בהודו ישנן 23 בורסות הפזורות בכל רחבי המדינה. בבורסות אלו, רשומות כ-7,000 חברות. כאשר סקרתי את שווקי סין, עמדתי על החשיבות הרבה לקורלציה הנמוכה, בין שווקי המערב לשווקים הסיניים עבור המשקיע הישראלי. אזכיר, כי בסין עומדת קורלציה זו על 0.2.

הקורלציה בין שווקי הודו לאלו של המערב, המתואמים, נמוכה מ-0.1 בעשור האחרון. המשמעות, היא כי הודו מהווה יעד אטרקטיבי אף יותר מסין, למשקיע אשר רוצה לפזר השקעותיו ללא הוספת סיכון משמעותי לפורטפוליו שלו, כך לפחות על פי המודלים הכלכליים.

בשל העניין הרב של קוראינו באשר לשווקים הסיניים, אוסיף, כי באשר להחזר ההון (ROE) שווקי הודו גם כן אטרקטיביים יותר, מאשר הענק הסיני. הפירמות בהודו סיפקו החזר הון של 17% ב-15 שנה האחרונות, בעוד שבסין הממוצע עומד על כ-12%. כמו כן, תרבות המסחר בהודו, קרובה יותר לזו של המערב.

דברים אלה חשובים בעיקר, כאשר הם מתבטאים בעניינים כגון שקיפות, מחוייבות ההנהלה למשקיעים הסביבה והחבות המשפטית. ניתן בנקל להבין מדוע זה כך. בסין רוב החברות הנסחרות הן ממשלתיות והמינויים בהם הם פוליטיים. לכן, מושגים כמו מיקסום רווחי הבעלים וכד' זרים לרוב החברות הממשלתיות בסין. בהודו יש יותר חברות פרטיות אשר התרבות העיסקית המערבית טבועה בהן. בדברי עוד אחזור רבות על היות הודו שוק שבמהותו, דומה יותר למערב מאשר לסין, בלשון המעטה.

שווקי מומבאי

7,000 חברות, 23 בורסות - אז איפה נתחיל? כרגיל, מעבר לכותרות המפוצצות, המציאות פשוטה בהרבה, שכן במומבאי (בומביי למי ששכח) ממוקמות 3 בורסות, כאשר שתיים מהן מרכזות כ-96% מהיקף המסחר בשווקי הודו. הבורסה הגדולה והעיקרית במדינה הינה ה-BSE או Bombay stock exchange, כאשר לצידה מתנהלת ה-NSE. סך ההון המיוצג בבורסות אלו עומד על קרוב ל-500 מיליארד דולר.

עם זאת, לעיקר תשומת הלב זוכה ה-BSE, ובצדק. בורסה זו היא מהעתיקות באסיה. היא נוסדה ב-1875. מתוך 7,000 הפירמות הרשומות למסחר בהודו, כ-5,500 רשומות ב-BSE כאשר היקף המסחר היומי בה נע, על פי הערכות אנשי UBS, בין 2 ל-5 מיליארד דולר.

הרכב השוק דומה למערב

בעוד שבסין ראינו כי המניות המרכיבות את השווקים שונות, מבחינת משקלם, מהמערב. בהודו, כפי שכבר אתם בוודאי מבינים, הדמיון למערב גדול יותר. עם זאת, בתחום אחד הדמיון בין סין להודו והשוני מהמערב הוא מוחלט, והוא סקטור האנרגיה. במערב, אזכיר, מניות מתחום זה מרכיבות כ-7% מהשווקים. בהודו ובסין מניות אלו מהוות כ-22% מהשוק, שוב על פי נתוני הבנק השוויצרי. עם זאת, כאמור, הסקטורים הנוספים בהודו חשופים במידה דומה למערב, אך בשל המשקל העודף של האנרגיה, אזי באופן טבעי החשיפה קטנה במעט מהמערב. לדוגמה, המניות הפיננסיות מרכיבות כ-18% מהשוק ההודי, בעוד במערב תחום זה מהווה כ-24% (לפי נתונים של בנק UBS השוווצרי). תחום שירותי הבריאות מרכיב כ-7.5% מהשוק ההודי, בעוד החשיפה במערב עומדת על כ-11% (בסין נזכיר 0.32%).

