עו"ד אנדראה קאופמן-חיקין משיבה:

סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "החוק") מתיר למעביד לנכות משכר עבודתו של עובד, במהלך יחסי עובד מעביד, חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע משכר העבודה. העובד לא יכול לאשר ניכוי בשיעור גבוה יותר.

בתי הדין לעבודה קבעו זה מכבר, כי החוב שמדובר בו בסעיף זה, הוא חוב קצוב (הניתן לחישוב אריתמטי פשוט), שאינו שנוי במחלוקת, אשר העובד התחייב בכתב לשלמו למעביד. לעניין ניכוי חוב משכר עבודה אחרון, קובע סעיף 25(ב) לחוק, כי במקרה שעובד חדל לעבוד אצל מעביד, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של העובד, כל יתרה של חוב, שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות. בהתאם לפסיקה, הכוונה היא לחוב, שהעובד התחייב לשלמו למעביד, שהוא סכום קצוב ומוכח או בלתי שנוי במחלוקת.

הלכה פסוקה היא, כי כיסוי נזק שאת שיעורו לא קצבו, כמו לדוגמא הסכמה עתידית לניכוי חוסרים מהקופה, לא מהווה חוב קצוב המותר לניכוי עפ"י סעיף 25(ב) לחוק (תב"ע לט/11-14 דנה מרטון - פנחס שפילמן; תב"ע (ירושלים) נו/343-15 הרוש יצחק - שבתאי).

הדרישה היא, כי העובד יהא מודע מידי חודש בחודשו לסכומים אותם מבקש המעסיק לקזז. טענה כללית של הסכמה בהסכם עבודה, לא יכולה לעמוד למעביד, ועליו להציג מדי חודש בפני העובדים את פירוט הסכומים אותם הוא מבקש לקזז ולקבל את הסכמתם בכתב לקיזוז הספציפי, שאם לא כן אין המעביד ממלא אחר התנאי של הצגת סכום מוכח וקצוב שאין לגביו מחלוקת (ע"ב 1652/08 סעדון שני ואח' נ' תחנת דלק מבשרת בע"מ).

לסיכום, מן הפסיקה עולה, כי ללא הסכמה כתובה של העובד חודש בחודשו, לא יוכל המעביד לנכות משכרו של העובד חוסרים בקופה.

המשיבה - מומחית לדיני עבודה. המחלקה המשפטית "כל עובד", חברת חשבים. לאתר "כל עובד"

*התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן.