יפונה מהחנות שלו אחרי 50 שנה - כמה פיצוי יקבל?
בעל חברה המפעיל חנות בשכירות מוגנת ברחוב החבצלת בירושלים מאז תחילת שנות השבעים ייאלץ להתפנות משם לצורך הקמת בית מלון – כך קבע לאחרונה השופט אוהד גורדון מבית משפט השלום בירושלים.
הנתבעת היא חברה שמפעילה חנות לממכר מוצרי שיער, דיירת מוגנת ברחוב חבצלת 4 בירושלים, בהתאם לחוזה שכירות מוגנת משנת 1971. לפני כ-3 וחצי שנים הוגשה נגדה תביעת הפינוי באמצעות חברת "פאי סיאם", המעוניינת להקים מלון ולשם כך להרוס את המבנה בו נמצאת החנות.
השופטת עד בר טל ציינה כי בפברואר 22 כבר ניתן פסק דין חלקי על ידי השופט גורדון אשר קבע כי על הנתבעת לפנות את המושכר כנגד סידור חלוף בכסף, כאשר לצורך קביעת הסכום, מונה שמאי מטעם בית המשפט.
בסיפור שלפנינו התובעת חברת פאי סיאם של שלמה דהוקי, מחזיקה ברוב הזכויות בבניין בו ממוקם המושכר. מנגד הנתבעת היא חברה המפעילה חנות, דיירת מוגנת, לפי הסכם שכירות משנת 1971. התובעת מבקשת לבנות במקום מלון, ומחזיקה בהיתרים לביצוע העבודות שכוללים בין היתר הרס של החנות. משכך, דרשה מהנתבעת לפנות את החנות. הנתבעת סירבה, ועל כן פנתה התובעת להורות על הפינוי ולקבוע דמי פינוי שיהוו סידור חלוף.
- עיר שינה? רשת ג'ייקוב תפעיל מלון ראשון במודיעין במרכז עזריאלי
- נפצע בחופשה במלון - מה הפיצוי שקיבל?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנתבעת מנגד, באמצעות בעל החברה המפעילה את החנות, מר איסנר טענה כי לפי הדין על התובעת להעמיד לה סידור חלוף בעין, ולא בכסף. הנתבעת הבהירה כי היא מוכנה לעבור לחנות מקבילה באותו רחוב - ברחוב החבצלת, וזאת בטענה כי מדובר במוקד עיסוק בתחום פעילותה, של מכירת מוצרים לשיער, וכי עסקים נוספים מתחום זה פועלים באותו רחוב.
כמו כן טענה, כי התובעת לא פעלה לאיתור סידור חלוף בעין, ובכלל זה כי תכנון המלון כולל בניית חנויות אחרות, אך התובעת סירבה להקצות אחת מהן לנתבעת והשכירה אותן לשוכרים אחרים. טענה דומה עלתה בנוגע לשטח מסחרי שהתובעת מתכננת להפעיל בבניין המתוכנן, ואשר פונה לרחוב יפו.
הנתבעת גם טענה כי ההיתר שניתן נועד ליצירת "עילת פינוי מלאכותית" וכי להיתר הבניה אין תוקף נוכח ליקויים. בנוסף טענה כי יש לדחות את התביעה משלא הוגשה על ידי כל בעלי הנכס, היות שלתובעים רק חלק מזכויות הבעלות בו. השופט אוהד גורדון פסק בפברואר בשנה שעברה כי הדיירת תפונה. השופטת ציינה כי היא עוסקת בנושא הפיצוי שיינתן לדיירת בשל כך.
- ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
ניתן לפנות דייר מוגן
לפי החוק הגנת הדייר, עילות לפינוי דייר מוגן חלות במצב שבו המושכר דרוש לבעליו, לצורך עצמי לרבות הריסתו כדי להקים במקומו בניין אחר או לשנותו שינוי ניכר, וקיבל רישיון לכך. השופטת בר טל ציינה כי במקרה שלפנינו דרישות החוק מתקיימות. "התובעת קיבלה היתר בניה לפרויקט הכולל שינוי מהותי של שני מבנים סמוכים קיימים, בהם הבניין בו מצויה החנות. זאת, בדרך של חיבורם בגשר והפיכתם לבית מלון חדש. העתקו של ההיתר צורף לכתב התביעה. הדבר עולה כדי "שינוי ניכר" כנדרש בעילות הפינוי הנדונות, וכרוך בשינוי נרחב של המבנה הקיים, ובכלל זה הריסת חלקים מן הבניין כולל החנות הנדונה".