מגבלות על משקיעים זרים

גם בתחום זה, ירגיש המשקיע המערבי בכלל, והישראלי בפרט, בבית. המוסד למשקיעים מוסדיים זרים (FII) בהודו, קיים ופועל שנים רבות. משקיעים מוסדיים זרים אשר רוצים לסחור במניות הודיות פונים ל-SEB ההודי (רשות ני"ע), אשר מעניקה על פי רוב, את האישור תוך שבועיים שלושה. המגבלות על המשקיעים הזרים מתמקדים בשיעורי מס גבוהים על מימוש רווחים ומשיכתם מוקדם, כמו גם מגבלות בעלות, זאת שוב, כנהוג במערב.

משקיע מוסדי זר, אשר ירצה למשוך את השקעותיו בתוך שנה מכניסתו לשוק, יאלץ לשלם שיעור מס רווח הון של 30%. לאחר שנה אחת, המס המקומי על רווחי ההון עומד על 10%. ב-UBS מציינים, כי חברות רבות נמנעות מתשלום מס על ידי הקמת חברת אחזקות במאוריציוס, כאשר המחוייבות היחדיה שלהם, בשל רישום זה, הוא קיום האסיפה השנתית באי. גם חופש וגם לא לשלם מיסים, טוב מדי בשביל להיות אמיתי?

על פי הנחיות ה-FII, באופן כללי, משקיע זר אינו יכול להחזיק, אחזקה ישירה בפירמה הודית מעבר לשעור אחזקה של 24%, ושל -20% בבנקים ציבוריים. משקיע זר שרוצה להגדיל אחזקותיו יכול להגיש בקשה, אשר נענית בכפוף למגבלות ממשלתיות. כן, בנוסף למגבלות ה-FII קיימות מגבלו אחזקה סקטוריאליות, שהנחתה הממשלה. עם זאת, דברים אלו מגבילים רק באשר לבעלות בבנקים ממשלתיים, שכן גם ה-FII, כמו גם הממשלה גמישים מאוד באשר לסקטורים האחרים. לדוגמה, קרן זרה יכולה להחזיק עד 74% מבנק מסחרי, 40% בחברת תעופה מקומית ו-100% לספקי שירות אינטרנט.

לסיכום. ניתן לראות לכל אורך הסקירה את הדמיון הרב בין הודו למערב, דמיון אשר אינו מפתיע. עם זאת, חשוב להבין כי דמיון זה מועצם על ידי ההשוואה המתבקשת לטעמי, לסין. לאמור, לעומת סין הודו מזכירה מאוד את המערב. עם זאת, ברצוני להפנותכם לכתבתי מלפני שבוע, בה פירטתי את מכשולי הצמיחה של שווקי הודו, ובראשם המעורבות הרגולטורית המוגזמת, חוסר היעילות והבירוקרטיה. לדוגמה, בהודו קיימים סטנדרטים משפטיים מערביים, חלקם ירושה ישירה של המשפט האנגלי. בכל זאת, משקיע שיפנה לביה"מ ההודי, כך עולה מבדיקה שערכנו, עלול להתחרט על כך. זאת בשל הסחבת וחוסר היעילות הדיונית הקיימים בשיטת המשפט ההודי. כלומר, המנגנון מסביב מקשה מאוד על ניצול הכלי המשפטי, ככלי להגנה על המשקיעים.

לאוהבי המספרים, גם בשבילכם יש לי נתונים. הוול סטריט ג'רנל וקרן המורשת הבינ"ל ייסדו מדד הבוחן את החופש הכלכלי בכל מדינה. המדד נע בין ציון 1, שמשמעו חופש מוחלט ל-5, שמשמעותו - צפון קוריאה. מידת החופש הכלכלי בהודו לפי מדד זה, עומדת על 3.5 - בדומה לסין, כאשר במערב, למעט בצרפת, השווקים נעים בין ציון של 1.5-2. כלומר הקנקן מערבי, אך לא בהכרח תוכנו.

* כמנהגי, אשמח לכל תגובות, הערות או הארות. ברצוני להודות לקוראים שאכן הגיבו, העירו והאירו. המשך יבוא...