ראש קרן החילוץ מנסה להרגיע? "יפן תמשיך לקנות אג"חים של ה-EFSF"

אתמול דיווחה סוכנות הידיעות הסינית כי "סין לא יכולה לקחת את תפקיד המושיע באירופה". היום ראש קרן החילוץ ממשיך בניסיונות לרתום את ממשלות יפן וסין
סתיו שירייב | (3)

ראש קרן החילוץ האירופית (EFSF), קלאוס רגלינג, ממשיך בניסיונותיו לשכנע את מנהיגי מדינות אסיה בעלות רזרבות מט"ח גדולות במיוחד לרכוש אגרות חוב של קרן החילוץ וזאת ולנסות להגדיל את היקף הקרן מ-440 מיליארד דולר ל-1 טריליון דולר לפי המתווה החדש באיחוד האירופי. כעת מודיע רגלינג כי הוא הצליח לרתום את את יפן, המחזיקה בהיקף של כ-2.7 מיליארד אירו של אג"ח EFSF שהונפק באוקטובר, להשתתפות במכרז האג"ח וזאת בהמשך ישיר לאחר שגורמים רשמיים ביפן כבר הביעו נכונות בעבר לסייע לאירופה על ידי הגדלת רכישות האג"ח שתנפיק ה-EFSF, אם הם יראו שאירופה נוקטת צעדים לקיצוץ הגירעונות התופחים של מדינות היבשת. "ממשלת יפן תמשיך לקנות אג"ח של ה-EFSF שהונפק ב-10 החודשים האחרונים ואנחנו נמשיך להיות בקשר בנוגע להשקעות עתידיות", אמר היום (ב') רגלינג בתום פגישה שערך עם סגן שר האוצר של יפן. ביקורו של רגלינג בטוקיו מגיע לאחר שבסוף השבוע ביקר בסין, המדינה בעלת יתרות המט"ח הגדולות בעולם (3.2 טריליון דולר). ההערכות הן כי הסינים ינסו למנף את המשבר ולדרוש ויתורים פוליטיים מצד אירופה כתנאי להשקעות סין ב-EFSF. ברשתות התקשורת הזרות דווח בשבוע שעבר כי סין עשויה אפילו לדרוש הסרת אמברגו הנשק שהטילה עליה אירופה בסוף שנות ה-80, אולם ארה"ב מתנגדת לכך נחרצות. סוכנות הידיעות הסינית: אירופה לא צריכה לצפות שסין תבוא להצלתה סוכנות הידיעות הרשמית של סין שינחואה (Xinhua) פרסמה אתמול (א') מאמר דעה, לפיו אירופה לא צריכה לצפות שסין תבוא להצלתה ו"תושיע" אותה ממשבר החובות. למרות שבייג'ין תעשה כל מה שהיא יכולה בכדי לעזור לחבר בצרה. במאמר הגיבה סוכנות הידיעות לדברים שאמר ראש קרן החילוץ של אירופה, אשר נועדו לפתות את סין להשקיע בה. ראש קרן החילוץ, קלאוס רגלינג, הודיע בסוף השבוע האחרון, כי המשקיעים בקרן היציבות הפיננסית של אירופה (EFSF), עשויים להיות מוגנים כנגד חמישית מההפסדים ואגרות החוב יוכלו לבסוף להימכר ביואן במידה ובייג'ין תחפוץ בכך. להרחבה

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    לפישר יש יתרות גדולות... (ל"ת)
    cleareye 31/10/2011 11:14
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    גו 31/10/2011 09:53
    הגב לתגובה זו
    חברה לא לימכור לא רציו ולא אבנר ולא דלק זה מה שהם מחפשים שתימכרו להם חברה סבלנות אירופה מתקנת בסכות יפן חברה זה מיסתדר לא לימכור לנוכלים עושים הכל להפיל אותכם ממשלה צרת העיין הזאות הם העלו מס בורסה עוד חמש אחוז הם עושים הכל ליזרום לפניקה חברה לא לימכור רציו ולא מנית גז החברה קודחת בקרוב מאוד תוצאות חיוביות בגז ובנפט אני שוב פעם אומר לכם לא לימכור מניות ששיכות למיבנה ליויתן שלא תגידו שלא אמרתי לכם אתם תיצטערו על שמחרתם חברה יום טוב לכם
  • אין בליוויתן כלום,לברוח לברוח לברוח (ל"ת)
    עובד בנובל 31/10/2011 11:26
    הגב לתגובה זו
חיסכון
צילום: רוי שיינמן

פיקדונות - איפה תקבלו את הריבית הטובה ביותר? בדיקה

מאפס ריבית בעו"ש ועד ריבית קבועה של 4.5% בשנה - מי הבנקים ההוגנים ומי הבנקים הלא הוגנים? 

מנדי הניג |
נושאים בכתבה בנקים פקדונות

הריבית שאתם מקבלים על יתרה בחשבון הבנק שלכם היא מגוחכת. כדי לקבל סכום קצת פחות מגוחך, כדאי לכם להפקיד בפיקדון. אם אתם לא יודעים לכמה זמן להפקיד, כי כמעט אף אחד לא יודע מה התזרים שלו לחודש-חודשיים הקרובים, אז אתם תפקידו בפיקודנות יומיים, שבועיים או לחודש או שתוותרו על זה כי הם מספקים ריבית מאוד צנועה ברוב הבנקים. ואז מתקבלת תמונה מעיקה - למרות שכמכלול יש לנו - הציבור על פני זמן כ-230 מיליארד שקל בחשבון העו"ש, אנחנו מקבלים רק על 9% מהסכום הזה ריבית והיא נמוכה מאוד, שואפת לאפס. בעולם תקין היינו אמורים לקבל על הסכום הזה 3%-4%, כי הבנקים יודעים לייצר מזה הרבה כסף - כ-10%, אבל אין תחרות אמיתית על הכסף שלנו כי אין תחרות בין הבנקים.

וככה הבנקים מייצרים מהעו"ש רווחים של 20-23 מיליארד שקל (נטו כ-14-15 מיליארד שקל), בעוד שהם משלמים על זה מאות מיליונים בודדים. הבנקים מרוויחים בקצב של 36 מיליארד שקל בשנה, חלק גדול מהם בזכות הכסף בעו"ש. אגב, אם אתם במינוס זה כבר סיפור אחר - אתם משלמים ריבית של 10.6% בממוצע על מינוס.

הכסף שלכם יכול לייצר תשואה קבועה או תשואה משתנה (ריבית קבועה או משתנה).  מכיוון שהריבית צפויה לרדת, הריבית המשתנה שתלויה בריבית במשק צפויה לרדת, ומכאן שכעת היא תהיה גבוהה יותר בידיעה שהיא תרד בהמשך. הקבועה מספקת ביטחון - מה שאתם מקבלים זה מה שיהיה לכל תקופת הפיקדון. ורק כדי להמחיש את ההבדל - אם אתם מקבלים הצעות לפיקדון שנתי בריבית קבועה של 4% או ריבית משתנה של 4.25%, אבל, לדעתכם, הריבית תרד בקרוב ל-1 השנה וכבר בקרוב, ברור שהריבית הקבועה מתאימה לכם יותר. אם אתם חושבים הפוך - שלא תהיה ירידת ריבית או שתהיה רק בעוד קרוב לשנה - אז הפיקדון בריבית משתנה כדאי לכם.  

על פי מידע מעודכן של בנק ישראל, הריבית הקבועה הממוצעת לשנה היא 4.13% והריבית המשתנה  היא 3.45%. קצת מוזר כי המשתנה אמורה להיות גבוהה יותר, אבל זה גם נובע מהצעות ואינטרסים של הבנקים. אם הם לא רוצים שתיקחו בריבית משתנה הם יספקו לכם הצעות בריבת נמוכה ומעט יקחו. בפועל, רוב הפיקדונות נלקחים במסלול של ריבית קבועה. הריבית הממוצעת  - 4.13%, נמוכה ממה שיכולתם לקבל במק"מ - כ-4.25%-4.3%. מאז הריבית במק"מ מעט ירדה. 


הנה תמונה מלאה על ריביות ממוצעת ל-6-12 חודשים:




תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום: דוברות האוניברסיטהתמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום: דוברות האוניברסיטה

ראש המוסד לשעבר: "המטרה במלחמה עם איראן היתה להגיע למו"מ, אני לא רואה מו"מ"

ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, בכנס אוניברסיטת תל אביב: "הפתרון מול איראן הוא פוליטי, לא צבאי. גם אחרי הצלחות מבצעיות, בלי תכנון ליום שאחרי - הניצחון עלול להתהפך"; וגם - מה הוא חושב על מלחמה בעזה?

מנדי הניג |

בנאום חריף, ביקר ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, את הדרך שבה ישראל ניהלה את המערכה מול האיום האיראני גם בתחום הגרעיני וגם בהשלכות האסטרטגיות הרחבות. פרדו הציב במרכז דבריו את הקביעה שההכרעה על פיתוח נשק גרעיני או הבלימה-עצירה שלו היא החלטה שהיא פוליטית מעיקרה, כזו שאינה מוכרעת באמצעות מהלכים צבאיים בלבד. הוא הזהיר כי ללא בנייה של מהלך מדיני מקביל, כל הישג בשדה הקרב, מרהיב ככל שיהיה, עלול להתהפך ולהפוך לחיסרון אסטרטגי. 

בביקורת גלויה, הוא טען כי ישראל פגעה ביכולותיה להגיע להסכם טוב יותר עם איראן ב-2015 בשל עימות ישיר עם ממשל אובמה, וכי גם במערכה הצבאית האחרונה לא נוצל המומנטום ליצירת משא ומתן בזמן אמת. את הדברים אמר פרדו בכנס "עם כלביא" של אוניברסיטת תל אביב, שם הציג את מודל "עשר הקומות" - מדרג שלבים מהסנקציות והלחץ הבינלאומי ועד הקומה האחרונה של עימות צבאי,  והבהיר כי היעד הוא להימנע ככל האפשר מהגעה לקומה הזו, משום ש"נכנסים אליה ולא יודעים איך יוצאים". לצד פירוט המודל, שזר פרדו ביקורת נוקבת על סדר קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני, על שיתופי הפעולה עם ארה"ב, ועל היעדר תכנון ליום שאחרי, הן בזירה האיראנית והן בעזה.


"התבקשתי בזמנו לגבש את האסטרטגיה מול איראן. רצינו,  והייתה בקשה, לעשות זאת בצורה מסודרת ומאורגנת. נקודת המוצא הייתה שההחלטה לפתח נשק גרעיני היא החלטה פוליטית, ומשכך גם ההחלטה להפסיק את הפיתוח היא פוליטית ומתקבלת סביב שולחן הממשלה.

"ההבנה הייתה שיש שלוש דרכים עקרוניות: כיבוש נוסח עיראק - לתפוס את סדאם, לפרק את המדינה, ומטבע הדברים לא יהיה נשק. מהפכה - המשטר מתחלף, עולה משטר חדש ומשקיע בתחומים אחרים.

והאפשרות השלישית - להביא את המשטר הקיים להפסיק את הפיתוח ולהשקיע בתחומים אחרים.

"שני המסלולים הראשונים לא רלוונטיים לאיראן. איראן היא בגודל חצי יבשת אירופה, ולכן כיבוש אינו רלוונטי. מהפכה היא אירוע פנימי שיכול לקרות מחר או בעוד חמישים שנה – אין אפשרות לנחש. אפשר לסייע למהפכה, אבל כל עוד היא לא התחילה, אין מה לגעת.