שלב נוסף במלחמת ספקיות המידע: BDI תובעת את D&B
קבוצת המידע העסקי והשיווקי, BDI הגישה הבוקר תביעה נגד חברת דן אנד ברדסטריט ישראל בביהמ"ש המחוזי בת"א. מכתב התביעה שהגישה החברה באמצעות עורכי הדין, גיא נוף ושמוליק קסוטו, ממשרד קסוטו-נוף עולה - כי מזה זמן חושדת BDI שדן אנד ברדסטריט ישראל גונבת ממנה מידע ונתונים בהיקף פנומנאלי.
ההעתקות לכאורה, כללו לטענת BDI - העתקת נתונים עסקיים על חברות ובתי עסק, סקרי שוק, סקירות ענפיות, מאמרים מקצועיים, מערכות פילוח ושאר נתונים בעניין חברות ובתי עסק בארץ. נתונים אשר נגנבו ממאגרי BDI והוכנסו למאגרי דאן אנד ברדסטריט ישראל כאילו היו אלה נתונים אשר נאספו על ידה.
נזכיר, כי תביעה בטענה דומה הוגשה לאחרונה על ידי דן אנד ברדסטריט ישראל נגד BDI. אייל ינאי, מבעלי BDI מסר, כי "כתב התביעה שכנגד מוכיח מעל לכל ספק התנהלות אתית פסולה ביותר של חברה העוסקת בנושאים בעלי רגישות עליונה, כאשר האמינות אמורה הייתה להיות לה לאבן דרך. יש להצטער על כך שדן אנד ברדסטריט ישראל שגילתה את החקירה שערכנו בעניין חדירתה למאגרינו, החליטה לנסות ולהקדים תרופה למכה - ובטרם הגשנו את תביעתנו הנוכחית, היא הגישה תביעה מחוצפת כנגדנו. בכל מקרה, אני סמוך ובטוח כי כשתתברר תביעתנו בבית המשפט יתברר לכולם היקף תופעת ההעתקות האגדית של דאן אנד ברדסטריט ונוכל לשים לכך סוף אחת ולתמיד".
BDI טוענת היום, כי דן אנד ברדסטריט ישראל פועלת בשיטות של 'האקרים' על מנת לחבל במאגר המידע של BDI ומנסה כל העת "להפיל" את האתר שלה. כך למשל, במהלך חודש אוקטובר 2004, שלחה דן אנד ברדסטריט ישראל קבצים פולשניים (קבצי EXE) במטרה לנסות ולמוטט את האתר של BDI.
BDI טוענת כי תופעת ההעתקות של דן אנד ברדסטריט ישראל הגיעה לשיאה במהלך השנתיים האחרונות. מבדיקה שערכו מומחי המחשבים של החברה במסגרת החקירה התברר כי במהלך שנת 2004 בלבד, הפנתה דן אנד ברדסטריט ישראל, במסווה של שמות ו/או חברות קש שונות, למעלה מ-340 אלף פניות לשליפת נתונים ממאגר המידע של BDI, ושלפו ממנו כמויות אסטרונומיות של נתונים. לצורך העניין, המציאה דן אנד ברדסטריט ישראל, בין השאר את שם הקש "DAN AND BROUDCAST".
BDI טוענת שכמות כניסות אסטרונומית זו, מטרתה לגנוב ממנה נתונים וכן למנוע ממנוייה את הגישה למאגר המידע על ידי פגיעה באתר שלה. לצורך גניבת הנתונים, כך נטען, הקימה דאן אנד ברדסטריט ישראל מערך עובדים שלם אשר תפקידו לשבת מבוקר עד ערב, לחדור למאגר המידע של BDI ולגנוב נתונים.
מחומר התביעה עולה, כי חברת דאן אנד ברדסטריט ישראל השתמשה בלא פחות מחמש כתובות IP אשר שייכות "לחברות קש" או "שמות קש" של דאן אנד ברדסטריט. הנושא אף אומת ע"י חברת בזק בינ"ל. מתוך כל כתובת שכזו, פעלו מספר תחנות עבודה (סה"כ כ ? 12 תחנות עבודה בכל יום) מאויישות על ידי צוות העובדים של דאן אנד ברדסטריט. כאשר נחשפו תחנות עבודה אלה, פעלה BDI לחסום את פעולתם ובמחאה שלח צוות העובדים דאן אנד ברדסטריט ישראל אל BDI כתובות נאצה.
BDI מוסיפה בכתב תביעתה, כי בסוף שנת 2004 העתיקה דן אנד ברדסטריט ישראל את המרכיבים הייחודיים שהכילה מערכת ה ? SEGMENTA, אפליקציה ייחודית שפותחה ושודרגה ע"י BDI המאפשרת פילוח קהלי מטרה על פי מיקומים גיאוגרפיים ורמת הסיכון הטמונה בהם.
יש לציין, כי עוד בשנת 2000 הגישה BDI תובענה על סך של למעלה ממיליון שקלים לפיה דן אנד ברדסטריט ישראל גוזלת ממנה את זכויות היוצרים שלה ומעתיקה ממנה יישומים, כמו כן הגישה BDI עתירה למתן צו מניעה אשר ימנע מדן אנד ברדסטריט ישראל מלעשות שימוש ביישומים המועתקים. תביעה זו הסתיימה בהסכם פשרה בין הצדדים, אך כאמור החלה BDI לחשוד שוב כי דן אנד ברדסטריט ישראל פועלת באופן שיטתי על מנת לגנוב מהם נתונים.
כך - לאורך שנים, טוענת בתובעת, מתברר כי במקום להשקיע משאבים כספיים ומאמצים בפיתוח מקורות מידע משל עצמה, נוהגת דאן אנד ברדסטריט ישראל לגנוב נתונים אלה ממאגריה של BDI ולשווק אותם לציבור במחירים מלאכותיים המשקפים מחיר של מוצר גנוב. בכתב התביעה טוענת BDI, כי דאן אנד ברדסטריט ישראל גרמה לה נזקים בהיקף של 17,593,720 שקל.
BDI טוענת, כי לדעתה, הנתבעת לא תוכל בפועל לעמוד בתשלום סכום זה ולפיכך, היא מעמידה את תביעתה על סך של 8 מיליון שקל. ואולם, גם בתשלום סכום זה חוששת BDI כי דאן אנד ברדסטריט ישראל לא תוכל לעמוד ולפיכך, היא טוענת כי גם בעובדה זו יש כדי לבסס את הצורך בהרמת מסך כנגד מנהליה/בעליה של דאן אנד ברדסטריט. יש לציין, כי עד כה לא נחשפה זהותם של בעלי דאן אנד ברדסטריט ישראל, והתובעים מבקשים מביהמ"ש להורות על החברה לחשוף את זהותם. יש לציין כי בשנת 2004 יצאה דן אנד ברדסטריט העולמית מבעלותה בחברה המקומית.

עמלת ההפצה בקרנות נאמנות צפויה לרדת; ועדה ממליצה על הגבלת העמלה ל-0.2% לעומת 0.35% כיום
מנגד עמלת קנייה ומכירת קרנות נאמנות תעלה - עוד רפורמה שבסוף לא פתרת עיוותים בשוק ההון ומעלה את הכוח של הבנקים והגופים המוסדיים. הכיוון נכון, אבל למה בכלל להשאיר את עמלות ההפצה? אין ייצור כזה בעולם; למה להשאיר דמי ניהול חשבון ניירות ערך? גם זה נכחד מהעולם
נתחיל מהסוף - רפורמה בעמלות של דמי הניהול בחשון הניירות ערך, עמלות הפצה ועמלת הקנייה ומכירה, לא אמורה להיראות כך. הרפורמה שפורסמה היום היא לעג לרש. הציבור משלם משלם דמי ניהול יקרים על קרנות נאמנות כי קרנות הנאמנות משלמים עמלת הפצה לבנקים. מדובר בעמלה היסטורית שוועדת בכר הטילה על הקרנות כפיצוי לבנקים על אובדן פעילות הקרנות. הבנקים הרוויחו פעמיים - גם מכרו את הקרנות ביוקר וגם מקבלים סכומי עתק מדי שנה כבר 20 שנה. אין עמלות כאלו בעולם, תבטלו אותם. על פי הצוות שסיפק המלצות הן יורדו לעד 0.2%, בעוד שכיום זה עד 0.35%. אבל זה לא נכון, לא חכם, זה סתם ניסיון ללכת בין הטיפות - לא לריב עם זה ולא לריב עם זה. אתם רגולטורים, התפקיד שלכם לריב לטובת הציבור - אין שום הגיון בעמלה הזו. וועדת בכר טעתה, זה נשאר 20 שנה, הגיע הזמן לחסל את זה.
