיף 102 לפקודת מס הכנסה, בטרם נכנסה לתוקפה הרפורמה במס ואשר מחייב, בין השאר, הפקדת האופציות בידי נאמן וכן תקופת "הקפאה" של שנתיים שבה לא ניתן לממש את האופציה ולהינות מדחיית מס.

במקרה דנן, הנישום קיבל אופציות שאינן סחירות, של חברה ישראלית אשר מניותיה נסחרות בבורסה בארה"ב. מניות החברה נרשמו למסחר בחו"ל לפני 15.10.98. האופציות שקיבל המערער הוחזקו בידי נאמן בתקופה שמיום ההקצאה ועד ליום המימוש. ביוני 1998 ובמרץ 1999, מימש המערער את האופציות שקיבל מהחברה למניותיה ומכר אותן באותו יום. החברה ניכתה משכרו של המערער, בכל אחת משנות המס כאמור, מס בשיעור 50% וכן כללה את הכנסתו ממימוש האופציות בפירוט הכנסותיו מעבודה. ואולם, ביום 18.01.2001, הגיש המערער דו"ח מתקן על הכנסתו לשנת המס 1999 ובו הוצגה הכנסה ממימוש האופציות כרווח הון החייב במס בשיעור של 35%, וכך נהג הוא גם בדו"ח המקורי שהגיש לשנת המס 1998. פקיד השומה נקט בגישה שכל הטבה המגולמת בהענקת אופציות כדוגמת זו שקיבל המערער, הינה חלק משכר העבודה ובאה בגדר הכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודה. לדידו, סעיף 102 הקובע תנאי פטור ממס בעת ההקצאה, דן בהכנסתו של עובד מעצם ההטבה במועד הקבלה, דוחה את מועד החיוב, אך אינו משנה את טיבה של ההכנסה מהכנסת עבודה להכנסה שהיא רווח הון הזכאי לשיעורי מס מופחתים ולכן למיקומו של סעיף 102 בפקודה אין כל משמעות. במישור המהותי, בית המשפט אינו מקבל את עמדת פקיד השומה כאילו אופיה הפירותי של ההטבה ממשיך והולך אחר מועד ההענקה, ולפיכך מימוש האופציה הוא אירוע מס פירותי נוסף המהווה אף הוא הטבה מכוח יחסי עובד ומעביד. לפסיקתו, אין לדבר על "שמירת" אופייה של ההכנסה לאחר שארע אירוע ההענקה, ולכן ההכנסה לעניין זה תסווג כרווח הון ולא כהכנסת עבודה.

סעיף 102 מכנה את הנישום "עובד" ומתנה את הפטור ממס במועד ההענקה בעמידה בתנאים מתנאים שונים. כך, כל עוד עומד הנישום בתנאיו, הרי המס שיחול עליו הוא מס רווחי הון בעוד האירוע הפירותי שהוא קבלת ההטבה כחלף שכר בגין עבודה, פטור הוא ממס מכוח אותו סעיף. בהקשר זה, בית המשפט קובע, כי הן מיקומו של הסעיף בפקודה והן הוראותיו ודרך חישוב המס, לרבות הטרמינולוגיה שהוא נוקט בקשר עם קביעת המחיר המקורי וקביעת התמורה כהגדרתה בסעיף 88 לפקודה, מעידים כי מדובר במסלול מיסוי במישור ההון בלבד. אף עיון בכללי מס הכנסה הדנים בהקצאת מניות לעובדים, מצביע על כך שגם מחוקק המשנה מתיחס אל סעיף 102 כאל סעיף המטיל מס רווחי הון, שכן קביעת המחוקק כי "לא יחול פטור ממס לפי סעיף 97(ג)" במסגרת הכללים הנדונים, הוא פטור ממס על רווח הון ואין זה יכול להיחשב בבחינת אמירה "למען הסר ספק" כטענת פקיד השומה. לו סבר המחוקק כי אופיה של ההכנסה בעת "המכירה" כהגדרתה שם, הינו הכנסת עבודה, היה יכול להסתפק במנגנון הניכוי במקור ממעביד הקבוע בסעיף 164 לפקודה. ואולם, המחוקק קבע שיעור ניכוי במקור הזהה לשיעור המקדמה שתשלומה היה מתחייב מהתמורה ממכירת נכס החב בעת מכירתו ברווח הון, קודם לתיקון 132, על פי סעיף 91(ד)(1) לפקודה.

בניתוח כולל זה, טוען בית המשפט כי הכנסת העבודה המגולמת בהטבה המוענקת בעת ההקצאה, פטורה היא ממס מכוח הוראות הסעיף הנדון, אך הואיל ונקבע מועד אירוע מס למועד הקבוע בסעיף 102 ונקבע מחיר מקורי שהוא המחיר ששילם העובד בפועל בשל הנכס שרואים אותו כנמכר, הרי שרווח ההון מתפרש הן על עליית הערך הפטורה הקשורה בפן של הכנסת העבודה והן על עליית ערך המניה או האופציה מיום קבלת ההטבה ועד למועד הקבוע בסעיף 102. במקרה דנן, עקרון רציפות הרווח החייב במס, לדעת בית משפט, הוא החל ולא שמירת אופיו הפירותי של רווח זה כטענת פקיד השומה. וכך, מרגע שמדובר במס רווח הון החל בעת המימוש כקבוע בסעיף 102, או אז עולה השאלה, האם הצו שמחיל על רווח ההון שיעור מס של 35% במקום 50% חל שעה שהמערער מוכר את מניותיו.

כך ובנוסף, פקיד השומה טוען כי הענקת שיעור מס מופחת של 35% במקום 50% על רווח ממכירת נייר ערך זר שהוקצה במסגרת תוכנית הטבה לעובדים החוסה תחת ההסדר שבסעיף 102 , יש בה משום הטבה כפולה ולכן המחוקק בחר לשלול לחלוטין כל הטבה נוספת מכל סוג, מלאה או חלקית וזאת משום שפטר את העובד ממס במועד ההקצאה עצמה. בית המשפט מסביר, כי סעיף 102 לא העניק לעובד מה שלא היה זכאי לו ממילא מכוח שילובם של הוראות סעיף 2(2) ו3(ט) בכל הנוגע לדחיית המס. אשר על כן, סיבת שלילת הפטור איננה בדחיית המס, כי אם במניעת התחמקות העובד מתשלום מס בכלל ולפיכך זהו אינו נימוק לשלילת שיעור המס המופחת כאמור.

זאת ועוד, פקיד השומה אינו חולק על כך שזכותו של העובד הקמה לו בעקבות הקצאת האופציות או המניות באה בגדר נייר ערך זר לצורך מתן ההקלה בשיעורי המס, ואולם אחד מטיעוניו מבוסס על כך שהאופציה שניתנה לנישום אינה "מיועדת על פי תשקיף הנפקתו" להרשם למסחר ולפיכך היא אינה בבחינת נייר ערך זר הזכאי לשיעורי המס המופחתים. לדידו, רק זכות או אופציה הרשומים למסחר או מיועדים להירשם למסחר הינם בגדר נייר ערך זר ולא כזו היא אופציה מסוג Option stock שמקבלים עובדים. נציין כי, כיוון שהמועד לבחינת טיבו של נייר הערך הוא במועד "המכירה" על פי סעיף 102, בין אם האופציות שהוענקו לעובדים במועד ההענקה כבר הופיעו בתשקיף ההנפקה ובין אם לאו, מניות החברה המקצה, בעת המכירה, היו כבר רשומות למסחר וחבילת הזכויות שהוענקה לעובדים היוותה חלק מתשקיף ההנפקה, וזאת בהתאם להנחת בית המשפט. כך, כיוון שאירוע המס החב במס מכוח סעיף 102 הינו מכירת המניות עצמן ולא האופציות, ואלה, אין חולק כי הן היו רשומות למסחר במועד מכירתן, מזכה את המוכר אותן בשיעור המס המופחת של 35%. נציין, במאמר מוסגר, כי דווקא טיעון זה של פקיד השומה, שעליו ניתן לחלוק, איפשר לוועדת פסיקה ברשות המיסים להגיע להסדרי המס המופחתים של 42.5% כאמור לעיל, שכן אחד מהנימוקים התומכים מבחינה מקצועית בפשרה כלשהי הוא הבעייתיות הקשורה בסחירותן של האופציות מהסוג המדובר וכתוצאה מכך בסיווגו של הנייר הנסחר כנייר ערך זר.

