רצים למכור את הדולרים? חכו רגע
כשהראות לקויה ותנאי הדרך קשים, מוזהרים הנהגים מפני עצירות פתאום. לצורך כך עליהם לנסוע במהירות נמוכה יותר מזו המתאפשרת על ידי תנאי הדרך. כך גם בכבישי שוק ההון. אולי כדאי לא להתפתות , ולהקטין את החשיפה למטבע האמריקאי בשיעור מדוד וזהיר יותר ממה שמצדיק לכאורה המטבע האמריקאי החבוט.
מה מזג האוויר בחוץ ? מעונן , או שמא בהיר?
כאשר מזג האוויר מעונן, הראות מוגבלת למטרים ספורים והנהגים מתבקשים במפגיע לשמור על ערנות . מנגד, כשמזג האוויר בהיר, הראות טובה ולמרות שגם כאן מתבקשת עירנות, לא טורחים להזכיר זאת במפורש.
המשתמשים בנתיבי שוק ההון נמצאים כעת בערפל כבד והראות מוגבלת מאוד. המטרים הספורים העומדים לרשותם מאפשרים להם לראות תמרורים בודדים בלבד. הבולט בהם – סכנה, שיפוע חד לפניך. הכוונה, כמובן, לדולר, שצולל ללא הבחנה וניזוק רובו ככולו משיקול מכריע – פערי הריבית. הבנק הפדראלי נדחק לביצוע הורדת ריבית בת 0.5 או אף 0.75 נקודת אחוז ובכך להשלים הורדה בת 1.5 עד 1.75 נקודות אחוז מאז החל התהליך. מדובר ב 1.5 עד 1.75 נקודות אחוז יותר מכפי שהיה רוצה להוריד . הדלק המוניטארי רק מפחית את הסיכוי שהמכונית הנוסעת תצטרך לעצור. הבנק האירופאי לא מגלה נטייה כזו, משום שבעד הערפל הכבד עדיין לא מתגלים קשייה הממשמשים ובאים של היבשת. כתוצאה, מאיים האירו לשבור שיאים חדשים מול מתחרהו האמריקאי החבוט.
ניתן, כמובן, להמתין להתבהרות מזג האוויר. אולם, כשערפל מתפוגג, הדבר קורה לעיתים רבות במהירות מפתיעה, ואז, כמאמר גיבור אופרת הרוק טומי, ניתן לראות למרחק מילין רבים. לפתע מתגלים לנגד עינינו הרים גבוהים, המאיימים להביא לסיומו את המדרון . אלו הם הרי האינפלציה, הניזונים מקומבינציה של מחירי תשומות גבוהים ונזילות מתודלקת . גבעה אחת כזו כבר הפתיעה את הנוהגים בערפל לפני כחודש, עת זינק מדד המחירים לצרכן בארה " ב בשיעור גבוה של 0.8%. הפעם הצליחו האוחזים בהגה להתחמק ללא תקר ברכבם. מה לגבי הגבעה הבאה ?
ואולם אפשר גם להיערך להתבהרות. ניתן כבר עכשיו לבוא ולומר שהפיחות בשער הדולר משפיע חיובית ובמידה משמעותית על התוצר האמריקאי – דרך ייצוא הסחורות והשירותים וייצור תחליפים לייבוא המתחרה. למזלה של כלכלת ארה " ב, מדובר בהתפרצות לדלת פתוחה: גם כך משקי הבית בסין, הודו ומשקים דומים עוברים כעת תהליך מהיר של אורבניזציה ועלייה ברמת החיים ועושים היכרות יזומה ומעמיקה עם מנעמי התוצרת האמריקאית.
ומה בנוגע לאירופה ? האירו החזק פועל בכיוון ההפוך ולמרות סחר החוץ התוך יבשתי, השפעותיו עוד תגענה וההתרעות הפומביות בנושא מתרבות לאחרונה.
לכן, כשהראות לקויה ותנאי הדרך קשים, מוזהרים הנהגים מפני עצירות פתאום. לצורך כך עליהם לנסוע במהירות נמוכה יותר מזו המתאפשרת על ידי תנאי הדרך. כך גם בכבישי שוק ההון. אולי כדאי שלא להתפתות להקטין את החשיפה למטבע האמריקאי בצורה דרסטית אלא לעשות זאת בשיעור מדוד וזהיר יותר מזה שחווה עכשיו המטבע האמריקאי החבוט.

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.