טעות נוספת - דמי ניהול על החשבון. אין עמלה כזו. פעם אגב קראו לה דמי משמרת. כאילו שהבנק שומר על הניירות שלנו מפני גניבה. אין עמלה כזו בברוקרים הפרטיים, אין עמלה כזו גם בבנקים ללקוחות שמתעקשים. זה לא קיים ברוב העולם. הצוות משנה את העמלות משיעור קבוע על סכום התיק למדרגות. שוב חצי עבודה. לחסל את העמלה זה מה שצריך. הרי הרפורמה הזו היא מתנה בשביל הבנקים. הם יודעים שזו עמלה לא רלבנטית והם מנסים להאריך אותה ככל שיוכלו (גם עמלת הפצה), ברגע שיש רפורמה זה נותן להם שקט לשנים רבות. הם מעדיפים להתגמש במחיר ולקבל שקט. הרגולטור צריך לראות רק את טובת הצרכן, וזה לא משתקף מהרפורמה הזו. זה בולט בעמלות קנייה ומכירה על קרנות נאמנות - העלו את העמלה "כפיצוי" על הירידה בעמלות הפצה. מה זה צריך להיות? אם מספקים עמלת קנייה על קרנות נאמנות שאין שום סיבה שתהיה בהן עמלה כזו, זה לא כמו מניה או נייר ערך סחיר, לפחות תורידו לגמרי את עמלת ההפצה.
התחלנו בביקורת, ובכך שזו לא באמת רפורמה, ונמשיך עם הצרכנים-לקוחות, הצוות שנבחר והבנקים. כשאתם קונים או מוכרים מניה, קרן נאמנות או אג"ח, תמיד מופיעה שורת עמלה. היא מחויבת אוטומטית, נכנסת אל הדו"ח החודשי, והרבה פעמים נבלעת בין אינספור סעיפים קטנים. אבל מי באמת עוצר ומבין על מה בדיוק נגבית כל עמלה, מה ההבדל בין עמלת קנייה, דמי ניהול, דמי משמרת או עמלות עקיפות, ואיך בכלל אפשר להשוות בין הבנקים לחברי הבורסה האחרים? המבנה שאנחנו מכירים נבנה שכבה על שכבה לאורך שנים, והפך למשהו שרק יועצים או רואי חשבון יכולים לפענח. עבור רוב המשקיעים, במיוחד הקטנים, זה כמו מסך עשן: אתה יודע שאתה משלם, אבל לא באמת יודע על מה.
מי שהיה במשך שנים אחראי לבלגן הזה מנסה לעשות בו סדר. האוצר, בנק ישראל ורשות ניירות ערך, שלושת הרגולטורים פועלים ביחד במטרה
לשפר את אחד הנושאים המעורפלים של שוק ההון שזה השקיפות והיכולת של המשקיעים הקטנים להבין את המחיר של השירות עליו הם משלמים. הם מפרסמים דוח הביניים שהוא לא רק הצהרה שהם פועלים בנושא אלא גם מציעים מתווה מעשי: מודל עמלות חדש שבו הלקוח מבין כמה עולה לו השירות, יכול
להשוות בין הצעות מתחרות, ובסופו של דבר גם לבחור בצורה מושכלת. המהלך הזה הוא ניסיון ליישר קו עם מגמות בינלאומיות בבורסות בעולם. אבל הוא פספס את המטרה לחלוטין כמו הרבה רפורמות עבר. רפורמה צריכה להביא שינוי אמיתי לצרכן. זאת לא תביא כלום - הצרכן אולי יקבל דמי
ניהול נמוכים יותר- גם לא בטוח כי יצרן הקרן לא בהכרח יוריד דמי ניהול וגם ישלם עמלת קנייה ומכירה.
- בית השקעות במוקד: הקרנות המעורבות של אקורד
- זרקור על קרן: הגמישה המובילה והמלכודת של דמי ניהול אפס
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הרכב הצוות המכובד היה אמור לתת פתרון אמיתי לציבור. הכוונה היתה הסתכלות רוחבית על כלל פעילות שוק ההון, ולייצר מתווה שיוכל לחול על מגוון
הגופים הפועלים בתחום. במסגרת עבודתו, הצוות בחן את מבנה העמלות הקיים, ערך דיונים עם בנקים, חברי בורסה שאינם בנקים, מנהלי קרנות נאמנות, בעלי רישיון ייעוץ ושיווק השקעות וכן נציגי ציבור, וקיים שיח עם רשות התחרות. בפועל, הוא לא הציג את עמדת הציבור, אלא "נכנע" לבנקים.