מסעדה חנות אוכל פיצה
צילום: אתר חברת Dragontail Systems

למה Yum! Brands שילמה 72 מיליון ד' על חברה שמכניסה 1 מיליון בשנה?

החברה רכשה את Dragontail הישראלית, במחיר שנראה לכאורה גבוה; היא לא קנתה את הלקוחות שמכניסים בערך 60 דולר בחודש פר לקוח; היא כן זיהתה משהו הרבה יותר מעניין ורלוונטי בעולם שבו שוק האוכל נמצא בפני שינוי משמעותי
תום גפנר | (2)

בחודש שעבר דיווחה חברת Dragontail Systems הישראלית שנסחרת באוסטרליה על רכישתה על ידי Yum! Brands, חברת האם של מותגי פיצה האט, KFC, טאקו בל, בורגר קינג, פיצה דומינו ועוד... כולכם מכירים אותם, הנה הלוגואים:

מתוך אתר החברה

 

מחיר הרכישה עמד על כ- 72 מיליון דולר, כאשר החברה דיווחה על הכנסות של כ- 500 אלף דולר ברבעון הראשון לשנת 2021 והכנסות של כ- 1.4 מיליון דולר בשנת 2020 כולה. כלומר אנחנו מדברים על מכפיל של כ- 50 על הכנסות החברה ב- 12 החודשים האחרונים.

 

כדי לקבל תמונה מלאה אודות המחיר אותו שילמה Yum!brands נדרש גם להסתכל על מספר הלקוחות הכולל, אולם נגיע לזה מיד.

 

Dragontail Systems הינה חברת תוכנה ישראלית הנסחרת בבורסה באוסטרליה, הפונה למסעדות ולרשתות מזון במטרה לייעל ולשפר את תהליכי העבודה בתוך המסעדה ולהגדיל את שביעות רצון הלקוח. לחברה מספר רב של כלי עבודה וביניהם קיצור זמני המתנה למשלוח, עבודה במטבח על פי סדר מותאם ולא כרונולוגי, הכנת המנות ללא טעויות וחסכון בעובדים, ועוד. בסופו של דבר מדובר במוצר SaaS עבור בעלי מסעדות, כאשר המטרה הסופית היא להגדיל את הכנסות החברה ואת חווית השירות ללקוחותיה.

 

החברה מציעה ללקוחותיה תוכנה מבוססת בינה מלאכותית, שתפקידה לבצע את כל הפעולות שהוזכרו מעלה. כמו כן, לחברה יש חומרה אותה היא מתקינה אצל לקוחותיה.

 

מתוך אתר החברה

 

שימו לב, לצילום מתוך סניף דומינוס פיצה באוסטרליה. מעל עמדות העבודה, ניתן להבחין במצלמה של החברה אשר תפקידה להסתכל על תהליך העבודה ולשפרו. כמו כן, טכנולוגיית החברה יודעת מה הלקוח הזמין ומוודאת שההכנה תואמת את ההזמנה.

 

החברה הוקמה בשנת 2013 ובדצמבר 2018 היא חתמה על הסכם עם לקוח ראשון – פיצה האט קנדה. כבר בשבוע הראשון לפעילות החברה הציגה יעילות מרשימה, ומספר שבועות לאחר מכן חתמה עם לקוח שני – חברת Recipe , המפעילה כ- 1,500 מסעדות ברחבי קנדה. החברה טענה אז כי Recipe היא זו שפנתה לחברה על מנת לבצע את ההתקשרות. הלקוח הבא של החברה היה פיצה האט – סינגפור. טרום שתוף הפעולה, פיצה האט סינגפור  סיפקה 45% מהמשולחים שלה בזמן שמתחת ל- 30 דקות, ועשרה חודשים לאחר מכן כבר רשמה 70% משולחים מתחת ל- 30 דקות (מבין הסניפים שעבדו עם הטכנולוגיה של החברה). כמו כן, גם כמות התלונות על המשולחים ירדו משמעותית. לאחר מכן החברה התרחבה ליבשת השלישית – אוסטרליה, שם שיתפה פעולה  עם דומינוס וכן עם פיצה האט. באוקטובר 2019, פחות משנה מאז חתמה הסכם עם לקוח ראשון, החברה נכנסה גם לאירופה – תחילה לאנגליה שם שיתפה פעולה עם פיצה האט גם כן.

