אז למה לי פוליטיקה עכשיו - שתוביל את הבורסה?
שלום שלום - ואין שלום. עד כמה משפיעה הפוליטיקה על שוק ההון. לא, אני לא מתכוון לבטחון, כלכלה או יחסי החוץ של המדינה. כוונתי היא לפוליטיקה נטו. נקייה - כלומר מלוכלכת. כזו שמשאירה אחריה שובל של גועל נפש אמיתי, שאותו אנחנו מקבלים בכל פעם שאנו מדליקים רדיו באוטו בדרך מהעבודה בסוף היום. עד כמה משקיעים ממקשיבים לדברים שאומרים נציגי העם מעל במות ציבוריות, ועד כמה הם סבורים שעליהם להגיב על הנאמר בקניה או מכירה של ניירות ערך, השקעה במטבעות, רכישה ומכירה של אג"ח?
זו היתה תמיד שאלה שריחפה מעל שווקי ההון בעולם כולו. אך אצלנו, כמו תמיד - הווליום גבוה הרבה יותר. הנה אנחנו, רגע לפני היכולת לבדוק זאת כמו שמזמן לא יכולנו, שהרי בימים הקרובים מגיע פרויקט אישור ההתנתקות של שרון לישורת האחרונה. אתמול הודיע השר סילבן שלום, כי החליט ללכת נגד ראש הממשלה - בעניין ההתנתקות ודרש משעל עם.
ועכשיו אנחנו שואלים:
1. האם העובדה ששרון עשוי לקבל מקלחת קרה ביום ההצבעה בכנסת על חוק פינוי-פיצוי ועל התקציב הקשורים כמובן פוליטית האחד בשני - יפגעו בבורסה?
2. האם העובדה ששר החוץ החליט "לבגוד" בשרון נובעת מהעובדה שאריק לא לקח אותו לשארם-א-שיח תהיה מספיקה כדי לאפשר למשקיעים תהתעלם מ'המרד'?
3. האם למשהו בכלל אכפת מה אומרים הפוליטיקאים - או שההצבעה וההחלטה שמתקבלת בנושאים הרי גורל כמו אלה הנידונים פה - הן שקובעות את מצב הרוח בבורסה?
בכל אופן - הרגע הזה, בו חזרתי אחרי כל כך הרבה זמן לחשוב על כך שמה שמעניין את כולנו הם דיבורים - הוא רגע משמח, תודו. שכן, לאורך כל כך הרבה שנים התרגלנו לכך שמעשים - בדרך כלל מהסוג הנורא של הרג משני הצדדים, היו מה שהניע את מצבה הכלכלי של ישראל.
עכשיו קחו נשימה קצרה - הכל יתבהר בתוך שבוע עד עשרה ימים.
דירקטוריון של 1,600 איש. בשנה שעברה נרשמו כמה שמות לוהטים מהתעשייה הקיבוצית בישראל למסחר בבורסה של ת"א. בכל פעם שמדברים על הנושא, עולה באופן אוטומטי כמעט שמה של יצרנית הטפטפות הגדולה בעולם - נטפים. החברה של הקיבוצים חצרים (54.5%), מגל (32.8%) ויפתח (12.7%) מחזיקה על פי הערכות שונות 35% מהשוק העולמי של תחומה ומוכרת בכ-1.5 מיליארד שקל בשנה.
עוד כדי לסבר את האוזן - לנטפים יש כיום 15 מפעלים שרק 4 מהם בארץ, יותר מ-2,000 עובדים וכמה עשרות חברות בנות ב-112 מדינות.
בשנתיים האחרונות החליטו בנטפים להגדיל את הפעילות על ידי שילוב של הכנסת משקיע אסטרטגי והנפקה בבורסה. האמת היא, שהתחרות בשוק שלה הפכה את התוכנית הזו לצורך בוער הרבה יותר. את אותות התהפוכות והחלשותה בשוק העולמי - ניתן היה למצוא באתרי הכלכלה והעיתונים בשנה האחרונה - כשהחברה נפרדה מכמה מהקודקודים שלה, בהם אלוף לשעבר, מנהל בכיר של משרד בחו"ל ועוד.
