אחריותו של מנהל לעבירות המעביד על חוקי העבודה

האם המנהלת "נקטה בכל האמצעים הנאותים" למניעת העבירה על החוק? ------------------------------------------------------------------------------------------------------------- לאחר כניסת "החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה" לתקפו, חשוב עוד יותר מקודם להבהיר מתי יוכל מנהל אצל המעביד לטעון שאינו אשם בעבירה על חוקי העבודה. החוק החדש מתייחס למנכ"ל המעבידה בלבד, בעוד הנוסח הרגיל בחוקי העבודה- רחב יותר: ב"חוק האכיפה" נאמר כי "המנהל הכללי של תאגיד שהוא מעביד חייב לפקח ולנקוט את כל האמצעים הסבירים למניעת הפרה של הוראת חיקוק ...בידי התאגיד." חוק שעות עבודה ומנוחה, שבו עסקינן בתיק זה, וכמוהו- חוקי עבודה אחרים, קובע (בסעיף 27): "(א) חברה, אגודה שיתופית או כל חבר אנשים אחר, שהעבידו בניגוד לחוק זה או שלא בהתאם לתקנות או להיתר שניתנו לפיו, רואים כאחראי לעבירה גם כל חבר הנהלה, מנהל או פקיד של אותו חבר אנשים ואפשר להביאו לדין ולהענישו כאילו עבר הוא את העבירה, אם לא הוכיח אחד משני אלה: (1) שהעבירה נעברה שלא בידיעתו: (2) שנקט בכל האמצעים הנאותים כדי להבטיח שהוראות חוק זה בקשר לעבירה הנידונה יקוימו".

מעניין, לכן, לראות כיצד פירשה הוראת חוק זו השופטת הדס יהלום, מביה"ד בת"א. -------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מעשה שהיה- כך היה: רשת חנויות אופנה, וסמנכ"לית משאבי אנוש שלה, הואשמו בביה"ד בהעסקת עובדות ביום המנוחה השבועי שלהן. המדובר בשתי עובדות לא- יהודיות שהועסקו בשבת; אלא שהוכח לביה"ד כי עובדות אלה עבדו 7 ימים בשבוע, כלומר- "העובדות הועסקו ביום המנוחה השבועי, יהא אשר יהא".

המדינה ביקשה להרשיע בעבירה הן את המעבידה, והן את סמנכ"ל משאבי אנוש, שביה"ד אכן כי " היא אכן הגורם בחברה האחראי על הנושא שבגינו הוגש כתב האישום." המעבידה אכן הורשעה.

לגבי הסמנכ"לית, מצאה השופטת כי הסעיף הרלבנטי לענין אשמתה הוא סעיף 27(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, שצוטט לעיל, וכך קבעה:

"22. הנאשמת, על פי הודאתה, הינה סמנכ"ל משאבי אנוש בחברה. הנאשמת הינה עובדת שכירה בחברה, אינה בעלת מניות. לאור מעמדה הבכיר של הנאשמת בחברה, על פי הגדרת סעיף 27 לחוק, יש לראות בה כחברת הנהלה בכירה. בכל מקרה, הוכח מעל לכל ספק סביר כי הנאשמת היא בבחינת "פקיד" כמשמעו בחוק.

23. הנאשמת העידה באשר לתפקידה וסמכויותיה בחברה: "באחריות שלי זה להדריך את האנשים, להביא למודעות שלהם את החוקים ולוודא שהחומרים עוברים כמו שצריך למנהלים הישירים. אני לא מנהלת ישירה. יש שרשרת מאוד גדולה וארוכה של בעלי תפקידים..."

עוד העידה: "מנהלת מדור שכר מפיקה את התלושים ואני בודקת שהם תקינים ושכל העובדים קיבלו את מה שמגיע להם. אני עוברת תלוש תלוש. כתוצאה מהמעבר על כל תלוש וכל דו"ח מציפים דברים ומתקנים אותם. אני עושה את זה 11 שנים עם הקפדה מאוד גדולה על כל חוקי העבודה וכל התנאים שמגיעים לכל עובד ולכן התשובה לשאלתך אם הבדיקה הזאת נעשתה גם בשנת 2008 היא כן".