"בחינת התנהלות הנתבעת לאורך ההליך ועדותו של בעליה, מר איסנר, הותירו רושם לפיו סירובה זה לצאת מתחומי רחוב החבצלת תרם תרומה של ממש לחוסר היכולת להציע חלופה-בעין.
השופטת ציינה כי עמדה זו של הנתבעת עולה כדי סירוב בלתי סביר לסידור חלוף. תחילה, היא תרמה תרומה של ממש לחוסר היכולת להעמיד לה חנות חלופית. הצדדים והמתווך בחנו לאורך חודשים ארוכים מספר חנויות במרכז העיר ירושלים, רובן ברחובות אחרים ובהם רחובות מרכזיים.
השופטת ציטטה מפסק הדין של השופט גורדון כי "חיוב התובעת להקצות חלק מהשטח המסחרי הנזכר לעיל לנתבעת, תהווה התערבות מופרזת בזכויותיה ופגיעה יתרה בה. שיקוליה העסקיים של התובעת עוסקים ביתרונות הנובעים מגודל השטח, ומכך שהוא פונה לרחוב יפו המרכזי. היא מייעדת אותו לעסק אחד או שניים לכל היותר, כדי למקסם את התועלת העסקית ממנו. חיובה לחלק שטח זה, ולהקצות את מיעוטו לנתבעת, תוך פתיחת פתח נוסף לרחוב החבצלת, תפגע בתכנון שערכה התובעת וביכולתה לשווק את השטח האמור בהתאם לתכניותיה.
"התובעת ביססה קיומה של עילה לפינוי הנתבעת מהחנות, ובנסיבות שתוארו לעיל אין לחייבה להוסיף ולנסות להעמיד סידור חלוף בעין, בדמות חנות אחרת. לכן, יש להורות על פינוי הנתבעת מהחנות, ועל התובעת יהא לשאת בדמי פינוי כסידור חלוף.
על כמה יעמוד הפיצוי?
לפי הפסיקה, מקובל לפצות דייר מוגן המפונה באופן כפוי, בסכום שווה ערך לארבעה שלישים משווי הנכס בבעלות מוגנת: סכום המשקף הן את דמי המפתח והן הוצאות הכרוכות במעבר. הנתבעת עתרה לחרוג מכך ולפצותה בסכום גבוה יותר.
השופטת ציינה כי לעמדת הנתבעת ולהתנהלותה הייתה תרומה של ממש לחוסר היכולת לאתר חנות חלופית. כך, נוכח סירובה לעבור לחנות שמחוץ לתחומי רחוב החבצלת, ולהתנהלותה בקשר למאמצי חיפוש החלופה. לעיל נדונה עמדה זו של הנתבעת ומדוע דובר בסירוב בלתי סביר מצידה. יש בכך לשלול ביסוסה של פרופוזיציה לפיה הנתבעת לא תוכל, לו תרחיב את חיפושיה מחוץ לרחוב החבצלת, לאתר חנות מתאימה אחרת בדמי מפתח. בנסיבות אלה, אין מקום לפצותה בסכום הנגזר משווי חנות בבעלות מלאה.
השופטת ציינה כי השופט גורדון לא קיבל את עתירת החברה שמפעילה את החנות לפצותה בגין "ערך המוניטין שצבר העסק במקום". בית המשפט מינה את השמאים יאיר ידיד ועמית בירן שמצאו בחוות דעתם כי שווי דמי הפינוי עומד על סך של 2.9 מיליון שקל בתוספת מע"מ.
השופטת בר טל קבעה כי היא מצאה לקבל את קביעות מומחה בית המשפט, השמאים ידיד בירן. "הנתבעת מקדימה התמודדותה עם חוות הדעת של התובעת ושל מומחה בית המשפט, בטענה לקיום ניגוד עניינים מטעם מומחה בית המשפט. לטענת הנתבעת, התברר, כבר בתחילת עדות המומחה, שהוא נתן בעבר חוות דעת לדייר מוגן שהחזיק קיוסק בנכס הנמצא ברחוב חבצלת 2 בירושלים. לדידה של הנתבעת, די בקיומה של חוות דעת זו שלא גולתה לבית המשפט, בשביל לפסול את המומחה מטעם בית המשפט בשל ניגוד עניינים והיעדר אמינות, שכן בטופס ניגוד העניינים, חוות דעת זו לא צוינה, בהינתן כי מדובר בבניין שכיום מחובר, ונמצא באותה בעלות".
