החיוב לממש פטור ממס שבח

תקציר תמ"ש 33349/96 •בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב •לפני: כב' השופט ד"ר גרשון גרמן •ניתן ב-15.2.2007•התובעים: אלמונית ואח'•הנתבע: פלוני

העובדות ---------

עסקינן בבקשת קטינים ואמם [להלן - "התובעים"], באשר למתן "צו עשה", אשר יחייב את אביהם [להלן - "הנתבע"] לחתום על מסמכי פטור ממס שבח [להלן - "הפטור"], ביחס לבית מגורים שבבעלות הנתבע. כונס נכסים מכר את הבית במסגרת הליך הוצאה לפועל, בגין חוב הנתבע לבנק. על פי חוק מס מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963, מכירת הבית פטורה ממס שבח וממס מכירה. מטרת התובעים הייתה להגדיל את כספי תמורת הבית, כדי שיספיקו לכיסוי חובו של הנתבע במזונותיהם. התובעים טענו, כי כוונתו של הנתבע, בסירובו לחתום על מסמכי הפטור, היא הגשת השגה וקבלת הפטור באיחור, כך שבסופו של דבר, כספי הפטור יגיעו לידי הנתבע. הנתבע טען, כי על פי הפסיקה בעניין רע"א 4114/98, בנק הפועלים נ' לויאן; ופקיד שומה ראשי (ת"א) 1494/00, לוי יצחק בפש"ר נ' כונס הנכסים הראשי, הזכות לקבלת פטור הנה זכות אישית המאפשרת לו להחליט, בהתאם לרצונו החופשי, האם לחתום על מסמכי הפטור, אם לאו, והואיל והוא אינו מעוניין לחתום על מסמכי בקשת הפטור, אין אפשרות לאכוף עליו לעשות כן.

כב' השופט ד"ר גרשון גרמן -------------------------

הזכות לפטור - זכות אישית למוכר, שאינה ניתנת להעברה בפרשת לויאן, במסגרת הליך מימוש משכנתה על ידי כונס נכסים [להלן - "כינוס"] בהליך הוצאה לפועל, נקבע כי אי אפשר לחייב את החייב לחתום על בקשת הפטור, שקבלתו היא זכות אישית ואינה "צמודה" לדירה. פטור ממס שבח בהליכי הוצאה לפועל - הגדלת התמורה כאשר מתקיימת מכירת דירת מגורים של חייב, במסגרת הליכי הוצאה לפועל, מטרת מימוש הפטור היא הגדלת התמורה, המתקבלת ממכירת הדירה לצורך הגדלת הסך הכולל, המתחלק בין הנושים. שימוש לרעה ובחוסר תום לב בזכות לפטור על אף שהכלל, אשר הנחה את פסיקת בית המשפט, כאמור לעיל, הוא כי אי אפשר לאכוף שימוש בפטור, בניגוד לרצונו של בעל הזכות לפטור, הרי בתי המשפט קבעו חריגים לכלל זה. בפסק הדין, בעניין ה"פ (ת"א) 458/06, גבאי נ' בנק המזרחי, כב' השופטת שבח, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, קבעה כי הזכות לפטור תצטרף לנכס הממומש במצב, שבו יש לחייב דירת מגורים אחת ויחידה, העומדת לפני מימוש לצורך סילוק חוב. בהעדר שימוש אחר לפטור זה, לא יעלה על הדעת, שבית המשפט יאפשר לחייב להחזיקו באמתחתו, שהרי מדובר בתוצאה הרסנית שיש רק נקמנות בצדה, בבחינת: "גם לי, גם לך - לא יהיה". גם בפסק הדין, בעניין ה"פ 95/92, גת נ' מתתיהו, כב' השופטת פרוקצ'יה, בבית המשפט המחוזי בירושלים, קבעה כי בהליך הכינוס, המגמה המשותפת לכל הצדדים היא מיצוי מרב התמורה, כדי לפרוע את מרב החובות. כאשר בעלים של נכס מסרב לעשות שימוש בפטור מסיבותיו שלו, שאינן עולות בקנה אחד עם טובת הליך הכינוס, ואף עולות כדי חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכים, בית המשפט הסמיך את כונס הנכסים להגיש בקשת פטור לרשות המסים בישראל, בשם החייב. בענייננו, בית המשפט הורה לחייב לחתום על הבקשה לפטור, ואכף עליו לעשות שימוש בזכותו לפטור. בית המשפט קבע, כי הזכות לפטור נובעת מזכות הקניין, שהנה זכות חוקתית על פי סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, התשנ"ב-1992, אך גם היא ומימושה כפופים לעקרון תום הלב, שמקורו בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. בלי לפגוע בעיקרון, שמימוש הזכות לפטור היא זכותו של בעליה, אין לראות זכות זו כזכות מוחלטת. מאחר שלנתבע אין נכס אחר, אשר לצורך מימושו, הוא מבקש לשמור לעצמו את מימוש הפטור, הרי כל תכליתו בסירובו לחתום על הבקשה לפטור היא נקמנית בלבד. מאחר שמדובר במקרה מובהק של ניצול זכות לרעה ובהתנהגות, הנגועה בחוסר תום לב של הנתבע, אשר בית המשפט רואה בחומרה יתרה, והרי מדובר בכיסוי חוב מזונות ילדיו הקטינים של הנתבע - יש לקבל את התביעה ולהורות לנתבע לחתום על הבקשה לפטור. התביעה התקבלה.