אחד ההבדלים הבולטים של המשבר הנוכחי בשוקי ההון לעומת זה של 2008 הוא, שחוב המוסדות הפיננסיים עבר להיות חוב של מדינות. ככזה, הדרך לפתרון המשבר מוטל במידה רבה על מנהיגותם של פוליטיקאים מאשר על יכולתם של מנהיגים כלכליים, כמו נגידי בנקים מרכזיים.

הבנקים המרכזיים, הינם גופים מקצועיים חסרי אינטרסים ואג'נדות הזרים לשיקולים כלכליים, וברוב המקרים הם עצמאיים בהחלטתם. לכן בהיותם האמונים על המדיניות המוניטרית, הגיבו במהירות גבוהה יחסית, עת המשבר בשנת 2008, ואף תוך שיתוף פעולה עולמי. הם יצרו נזילות חסרה, הורידו תשואות של האג"ח הארוכות באמצעות השקת תכניות הקלה כמותית (QE) ופריסת רשתות בטחון. כל זאת על מנת להימנע מדפלציה. אולם, תחמושתם הולכת ואוזלת - הכלים המוניטרים קרובים למיצוי האפשרויות.

הבעיה היא, שהפוליטיקאים האחראים על מדיניות הכלכלית הפיסקלית שצריכה להשלים את המדיניות המוניטרית, לא פעלו ולא פועלים במהירות המתאימה לאתגרים ולבעיות של השווקים המודרנים. התקווה הייתה כי הפוליטיקאים ינצלו את חלון הזמן שהעניקו להם הבנקים המרכזיים, ויבצעו את ההתאמות המתאימות בתקציב אשר באחריותן: קיצוץ בתקציב תוך הקצאת משאבים המעודדת צמיחה ומדיניות מיסים פרוגרסיבית. כדוגמא, הם יכולים, לצמצם הוצאות הביטחון לטובת הגמשת הכלכלה, טיפול בכשלי שוק ושיפור המיומנויות (ויכולת ההשתכרות) בקרב אוכלוסיות חלשות.

אולם אלה, כדרכם של פוליטיקאים, "גוררים רגליים" ונמנעים מהגשה ויישום של תוכניות מעשיות להבראה. ככל הנראה בגלל שבדרך אליה הם צריכים לפגוע במוקדי כוח אלקטורלים, כגון עשירונים עליונים או איגודי עובדים לוחמניים. יש לציין כי עיקר החולשה הפוליטית המשפיעה על הכלכלה העולמית ניכרת בארה"ב ובאירופה.

ארה"ב

נשיא חסר נסיון ונמהר, אשר עקב התעקשותו על יישום רפורמת בריאות יומרנית, יצר אנטיגוניזם בקרב חוגים שמרנים. חוגים אלה, החלישו אותו בבחירות האמצע לקונגרס ויצרו נשיא מוחלש. הם גמלו לו בלחימה העיקשת בהחלטה על הקיצוץ בתקציב.

רק ביטול הטבות המס הזמניות להם זכו העשירונים העליונים בימיו של הנשיא בוש, שווה כ-9 טריליון ד' על פני 10 שנים - פי שלוש מהקיצוץ התקציבי עליו הוסכם ברגע האחרון בעת העלאת מסגרת המס האחרונה. קיצוץ משמעותי כדוגמת זה, היה מחזיר את אמון סוכנויות הדירוג (והמשקיעים) בהנהגה הפוליטית של ארה"ב.

S&P לא חשפה חוב חדש שלא היה ידוע עד כה למשקיעים. מבחינתם לא היה מדובר על "ברבור שחור" (אירוע בלתי ניתן לחיזוי), כמו נפילת Lehman Brothers ב-2008. הסוכנות למעשה "הענישה" את הפוליטיקאים על המלחמה המיותרת על גבה של הכלכלה האמריקנית.

אירופה

הפוליטיקאים עדיין מתקוטטים לגבי הדרך בה יש לנהוג בפועל עם חדלות הפרעון של יוון, וכיצד להימנע מהידבקות של מדינות נוספות משמעותיות יותר בגוש. ההנהגה האירופית הנשלטת בעיקר ע"י פוליטיקאים גרמנים וצרפתים מבינים זה מכבר, איחוד מוניטרי לא יכול לעבוד ללא איחוד פיסקלי.

צעד הכרחי לדעתי שדנים עליו הוא הנפקתם של אג"ח פאן - אירופיות, אשר יערבו לחובן של המדינות הבעייתיות. בד בבד עם יישום של תוכניות קיצוץ וייעול. התשלום יבוא כמובן על חשבון רווחתם היחסית של המדינות המאוזנות יותר, ובראשן גרמניה. פה מצויה הבעיה הפוליטית של הקנצלרית, כיצד להעביר לבוחריה את המסר, כי על מנת לשמר את האיחוד האירופי (ממנו גם גרמניה נהנית), יש לפגוע במידה מסוימת בחסכונותיהם. מצד שני הפוליטקאים במדינות ה-PIIGS עתירות החוב מתקשים בהעברת המסר לבוחריהם כי תוכניות קיצוצים הן רע הכרחי בעת זו.

בלגיה כמשל, הינה מדינה עם נתוני חוב סבירים יחסית לגוש. גרעון תקציבי - 4.1% חוב, תוצר של 97% ואבטלה 7.7%. נתונים אלה אינם חורגים מגבולות הממוצע הרב שנתי של המדינה. אולם ה-CDS (חוזי ביטוח כנגד חדלות פרעון) שלה "נגעו" בשנה האחרונה ברמה של 250 נק', והעידו על חששות המשקיעים.

בחינת המניע להדרדרות באמון, מעלה כי עיקר החשש הוא תוצאה של ריב פוליטי בין הפלג הפלמי והצרפתי, המשתק כבר למעלה משנה את הממשלה. שיתוק שבעבר הביא לניהול תקציבי לא מרוסן. שוב משבר פוליטי המעיב על הכלכלה.

היותו של המשבר תלוי במדיניות של פוליטיקאים, יוצר את חוסר האמון בשווקים הפיננסים. ניכר כי הם נוטים להתעסק ביריבויות קטנוניות, והשגת הישגים טקטיים על יריביהם בפוליטיקה המקומית, על פני הצגת מנהיגות ונקיטת צעדים בעלי השפעה רחבה וארוכת טווח. התנהגות כזו, לאור מצוקת הצמיחה בעולם מבריחה משקיעים.

עם זאת, אולי בכך מצויה הנחמה. נראה כי אם נסמכים על דוחות שפרסמו לאחרונה החברות בגדולות בעולם, הרי שהכלכלה העולמית הינה בנתוניה הבסיסיים בסך הכל בריאה, וצמיחה עולמית הינה בת קיימא בהסתכלות לטווח הארוך יותר.

לכן, אם מחפשים נקודה חיובית במצב, ניתן למצוא זאת בפרגמטיות האופיינית אצל פוליטיקאים. בשעה שהם מרגישים כי עתידם האלקטורלי בטוח פחות. כלומר, פוליטיקאים נוטים לגמישות רעיונית ויכולת ביצוע טובה יותר, כאשר המציאות מתדפקת על דלתם. פוליטיקאים "רעים" אשר אינם מבינים את בהילות המצב או נעדרי יכולת ביצוע - סופם להיעלם מהמפה הציבורית.