בתקופה האחרונה הגבירה החברה מאוד את הפעילות שלה בתחום חיפוש המשקיעים. כעת נראה כאילו היא איננה מתכוונת לבחור במסלול ההנפקה כמי שיוביל אותה לשמור על הבכורה בתחומה. שמועות עקשניות נפוצו בימים האחרונים כי הקבוצה של סטנלי גולד האמריקני נמצאת במגעים להשקעה בחברה. אוליי כן ואוליי לא. בכל אופן, ברור כי יש שם בחברה, מי שסוברים שהזמן שלה דחוק וכי הבורסה היא כן הפתרון להבאת כסף הביתה.
לראייה - ניתן היה לעקוב אחר העניין לפחות על פי היקף ההודעות לעיתונות שמשחררת החברה בתקופה האחרונה. כמי שנמצא לא מעט שנים ב"עסק" הזה של עתונות שוק ההון, אני יכול לומר לכם בוודאות - כי הכוונה של החברה היא למשוך תשומת לב ובעיקר לבחון את התגובות.
הקיבוצניקים שמחזיקים ומפעילים את נטפים יודעים שהעובדה שהם מציעים יופי של חברה - לפחות כיום, עם הרבה מאוד פוטנציאל, זה לא מספיק. משיחה שלי בימים האחרונים עם מנהל בכיר בתעשיה הקיבוצית עולה מסקנה ברורה אחת - די לו למשקיע פווטנציאלי - כי יזדמן פעם אחת לאסיפת הקיבוץ כדי שיבין עד כמה ממולכד כל עניין הכניסה לעסק של "ההתיישבות העובדת". מי שמכיר את התמונה של ישיבת דירקטוריון בה נאלץ בעל מניות או מנהל לתת הסבר לתוכנית ושלא לדבר - על הפסדים, צריך רק לדמיין איך תראה האסיפה השנתית שלו עם 1,600 חברי הקיבוצים שמחזיקים את נטפים כדי להבין כמה זה יהיה מסובך.

עמלת ההפצה בקרנות נאמנות צפויה לרדת; ועדה ממליצה על הגבלת העמלה ל-0.2% לעומת 0.35% כיום
מנגד עמלת קנייה ומכירת קרנות נאמנות תעלה - עוד רפורמה שבסוף לא פתרת עיוותים בשוק ההון ומעלה את הכוח של הבנקים והגופים המוסדיים. הכיוון נכון, אבל למה בכלל להשאיר את עמלות ההפצה? אין ייצור כזה בעולם; למה להשאיר דמי ניהול חשבון ניירות ערך? גם זה נכחד מהעולם
נתחיל מהסוף - רפורמה בעמלות של דמי הניהול בחשון הניירות ערך, עמלות הפצה ועמלת הקנייה ומכירה, לא אמורה להיראות כך. הרפורמה שפורסמה היום היא לעג לרש. הציבור משלם משלם דמי ניהול יקרים על קרנות נאמנות כי קרנות הנאמנות משלמים עמלת הפצה לבנקים. מדובר בעמלה היסטורית שוועדת בכר הטילה על הקרנות כפיצוי לבנקים על אובדן פעילות הקרנות. הבנקים הרוויחו פעמיים - גם מכרו את הקרנות ביוקר וגם מקבלים סכומי עתק מדי שנה כבר 20 שנה. אין עמלות כאלו בעולם, תבטלו אותם. על פי הצוות שסיפק המלצות הן יורדו לעד 0.2%, בעוד שכיום זה עד 0.35%. אבל זה לא נכון, לא חכם, זה סתם ניסיון ללכת בין הטיפות - לא לריב עם זה ולא לריב עם זה. אתם רגולטורים, התפקיד שלכם לריב לטובת הציבור - אין שום הגיון בעמלה הזו. וועדת בכר טעתה, זה נשאר 20 שנה, הגיע הזמן לחסל את זה.