 

בנקודה זו, החברה עבדה עם 2000 סניפים בארבע יבשות, וזאת כשהיא מעסיקה כ- 50 עובדים. באותה נקודה התראיין מנכ"ל החברה, עדו לבנון, ועדכן שהחברה איננה מעסיקה כלל אנשי שיווק ומכירות. כאשר החברה הודיעה על כניסה לשוק האמריקאי, Yum! Brands החליטה שדי לה וביצעה את הרכישה.

קיראו עוד ב"גלובל"

 

נחזור למספרים של החברה. נכון לדצמבר 2020 לחברה היו 2,663 נקודות מכירה. אם לוקחים בחשבון 500 אלף דולר הכנסות ברבעון, ניתן להבין כי לקוח ממוצע מכניס לחברה בערך 200 דולר ברבעון או 800 דולר בשנה. כמה Yum! Brands שילמה?

 

ובכן, בסוף הרבעון הראשון החברה דיווחה על 3,480 נקודות מכירה, כלומר קצת מעל 20 אלף דולר לכל נקודת מכירה – מכפיל של כ- 25 על ההכנסות המתואמות.

 

אז איך בכלל מגיעים למחיר הזה והאם הוא אי פעם יחזור?

אז לא, המחיר ששילמה Yum! Brands על Dragontail Systems זה מחיר שיהיה כמעט בלתי אפשרי להחזיר מתוך הפעילות בשנים הקרובות. גם צמיחה מאסיבית של לקוחות לא תעזור. חשוב לציין בהקשר הזה שהחברה בהפסד וגם הפעילות עצמה נמצאת בגירעון קבוע. אגב, החברה עצמה טוענת שההכנסה המקסימלית מלקוח היא 580 דולר לחודש שהם 7000 דולר בשנה.

 

 

מתוך אתר החברה

 

אז מה בכל זאת יש כאן? דאטה. והרבה. 

המידע של איזו פיצה הכי נמכרת באוסטרליה לפי אזור, קיימת במאגרים של דומינוס וגם במאגרים של פיצה האט. אך האם יש מישהו שחשוף לנתונים של שתי החברות ביחד? כנראה שלא.

 

המידע על הרגלי הצריכה לפי אזורים זו נקודה משמעותית מאוד. אם Dragontail Systems פרוסה על פני מאות מסעדות בעיר מסוימת, היא תוכל לקבל לבסוף אומדן על הרגלי הצריכה הכוללים של תושבי העיר. כמה צמחוניים? כמה אוכלי בשר? ועוד המון נתונים שהתשובה להם היום מתקבלת, במקרה הטוב, על ידי סקר צרכנים לא אמין.

 

מהי המנה המצליחה ביותר בבופה של בית מלון? מהי המנה הכי פחות מועדפת בבופה של בית מלון?

 

אולי בסוף נקבל גם מוצרים יותר מותאמים

 מתוך אתר החברה

  

המידע אליו תהיה חשופה Dragontail Systems הוא הרבה מעבר ל-60 דולר בחודש מכל לקוח. בעולם בו שוק האוכל נמצא בפני שינוי משמעותי, יש חשיבות עצומה למידע על העדפות האוכל של צרכנים.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    דג 17/08/2022 10:43
    הגב לתגובה זו
    הם מתחרים ישירים שלהם, מתוך 3 שחקני ענק בענף
  • 1.
    אהבתי. מעניין ל״ת (ל"ת)
    אור 19/06/2021 20:03
    הגב לתגובה זו
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.