איך לקרוא את מדור קרנות הנאמנות בעיתון ובאינטרנט?

לכל עיתון יומי נפוץ בישראל יש מדור יומי של קרנות נאמנות. רמת הפירוט של הנתונים שונה, כמובן, מעיתון לעיתון. להלן הסבר המכסה את כולם. כמו כן, ניתן למצוא פירוט באתר הקרנות של ביזפורטל
מערכת Bizportal |

לכל עיתון יומי נפוץ בישראל יש מדור יומי של קרנות נאמנות. רמת הפירוט של הנתונים שונה, כמובן, מעיתון לעיתון. להלן הסבר המכסה את כולם. כמו כן, ניתן למצוא פירוט באתר הקרנות של ביזפורטל

שם הקרן, סיווג וסיווג משני:

הקרנות מסווגות לפי השתייכותן לקבוצת האם, כאשר לצידה מופיע הסיווג המשני שלהן. הסיווג הראשי כולל חלוקה ואבחנה בין קרנות גמישות לקרנות המתמחות במניות, קרנות המתמחות באג"ח מדינה, במט"ח, בשקלים, קרנות משולבות וכיו"ב. הסיווג המשני נועד לתת חלוקה מדויקת יותר ומעודנת יותר. למשל: קרנות המתמחות במניות כללי - בכל שוק המניות, כאלה המתמחות במניות ת"א 100, ת"א 25, יתר מניות ישראליות בחו"ל וכיו"ב.

מנהל הקרן ושם הגוף המנהל את הקרן:

מחיר קנייה מירבי: המחיר המירבי שמשלם רוכש יחידות השתתפות בקרן ביום נתון. הסיבה להגדרה של מחיר "מירבי" היא, שייתכן שהמחיר שישולם עבור הקנייה נמוך יותר (מהמופיע בעיתון) הואיל ומחיר הקנייה בחלק מן הקרנות, עשוי להשתנות לפי סכום הקנייה - ככל שהוא גדול יותר, כך עשוי מחיר הקנייה לרדת.

מחיר פדיון:

המחיר אותו מקבל המשקיע כאשר הוא מוכר - פודה את יחידות ההשתתפות שהחזיק בקרן. מחיר זה אחיד לכל המשקיעים שמוכרים יחידות השתתפות בקרן ביום נתון.

השינוי היומי בנקודות:

השינוי שחל בשער הפדיון של הקרן, כשהוא נמדד בנקודות, לעומת שערה יום קודם לכן (ביום הקודם שבו נקבע שער לקרן).

השינוי היומי באחוזים:

השינוי שחל בשער הפדיון של הקרן, כשהוא נמדד באחוזים, לעומת שערה יום קודם לכן (ביום הקודם שבו נקבע שער לקרן).

סטיית תקן:

מדד סטטיסטי שנועד לתת אינדיקציה לרמת הסיכון הממוצעת של הקרן. ככל שזו גבוהה יותר לעומת קרנות אחרות באותה קבוצה, כך רמת הסיכון בקרן גבוהה יותר.

תשואה מתחילת החודש:

התשואה (ב%-) שעשתה הקרן מיום המסחר האחרון של החודש הקודם ועד ליום נתון. מחושבת על פי מחיר הפדיון בשני המועדים. התשואה היא תשואה נטו, לאחר ניכוי דמי ניהול.

תשואה מתחילת השנה:

התשואה (ב%-) שעשתה הקרן מיום המסחר האחרון של השנה החולפת ועד ליום נתון של השנה הנוכחית. מחושבת על פי מחיר הפדיון בשני המועדים. התשואה היא תשואה נטו, לאחר ניכוי דמי ניהול.

כוכבית*:

הסימן * ליד התשואה החודשית או השנתית, מציינת, שקרן זו היא המובילה בקבוצה שלה מאז ראשית החודש, או מאז ראשית השנה, בהתאמה.