השופטת קבעה כי היא אינה מקבלת את הטענה של הנתבעת שהועלתה לראשונה בסיכומים, לפסילת חוות דעת מומחה בית המשפט.
השופטת ציינה כי "למומחה בית המשפט מיוחסת חזקת תקינות ומקצועיות, בעטיה זוכה לאמון רב. פסילת חוות דעת של מומחה בית המשפט אינה דבר שבשגרה, והיא תיעשה בנסיבות חריגות ומיוחדות בהן עשוי להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין, כאשר שוכנע בית המשפט שבחוות הדעת נפל פגם היורד לשורשו של עניין כגון, פגם בשיקול דעת המומחה, חוסר תום לב או משוא פנים. יחד עם זאת, לא כל שגגה או תקלה יביאו לפסילתו של המומחה".
השופטת ביקרה את התנהלות החברה המפעילה את החנות וציינה כי "הנתבעת החליטה, בחוסר תום לב, להטיל דופי במומחה בית המשפט, וזאת ללא כל תימוכין או בסיס, שכן הנתבעת לא הצביעה על אינדיקציות כלשהן לקיומו של ניגוד עניינים - נהפוך הוא.
השופטת ציינה כי "מומחה בית המשפט הוא נטול פניות, וההלכה היא שבית המשפט לא יסטה ממסקנות חוות דעתו של מומחה שמונה על ידו אלא במקרים חריגים. השופטת בר טל פסקה כי "לא מצאתי במקרה הנדון סיבה או שגיאה מהותית בחוות דעת מומחה בית המשפט בגינה יש להעדיף אחת מחוות דעת הצדדים על פניה והנתבעת אף לא השכילה להצביע על שגיאה מהותית כאמור".
השופטת פסקה כי "התביעה מתקבלת ואני מורה על פינוי הנתבעת מהמושכר. הנתבעת תפנה את המושכר מכל אדם וחפץ וזאת עד לא יאוחר מיום 11.7.23 בשעה 16:00. מועד זה נקבע לצרכי התארגנות". התובעת פאי סיאם של שלמה דהוקי, תשלם לנתבעת לחברה המפעילה את החנות לממכר מוצרי שיער 2.9 מיליון שקל בתוספת מע"מ, כחוות דעת מומחה בית המשפט, ובסה"כ 3.394 מיליון שקל וכך תוכל לקדם את בניית המלון בסמוך לכיכר ציון. השופטת הוסיפה כי כל צד יישא בהוצאותיו.
- 3.עופר 13/06/2023 20:18הגב לתגובה זולכל אורך קריאת הכתבה ההרגשה היתה שהשופט (או השופטים במקרה זה) ממש לא יכולים לסבול את בעל החנות, ולכן לא יעזור לו כלום והפסיקה תהיה נגדו. הם רק היו צריכים תירוצים כדי להכנס בו. להערכתי זה עושק של עצמאי על ידי מנגנון גדול ועשיר. ככה הם הורסים משפחות במדינה הזו. תמיד תומכים בחזק ולא בחלש.
- 2.יבין המבין יבין והלא מבין טיפש הוא (ל"ת)חיים 13/06/2023 18:44הגב לתגובה זו
- 1.קים און ג'_ונג 12/06/2023 12:01הגב לתגובה זואם אתה לא קבלן או מקורב , הלך עליך פשוט בזיון איך השופטים האלו ישנים בלילה ?

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת ב-30 אלף שקל
עובדת בחברה גלובלית שעסקה בבדיקות התאמה למועמדים להגירה לקנדה, טענה כי עם הודעתה על הריונה החל מסע התנכלויות נגדה מצד מנהלי החברה, שכלל הורדת תפקיד, ניתוק ממערכות העבודה ודרישה להתקנת מצלמת מעקב בביתה. בית הדין קבע כי המעסיקה פעלה בחוסר תום לב ובניסיון
לעקוף את החלטת הממונה שאסרה לפטרה, אך דחה חלק מהטענות של העובדת
ירדנה רואס עבדה כמנהלת צוות אנגלית בי.א. שירותי אינטרנט - חברה גלובלית הפועלת באונליין ומספקת בדיקות התאמה וייעוץ למועמדים המבקשים להגר לקנדה. במשך כשנה וחצי היא היתה חלק מהחברה, ניהלה צוות מכירות קטן וקיבלה שכר בסיס שעתי בתוספת עמלות על מכירותיה ועל ביצועי הצוות. אלא שבראשית סתיו 2019, לאחר שהודיעה למעסיקתה כי היא בהיריון, לטענתה החלה שרשרת של אירועים ששינו את חייה המקצועיים.