טעות נוספת - דמי ניהול על החשבון. אין עמלה כזו. פעם אגב קראו לה דמי משמרת. כאילו שהבנק שומר על הניירות שלנו מפני גניבה. אין עמלה כזו בברוקרים הפרטיים, אין עמלה כזו גם בבנקים ללקוחות שמתעקשים. זה לא קיים ברוב העולם. הצוות משנה את העמלות משיעור קבוע על סכום התיק למדרגות. שוב חצי עבודה. לחסל את העמלה זה מה שצריך. הרי הרפורמה הזו היא מתנה בשביל הבנקים. הם יודעים שזו עמלה לא רלבנטית והם מנסים להאריך אותה ככל שיוכלו (גם עמלת הפצה), ברגע שיש רפורמה זה נותן להם שקט לשנים רבות. הם מעדיפים להתגמש במחיר ולקבל שקט. הרגולטור צריך לראות רק את טובת הצרכן, וזה לא משתקף מהרפורמה הזו. זה בולט בעמלות קנייה ומכירה על קרנות נאמנות - העלו את העמלה "כפיצוי" על הירידה בעמלות הפצה. מה זה צריך להיות? אם מספקים עמלת קנייה על קרנות נאמנות שאין שום סיבה שתהיה בהן עמלה כזו, זה לא כמו מניה או נייר ערך סחיר, לפחות תורידו לגמרי את עמלת ההפצה.
התחלנו בביקורת, ובכך שזו לא באמת רפורמה, ונמשיך עם הצרכנים-לקוחות, הצוות שנבחר והבנקים. כשאתם קונים או מוכרים מניה, קרן נאמנות או אג"ח, תמיד מופיעה שורת עמלה. היא מחויבת אוטומטית, נכנסת אל הדו"ח החודשי, והרבה פעמים נבלעת בין אינספור סעיפים קטנים. אבל מי באמת עוצר ומבין על מה בדיוק נגבית כל עמלה, מה ההבדל בין עמלת קנייה, דמי ניהול, דמי משמרת או עמלות עקיפות, ואיך בכלל אפשר להשוות בין הבנקים לחברי הבורסה האחרים? המבנה שאנחנו מכירים נבנה שכבה על שכבה לאורך שנים, והפך למשהו שרק יועצים או רואי חשבון יכולים לפענח. עבור רוב המשקיעים, במיוחד הקטנים, זה כמו מסך עשן: אתה יודע שאתה משלם, אבל לא באמת יודע על מה.
מי שהיה במשך שנים אחראי לבלגן הזה מנסה לעשות בו סדר. האוצר, בנק ישראל ורשות ניירות ערך, שלושת הרגולטורים פועלים ביחד במטרה
לשפר את אחד הנושאים המעורפלים של שוק ההון שזה השקיפות והיכולת של המשקיעים הקטנים להבין את המחיר של השירות עליו הם משלמים. הם מפרסמים דוח הביניים שהוא לא רק הצהרה שהם פועלים בנושא אלא גם מציעים מתווה מעשי: מודל עמלות חדש שבו הלקוח מבין כמה עולה לו השירות, יכול
להשוות בין הצעות מתחרות, ובסופו של דבר גם לבחור בצורה מושכלת. המהלך הזה הוא ניסיון ליישר קו עם מגמות בינלאומיות בבורסות בעולם. אבל הוא פספס את המטרה לחלוטין כמו הרבה רפורמות עבר. רפורמה צריכה להביא שינוי אמיתי לצרכן. זאת לא תביא כלום - הצרכן אולי יקבל דמי
ניהול נמוכים יותר- גם לא בטוח כי יצרן הקרן לא בהכרח יוריד דמי ניהול וגם ישלם עמלת קנייה ומכירה.
- בית השקעות במוקד: הקרנות המעורבות של אקורד
- זרקור על קרן: הגמישה המובילה והמלכודת של דמי ניהול אפס
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הרכב הצוות המכובד היה אמור לתת פתרון אמיתי לציבור. הכוונה היתה הסתכלות רוחבית על כלל פעילות שוק ההון, ולייצר מתווה שיוכל לחול על מגוון
הגופים הפועלים בתחום. במסגרת עבודתו, הצוות בחן את מבנה העמלות הקיים, ערך דיונים עם בנקים, חברי בורסה שאינם בנקים, מנהלי קרנות נאמנות, בעלי רישיון ייעוץ ושיווק השקעות וכן נציגי ציבור, וקיים שיח עם רשות התחרות. בפועל, הוא לא הציג את עמדת הציבור, אלא "נכנע" לבנקים.