24. מעדותה עולה שהיא זו שאחראית בחברה להטמעת נהלים בעניין חוקי המגן לרבות שעות וימי העבודה של העובדים. כך אמרה בחקירתה: "זה בניגוד להנחיות שהמנהלים קיבלו מאיתנו בכל פורום ובכל הזדמנות אפשרית ואנחנו מטפלים במקרה הזה..." "אני הנחיתי את המנהלים שלה ואת כל מנהלי הרשת לגבי חוק שעות עבודה ומנוחה ואנחנו נטפל ומטפלים כל הזמן כדי לשמור על זכויותיהם של העובדים שלנו, חלק מהעובדים מבקשים לעבוד יותר ימים כדי להשתכר יותר ואנחנו מבינים שאנחנו מטפלים בזה".

25. בעדותה, שלא נסתרה, העידה באשר להדרכות שהיא מבצעת למנהלים ברשת, הנחיות המועברות למנהלים אודות החשיבות בהקפדה על חוקי המגן. עדותה זו חוזקה בעדות מי ששימש כמנהל הסניף שבו הועסקו העובדות בתקופה הרלבנטית. על פי עדותו, שלא נסתרה, סידור העבודה מנוהל על ידי מנהל הסניף וסגנו, כאשר ההנחיה היא לערוך אותו אחת לשבוע, בהתאם לצרכי העובד ולהוראות החוק. לדבריו, זהו נושא שדיברו איתו עליו "אולי 100 פעמים ועדיין מדברים". עוד העיד שיש בסניף חומר כתוב בענין שעות עבודה ומנוחה וכי נערכות ביקורות מעת לעת של משאבי אנוש, לברר שהחומר נמצא במחסן וחשוף לעובדים.

26. מהעדויות שהובאו עולה שהנאשמת אינה עורכת את סידורי העבודה של העובדים בסניפים השונים וכי אלה אינם מועברים אליה לאישור פרלימינארי. מעדות הנאשמת עולה שהיא נמצאת בפועל בחנויות מעת לעת ומוודאת שנמצא שם חומר בעניין הוראות חוקי העבודה.

27. מדובר בחברה שמעסיקה מאות עובדים בעשרות סניפים. על פי עדות הנאשמת ומנהל הסניף, הנאשמת מעורבת באופן אישי בכל הקשור לזכויות העובדים, לשכרם, להטמעת נוהלי עבודה אצל המנהלים ובסניפם בענין הוראות חוקי המגן.

28. כמו בנוגע להרשעת החברה, כך גם בנוגע להרשאת מנהל או פקיד בחברה, היסוד הנפשי הנדרש הוא יסוד הידיעה ולחלופין "עצימת עיניים" הימנעות מלבחון ולבדוק מצב דברים שלגביו עשוי להיות חשד כי הוא בגדר מעשה אסור. (ע"פ 538/89 ורשבסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד מד (2) 870.)

בעניין [זה] נאמר: "נושא המשרה אינו יכול לעצום עיניים ולסמוך באופן עיוור על עובדיו בכירים ככל שיהיו ועליו לוודא כי העסקתם של עובדים בתאגיד אינה עומדת בניגוד להוראות החוק". (ע"פ 37/09 ג. לוריה בע"מ נ' מדינת ישראל (מיום 29/6/09)

29. במקרה שהובא בפנינו, לא ניתן לומר שנאשמת פעלה בעצימת עיניים. מצאנו כי במקרה של נאשמת [זו], התקיימו התנאים שבסעיף 27 (א)(2) לחוק שעות עבודה ומנוחה. נאשמת 2 הוכיחה שנקטה באמצעים הנאותים כדי להבטיח שהוראות החוק לרבות בהקשר לעבירה הנדונה, יקויימו.

30. מסקנתי היא כי יש לזכות את הנאשמת 2 מהעבירות המיוחסות לה בכתב האישום."

הערת הכותב: סביר להניח שאילו הובא לדין מנהל החנות, שלמעשה הורה על ביצוע העבירה, היה הוא מורשע, כ"מנהל" או "פקיד" שאחראי לעבירה.

ת"פ 2057-09 מדינת ישראל משרד התמ"ת נ' קסטרו שיווק 1985 בע"מ ואח'; בית דין אזורי לעבודה בתל אביב יפו; השופטת הדס יהלום. למדינה עו"ד יאיר הלר, לנאשמות עו"ד אפרת דויטש. ניתן ב- 18.6.12.

(*) המידע באדיבות "נטו+" - כתב העת לעבודה ולניהול משאבי אנוש מבית "חשבים-HPS"