דירוג מעלות:

חברת מעלות, העוסקת בדירוג איגרות חוב, החלה לאחרונה לדרג גם קרנות נאמנות. הדירוג מתבסס על תשואות הקרנות ב- 36 החודשים האחרונים, תוך התחשבות גם ברמת הסיכון שלהן. הדירוג הוא דינמי כך שהציון שניתן לקרן עשוי גם להשתנות. הציון הגבוה ביותר הוא שלושה יהלומים, אחריו שני יהלומים, יהלום אחד, ואפס יהלומים. קרן שלא מופיע לידה שום ציון, אינה מדורגת, אם בגלל שלא מלאו 36 חודשים לפעילותה, או משיקולים מקצועיים שונים.

פרמיית/עמלת רכישה:

ההפרש ב- % בין מחיר הקנייה המירבי לבין מחיר הפדיון. הפרש זה מורכב משני אלמנטים: האחד הינו שיעור ההוספה שגובה מנהל הקרן עבור רכישת יחידות השתתפות בקרן. השני הינו עמלות (קנייה ומכירה) שהקרן משלמת עבור עסקאותיה. עמלת הרכישה שונה מקרן לקרן, ממנהל למנהל, וגם בין קרנות המנוהלות ע"י אותו מנהל. העמלה נעה בדר"כ בין 0% לבין 2%. עמלה זו היא בחזקת "דמי כניסה" לקרן. עמלת הרכישה היא 0% בחלק ניכר מהקרנות השקליות ומהקרנות המתמחות במט"ח בישראל. בקרנות אלה, במרבית המקרים מחיר הקנייה זהה למחיר הפדיון. מצב זה אפשרי רק כאשר מנהל הקרן אינו גובה שיעור הוספה כלשהו, וכאשר הקרן אינה משלמת עמלות על עסקאותיה בניירות ערך (ומנהל הקרן נוטל אותן על עצמו).

עמלת ניהול:

דמי ניהול, או השכר השנתי שמשלמת הקרן (דהיינו, בעלי יחידות ההשתתפות בקרן) לגוף המנהל את הקרן ולנאמן של הקרן. עמלה זו משתקפת בשער הפדיון של הקרן באופן שוטף. עמלת הניהול נעה בדר"כ בין 1% לבין 4% לשנה. היא נמוכה יותר בקרנות כספים ובקרנות אג"ח, וגבוהה יותר בקרנות המתמחות במניות. הסיבה: ניהול קרנות מנייתיות דורש השקעת משאבי מחקר וזמן גדולים בהרבה מאשר ניהול קרנות שקליות.

נכסים במיל' ש"ח:

סך נכסי הקרן בסוף החודש הקודם. נתון המתעדכן אחת לחודש.

הרכב הקרן באחוזים:

ההרכב הכולל (לא המפורט) של נכסי הקרן עפ"י חלוקה ל- 5 אפיקי השקעה מרכזיים: צמודי מדד, מט"ח, מניות ואופציות, אג"ח להמרה ושקלים.

*הערה: לעיתים לא מופיעים בעיתון תשואותיהן היומיות, החודשיות והשנתיות של קרנות מסוימות. הסיבה יכולה להיות אחת מהשתיים: האחת - שמנהל הקרן לא פרסם את שערה מחשש לטעות בחישוב השער ודחה את פרסומה ביום אחד. השנייה והמרכזית - הקרן הינה קרן היכולה להשקיע בחו"ל יותר מ- 10% מנכסיה. במקרה כזה, הקרן מפרסמת שערים רק 4 ימים בשבוע, אותם ימים שבהם מתנהל מסחר הן בישראל והן בחו"ל: שני- חמישי. לפיכך, עבור יום ראשון לא מתפרסם שער לקרן ולכן גם לא תשואות. בנוסף, קרן חו"ל מפרסמת את שעריה באיחור של יום, הואיל וחישוב השער כולל את שערי ניירות הערך שהיא מחזיקה בחו"ל, שם מסתיים המסחר בחלק מן הבורסות בשעה 23:00 לפי שעון ישראל. לפיכך, אם את/ה מחזיק/ה בידך עיתון של יום רביעי, למשל, הרי שהשערים וחישוב התשואות נכונים לסוף המסחר ביום שני. אם העיתון הוא של יום שני, השערים וחישוב התשואות מתייחסים לסוף המסחר ביום חמישי.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
בנקים
צילום: אילוסטרציה
דירוג הבנקים

בנק ישראל: בנק מזרחי טפחות הוא הכי יקר בהלוואות ומשכנתאות

ההלוואות הכי יקרות בבנק מזרחי טפחות; מי הזול במערכת, ועל ההבדל בין ממוצע לחציון ומה הריבית הסבירה על ההלוואות?