אין ספק, כי לפסק דין חדשני זה, שמקשה במעט על הפרשנות הכלכלית, אשר טבעי כי תראה כהכנסת עבודה כל תמורה שמתקבלת במסגרת יחסי עובד ומעביד, ובמיוחד עם הסביבה הנורמטיבית אינה שוללת זאת, תהיינה השלכות על תיקי נישומים שעניינם נדון כיום או יעמוד לדיון בעתיד בפקידי השומה. אלה מצידם יבקשו להקפיא את הטיפול בעניינם עד לקבלת הלכה ובהתאם לה בבית משפט עליון, במידה שרשות המיסים תערער על ההחלטה שקיבל בית המשפט המחוזי וללא ספק היא תעשה כן. עד אז, פסק הדין שומט את הבסיס לכל אותן פשרות שמתגבשות היום בהתאם להחלטת ועדת פסיקה שקבעה עמדה אחידה לגבי כל המקרים בדומה למקרה זה. כתוצאה מהלכה חדשנית זו, רשות המיסים צפויה לקבל פניות נישומים להפחתת מס בדרך של הגשת דו"חות מתקנים או פניות חדשות לטיפול בסוגיות זהות ושונות הקשורות באופציות לעובדים ברוח פסק הדין, לרבות במקרים שהנציב נדרש לטפל בהם כאשר השומות כבר התיישנו על-פי הוראות הפקודה.

מנוסח פסק הדין, ניתן לאמץ הלכה חדשנית גם לגבי השאלה בדבר התרת ההטבה שנזקפה לעובד כהוצאה בחברה, וזאת למרות ששאלה זו לא הייתה השאלה שעמדה בפני בית המשפט והתשובה עליה לא פותחה והושלמה. וזאת מדוע ?- בית המשפט טוען, כי הקצאת מניות או אופציות לעובדים מהווה הטבה שנותן המעביד לעובדו. הטבה זו הינה הוצאה בידי המעביד ובאופן עקרוני, הכנסה בידי העובד. בא סעיף 102 ופוטר את ההקצאה ממס ומתיר בכל זאת לחברה לתבוע את ההטבה כהוצאה. ברם, כיוון שאופיה של ההכנסה בידי מקבלה אינו נקבע על פי אופיה של ההוצאה בידי משלמה, ואילו שאלה זו נדונה, נראה כי בית המשפט היה מאפשר מחד להינות משיעורי המס הנמוכים של 35% על הרווח שנצמח ממכירת נייר הערך הזר בידי העובד, ובאשר למעביד מאידך, לא הייתה נשללת זכותו לנכות את ההוצאה. שכן, תכלית ההסדר שבסעיף 102 על פי דברי ההסבר לו, היא לסייע להבראתם של מפעלים ולייצור הזדהות לאורך שנים של העובדים עם מקום עבודתם, ואין זכאותו של העובד באה על חשבון זכאותו של המעביד. ההסדר כאמור נועד ליצור לחברות המקצות, סביבה פיסקלית נוחה להענקת הטבות שהן זכויות בחברה תוך יצירת קשר של בעלות ואינטרס משותף בין העובדים והחברה. אף פקיד השומה סבור, כפי שצוטט בפסק הדין, שתכלית ההסדר להיטיב בעיקר עם המעביד, וברור הוא שאין הסכמתו לתכלית זו, מצריכה פגיעה בזכותו של העובד להינות משיעורי המס הנמוכים. שכן, במסגרת הגשמתה של מטרה זו קבע המחוקק פטור בעת ההקצאה יחד עם התרת ההטבה כהוצאה.