היא טענה כי מיד לאחר הודעתה, היחס אליה השתנה מן הקצה אל הקצה. שיחה שנערכה שבוע בלבד לאחר ההודעה נהפכה לשיחת נזיפה שבה נמסר לה כי תפקודה כמנהלת אינו מספק, והוחלט להעביר את העובדים שהיו תחתיה לאחריות מנהל אחר. בהמשך, תואר בפסק הדין, היא נדרשה לעבור לשולחן משותף בחלל העבודה, תוך כדי צביעת הקירות במקום ישיבתה - מעשה שגרם לה, לדבריה, עוגמת נפש ופגיעה בתחושת הכבוד שלה. היא גם גילתה כי רשימות הלידים - פרטי הלקוחות הפוטנציאליים שהוזנו למערכת המכירות, הועברו מהעמדה שלה לעובדים אחרים, והלידים שנותרו לה היו באיכות נמוכה שלא אפשרה לה להגיע ליעדי מכירות או לקבל עמלות.
בהמשך, כך לטענתה, הוצעה לה העברה לתפקידים אחרים - נציגת שירות לקוחות או גבייה, בתמורה לשכר שעתי קבוע וללא עמלות, הצעה שהיא ראתה כהשפלה מקצועית. ימים ספורים לאחר מכן גילתה רואס כי החברה מפרסמת מודעות דרושים לתפקיד מנהל צוות אנגלית, בדיוק התפקיד שהיא עצמה מילאה. כשסירבה לשינוי בתנאי העסקתה, כך תיארה, היא הוצאה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים, נותקה ממערכות המחשוב של החברה, ולבסוף אף נחסמה מגישה למחשב בעמדתה לאחר שסירבה למסור את סיסמאות הגישה, משום שלטענתה שמרה בו גם חומרים אישיים ופרטיים. באותו שלב כבר הבינה כי החברה מבקשת להיפטר ממנה. ואכן, החברה הגישה בקשה לממונה על חוק עבודת נשים להתיר את פיטוריה - בקשה שנדחתה בינואר 2020.
"תוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף"
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בראשות השופט יעקב אזולאי, תיאר את השתלשלות האירועים בפסק הדין וקבע כי, "האיסור להפלות עובדת על רקע הריונה מתחייב מהוראות סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח–1988". עם זאת, הדגיש השופט כי מלאכת ההכרעה לא היתה פשוטה, שכן "מצאנו דופי בדרך שבה בחר כל אחד מהצדדים להתנהל... כל אחד בחר להתבצר בעמדותיו, כך שסיום יחסי העבודה סימן במידה רבה את התוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף".
- גל של פיטורים באוקטובר, הגבוה מזה 22 שנים
- "האם ה-AI יחליף אותי?" - על הפיטורים שבדרך, גם בישראל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית הדין ניתח את נתוני המכירות שהוצגו, שמהם עלה כי הדסק האנגלי בניהולה של רואס לא עמד ביעדים ויחסי ההמרה היו נמוכים במיוחד. הדסק הצרפתי, למשל, הציג יחס המרה של יותר מ-4%, ואילו דסק האנגלית הגיע רק לכ-1.5%. גם מבחינת הכנסות, נרשמו פערים ניכרים: בדוגמה שהובאה בפסק הדין, בספטמבר 2019 הכניס הדסק האנגלי 2,745 יורו בלבד, בעוד שהדסק הצרפתי הכניס יותר מ-100 אלף יורו. על כן קבע השופט אזולאי כי קיימת הצדקה לטענת הנתבעת שלפיה המחלקה שבניהולה של רואס לא היתה רווחית, אך לצד זאת הוא ציין כי התנהלות המעסיקה לאחר הודעת ההיריון עוררה קשיים של ממש. "גם אם נבקש לא לייחס חשיבות לעניין צביעת הקירות או העברת העובדת ממקומה, אין להשלים עם נטילת הלידים האיכותיים מהתובעת", נכתב בפסק הדין, "ובה בעת, הסרתה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים וניתוקה ממערכת המכירות מעידים על התנהלות פוגענית".