רן קידר |
נושאים בכתבה בנקים הלוואות

השוואה פשוטה בין הריביות שגובים חמשת הבנקים הגדולים בישראל מראה פערים עצומים בין הבנקים, ומתבלט לרעה בנק מזרחי טפחות. כך עולה מהנתונים האחרונים של בנק ישראל וכך גם עלה לאורך כל התקופה האחרונה. בנק מזרחי טפחות הוא הכי גרוע ללווים, הכי גרוע ללוקחי המשכנתאות (ריבית המשכנתא ירדה, עוד לפני החלטת הנגיד)ומסתבר שהוא גם לא בולט במיוחד לחוסכים (ריבית על הפיקדונות נמוכה). 

מנתוני בנק ישראל עולה כי הריבית החציונית ללקוחות הבנק היא 11.3%. כלומר, מחצית ממהלווים מקבלים הלוואה בריבית גבוהה יותר ומחצית מתחת לריבית הזו. זו ריבית גבוהה במיוחד, כשבנק הפועלים השני במערכת ביוקר הריביות מספק ללקוחות שלו הלוואה חציונית ב-10.36%. שלושת הבנקים האחרים (לאומי, דיסקונט, הבינלאומי) בריבית חציונית של 8% פלוס.

ההפרש בריביות יכול לנבוע מרמת סיכון שונה של הלקוחות. ככל שהלקוחות "מסוכנים" יותר, כלומר יכולת החזר החוב שלהם מוטלת יותר בספק, אז הבנק ייקח פרמיית סיכון, כלומר ריבית גבוהה יותר. אבל, במספרים גדולים, צפוי (לא בטוח) שהמדגם של האוכלוסייה בין הבנקים די קרוב אחד לשני. כלומר שהסיכון של הלקוחות במזרחי טפחות, פועלים, לאומי, דיסקונט והבינלאומי די קרוב. יש גופים שפועלים במגזרים מסוימים, נראה שמרכנתיל של דיסקונט למשל פועל יותר במגזר הערבי והחרדי. גם מזרחי טפחות פועל במגר החרדי ודתי יותר מאשר אחרים, ועדיין, הסיכון הכולל, גם בשל גודל המדגם, צריך להיות דומה.    

 


   הריבית החציונית על הלוואות פרטיות צמודות לפריים

אם מסתכלים על הממוצע, ולא על החציון, התמונה נשארת דומה, וגם בחיתוך הזה מזרחי מוביל לרעה עם ריבית של 9.41%.  מדובר על אחוז מעל דיסקונט הנמוך במערכת, שממוצע הריבית על ההלוואות שלו עומד על 8.41%. גם בממוצעים, הריבית של בנק הפועלים גבוהה ביחס לשער, עם 9.23% ממוצע. ההפרשים בין בנק לאומי, הבינלאומי ודיסקונט הם נמוכים יחסית, ועומדים על כ-0.4%.


הריבית הממוצעת שונה מהחציון בכך שהיא סוכמת את הממוצע הפשוט של ההלוואות. לוקחים את כל הריביות לפי המשקל  של ההלוואות שנקבע על פי סכומי ההלוואות ומקבלים ריבית ממוצעת. במזרחי טפחות היו כנראה לווים גדולים שקיבלו (מן הסתם) הלוואה בריביות נמוכות ולכן הממוצע ירד, אם כי הוא כאמור גבוה מיתר הבנקים. 

למעשה, 

פרופ צבי אקשטיין  (אורן שלו)פרופ צבי אקשטיין (אורן שלו)

"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"

פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"

רן קידר |

מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל

הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור.  לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.

מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר. 

כיבוש מלא של רצועת עזה

בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם  ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026.  צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית:  0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025,  ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.

תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון  צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.